קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא באה לדרוש הרבה בנאום הזה. אני רק אבקש מכל אחד ששומע אותי לנסות לחשוב לרגע, לנסות לחשוב איך זה כשצבא כיבוש נכנס לעיר ג'נין ולמחנה הפליטים ג'נין. תשעה הרוגים עד עכשיו מאתמול בלילה, ועשרות פצועים, כולל פציעות מאוד קשות, כלומר מניין ההרוגים עלול לעלות. D9 הורס את התשתיות המעטות הקיימות במחנה, מגרד כבישים והורס כל מה שבא בדרך. בינתיים, חבר'ה, D9 לא עלה על בג"ץ; D9 עולה על מחנה ג'נין; הפצצות מהאוויר, והכול הכול כאשר ילדים, נשים וזקנים נמצאים בתוך המחנה, בתוך הבתים, בכל מקום.
אל תגידו לי: מה לעשות, למה חמושים נמצאים שמה; אני מתקנת: השאלה צריכה להיות למה צבא הכיבוש נמצא בג'נין, למה יש עדיין אשליה שאפשר שהכיבוש, הדיכוי, ההתנחלויות והפוגרומים של המתנחלים יתקיימו בשקט ובנחת ובלי שום התנגדות. האם זה תסריט שיכולים לחשוב עליו, שכל מה שראינו בשבוע שעבר – שרפת בתים, שרפת שדות, התנכלויות לאנשים, כניסה לכפרים – הכול צריך ללכת בשקט, ואסור לפלסטיני להתנגד, אסור לפלסטיני להגן על עצמו? אפילו הזכות הבסיסית שקיימת לכל אדם בעולם הזה, להגן על עצמו, שוללים אותה מהפלסטינים. הפלסטינים בג'נין ובמחנה הפליטים נמצאים בבתים שלהם, במחנה שלהם, שאליו גורשו ב-1948 ושחלק גדול ממנו נהרס ונהרגו רבים מבניו בשנת 2000, והדבר הטבעי הוא שהם יצאו להגן על הבית היחידי שהכירו מאז שנולדו ולהתנגד לכוח כובש, הורג, שנכנס להם לשטח שלהם.
אתם יכולים לתאר לעצמכם את כל השקרים שאנחנו שומעים מאתמול בלילה. אנשי צבא עומדים – עכשיו בדיוק, לפני שעליתי לדוכן, מישהו מהצבא עומד ואומר: אנחנו לא עושים את זה כי אנחנו רוצים להתנכל לאזרחים; להפך, אנחנו באים להציל את האזרחים התושבים הפלסטינים שהחמושים משתלטים להם על החיים שלהם. אנחנו רוצים להציל את הרשות מהעוינים אותה. כאילו, עד כמה אפשר? צבא הכיבוש נכנס להציל את הפלסטינים מהפלסטינים. אתם מבינים את זה? האנשים במחנה ג'נין, לפי הגרסה הזו, צריכים לצאת בריקודים לקבל את הצבא ואולי גם לפזר ממתקים, כי הם באו לגאול אותם. כמה אפשר לשקר? כמה אפשר להיות עם חוצפה כזאת, לעמוד ולהגיד דברים כאלה כאשר מפציצים מקום שגרים בו 12,000 אדם על קילומטר מרובע אחד? איך אפשר?
בממשלה הזו, המובלת על ידי קבוצה של מתנחלים קולוניאליסטים גזענים, יודעים טוב מאוד שהכוונה של כל מה שקורה בתקופה האחרונה, כולל הכיבוש מחדש של מחנה ג'נין, אינה צבאית באמת. הצבא והשב"כ יודעים טוב מאוד שמדיניות של "מה שלא משיגים בכוח משיגים ביותר כוח" לא משיגה את המטרה, ואי-אפשר לשבור עם שרוצה את החירות שלו, למרות מה שאמר נתניהו בשבוע שעבר, שצריך לגדוע את השאיפה של הפלסטינים למדינה. אז חושבים שככה גודעים את זה, ואני אומרת – זה לא קורה. מי שמתעסק בזה מהצבא ומהשב"כ יודעים את זה. אבל הממשלה ההזויה הזו מסתמכת על העובדה שבישראל, תחת הכותרת של פטריוטיזם, ציונות וביטחון, אפשר להעביר את הכול. הרי כשהתותחים רועמים ומטוסים מפציצים והשקרים מתעלמים מהדם הנשפך, השכל של הרוב מפסיק לעבוד והלשון לא מדקלמת – חוץ ממשפטי תמיכה ההופכים את בעליהם לשותפים בפשע המתגלגל הזה.
כהרגלם, הימין – ויסלח לי חברי אחמד טיבי, שאמר שמתייחסים לדם הפלסטיני כדלק למחלוקות; אני מבשרת לך, לא מתייחסים אליו כדלק אלא כמטפה לאש. כל פעם שיש מחלוקות פנימיות ושבר – תשפכו קצת דם פלסטיני, כולם יתאחדו. תגידו שזה למען ביטחון המדינה ואז כולם יישרו שורות וייתנו את המשפטים של תמיכה וגיבוי מלא. ואפילו יתנפלו מגיני הדמוקרטיה הגדולים על הגוש נגד הכיבוש, כי העז להגיד שהמלך עירום, כי העזו בגוש נגד הכיבוש להגיד בשבת האחרונה שהם מתנגדים לטרור של המתנחלים. אז מגיני הדמוקרטיה – חלק מהם, האחים לנשק – התנפלו, הרביצו, קרעו, הכול בגלל שדובר על כיבוש.
מתי ישכילו להבין כל מי שטוענים שהם מגינים על הדמוקרטיה שאין דמוקרטיה עם כיבוש? מי שרוצה להגן רק על הדמוקרטיה ליהודים בעצם תומך במשטר אפרטהייד, וכל מי ששותק על הפשעים שמתקיימים שותף לפשעים האלה. אי-אפשר לקחת מהפלסטיני את זכותו להתנגד לכיבוש; אי-אפשר לקחת מהפלסטיני את זכותו להגן על עצמו, על ביתו, על משפחתו; וכמובן, אי-אפשר למנוע מכל ישראלי ממוצע, אם זה יהודי או ערבי, לעמוד ולהגיד: מי שמסכן את ביטחונם של האזרחים הישראלים הם דווקא הדוגלים במדיניות הכיבוש וההתנחלויות, ומי שנושא באחריות על כל טיפת דם שנשפכת, אם זה מהצד הישראלי או הצד הפלסטיני, ובעיקר זה תמיד יותר הצד הפלסטיני, זו דווקא הממשלה הימנית ההזויה וכל הממשלות שהשתפנו ולא הצליחו לקחת צעד אחד לכיוון של סיום הכיבוש. היה לכם הכוח לבסס דמוקרטיה אמיתית ופספסתם. שנה וחצי פספסתם, ולהפך, הובלתם מדיניות שהעמיקה את הכיבוש – –
– – וריפדה את הדרך להזויים האלה, שאם ימשיכו ללכת בדרך הזו יובילו את כולנו למצב שנתקשה אחר כך לתקן.
718 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.