קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי היום את שר החוץ אלי כהן מתגאה בכך שהשנה תצא המשלחת הכי גדולה אי פעם לוועידת האקלים בדובאי, בחודש דצמבר הקרוב. שר החוץ אמר: ישראל היא מובילה עולמית בחדשנות אקלימית, התורמת לעולם מהידע והניסיון שלה. ואכן תעשיית הטכנולוגיה הירוקה הישראלית פורצת דרך, היא מפוארת – אבל אין לשר החוץ שום קשר לכך. הממשלה הזו בתקציב הזה קיצצה 100 מיליון שקלים מתקציב הרשות הישראלית לחדשנות. אז אני שואל את עצמי, במה שר החוץ אלי כהן גאה? בכך שישראל לא עומדת באף יעד אקלימי שהציבה לעצמה – לא באנרגיות מתחדשות ולא בהתייעלות אנרגטית ולא בהפחתת הנסועה הפרטית שהבאתם? שהממשלה הזו הביאה חוק הסדרים שהוא התקפה על הסביבה, שמרוקן את חוק אוויר נקי ומאפשר לתחנות כוח לזהם מעבר להיתר הרעלים שלהם? בכך שהם ביטלו את המס על החד-פעמי? בכך שלא התחלתם לקדם אפילו חוק סביבתי אחד מאז שעליתם לשלטון? בכך שאתם מקימים תחנת כוח מזהמת בראש העין, ליד אורנית, ליד כפר קאסם, שמבוססת על דלקים פוסיליים? ומעל הכול – בכך שאתם אפילו לא עומדים בהבטחה של עצמכם לקדם חוק אקלים תוך חצי שנה מאז שהקמתם את הממשלה? עזבו לקדם חוק אקלים – הוא אפילו לא על סדר-היום; לא על סדר-היום של ועדת שרים לענייני חקיקה. אז במקום לשלוח משלחות של חליפות ריקות לדובאי, אולי תתחילו לעבוד בלהיאבק במשבר האקלים פה בישראל. הכישלון שלכם גורם לחיים שלנו כאן להיות בלתי נסבלים, ושל בני הדורות הבאים – להיות בלתי קיימים.
וחוץ מזה, אתם מקדמים עכשיו את ביטול עילת הסבירות, שהולך לפגוע באופן קשה בבריאות הציבור ובסביבה. איך ביטול עילת הסבירות הולך לפגוע בבריאות הציבור ובסביבה? עילת הסבירות מאפשרת לשופטים לבקר את תהליך קבלת ההחלטות של הממשלה ולוודא שההליך מבוצע באופן מקצועי ומקיף, ושמקבלי ההחלטות התייחסו ונתנו משקל ראוי לכל השיקולים שעל הפרק. עילת הסבירות מופעלת רק במקרים קיצוניים, שבהם נמצא שיש התעלמות מוחלטת מאחד השיקולים שחייבים לשקול כדי לקבל החלטה נכונה – נגיד שלא יהיה מצב שמתכננים שכונה של אלפי יחידות דיור על שטח מזוהם, מלא בחומרי נפץ, בלי שבוצע סקר סיכונים סביבתי, שהיה מצביע למשל על הצורך לטהר את הקרקע לפני שמתחילים לבנות. אז זה קרה במתחם אפולוניה בהרצליה, ועילת הסבירות שימשה את בית המשפט בשביל לדרוש את טיהור הקרקע וביצוע התכנון מחדש בהתאם. לפני שבועיים אירע פיצוץ ענק, וכשאני אומר ענק, אני מדבר על פיצוץ שגרם למכתש שהקוטר שלו הוא 20 מטר והעומק שלו הוא עשרה מטרים. במקום שבו אירע הפיצוץ היה מתוכנן פארק שעשועים עם מתקנים לילדים.
או לדוגמה שלא יקרה מצב שעיריות סוגרות חופי ים בגדרות וגובות תשלום מופקע על הכניסה מכל מי שרוצה להיכנס לחופים. המצב הזה היה קיים בישראל עד בג"ץ החופים, שבו השתמש בית המשפט בעילת הסבירות וקבע שלא סביר לדרוש מאזרחי המדינה גישה למשאב שהוא שלהם.
או שלא יקרה מצב שמרחיבים את פעולת הזיקוק בבז"ן חיפה מבלי לבצע סקר סביבתי, כי זה בדיוק מה שהמדינה ביקשה לעשות – להתייחס להרחבת הפעילות של בז"ן בחיפה כאילו מדובר במשרדים תמימים, מבלי לבצע סקר שמצביע על כמה מסוכנת הפעילות הזאת לבריאות התושבים. אז בג"ץ פסל בעילת הסבירות את היכולת להרחיב מבלי לבצע סקר סיכונים, וכך קרה.
או לדוגמה שלא יקרה מצב שהממשלה מתעלמת במופגן מחוק אוויר נקי ולא מגבשת תוכנית לאומית לצמצום ומניעה של זיהום אוויר כמו שקובע החוק. בפסק הדין כתבו השופטים שגרירת הרגליים והסחבת של הממשלה בזמן שהציבור נפגע – חולה נפטר מזיהום אוויר – היא פשוט לא סבירה. הוא הורה למדינה לגבש תוכנית שתצמצם את התחלואה, שתצמצם את התמותה.
עילת הסבירות היא כלי קריטי של ארגוני הגנת הסביבה ושל הציבור לשמור על משאבי הטבע ועל הבריאות של כולנו, ולוודא שמול מקבלי ההחלטות ישנם שיקולים של בריאות הציבור ושל הגנת הסביבה. דווקא במדינה צפופה כמו ישראל, שצריכה להתייחס לכל גרגר אדמה בכבוד, באחריות, בשיקול דעת, ביטול עילת הסבירות יוביל לתכנון חפוז, בלתי אחראי, שפשוט לא לוקח בחשבון את כל השיקולים שנדרשים; שרואה בסביבה מטרד שצריך להסיט מהדרך; שמונע מעקב פיתוח ובינוי. זה יוביל לתכנון לקוי, שיוביל להרס שיימשך ויישאר דורות על גבי דורות.
עכשיו, נשאלת השאלה: אם עילת הסבירות מופעלת רק במקרים קיצוניים, אם עילת הסבירות מופעלת רק במקרים של אי-סבירות קיצונית, למה שהממשלה תבטל אותה, אלא אם היא מתכוונת לפעול באופן לא סביר בצורה קיצונית? בואו נחשוב מה הממשלה הזו מדברת, מתכננת, מתחייבת ביחס לקהילה הגאה, אדוני היושב-ראש. אז לדוגמה, הוצאת תכנים של סובלנות וקבלת האחר ממערכת החינוך של מדינת ישראל, כמו שמצהיר בקולו סגן השר אבי מעוז – שהוא יעשה שימוש ב-300 מיליוני השקלים שהוא מקבל מתקציב המדינה; או ביטול ניתוחים לטרנסים – עוד הבטחת בחירות של סגן השר אבי מעוז; או ביטול מצעדי הגאווה על ידי ראשי הערים, או השר לביטחון לאומי, שעתר בעבר לבטל את מצעדי הגאווה; או אי-הכרה בזוגיות או בנישואים או בצווי הורות של להט"בים על ידי משרד הפנים. אלו החלטות שהממשלה יכולה לקבל, ולא יהיה אף אחד, אף גורם שיוכל לבלום אותן.
ולכן אני, בתור חבר בקהילת הלהט"ב, מוטרד מאוד ממתן סמכות בלתי מוגבלת, בלתי מרוסנת, בלתי מפוקחת, לכל גחמה של נבחרי ציבור קיצוניים, משיחיים, שחושבים שלהט"ב, שאנחנו, יותר מסוכנים ממחבלים של חמאס ושל דאעש; שמבקשים למגר אותנו מהמרחב הציבורי בישראל.
עכשיו, עילת הסבירות לא עומדת לבדה. לא, לא, לא. שמענו מחבר הכנסת פינדרוס, מחברת הכנסת סגנית שר האוצר וולדיגר, ששיטת הסלאמי כרגע בתוקף. שוואיה-שוואיה – קודם כול נחוקק את עילת הסבירות, ואחריה נעשה את הפוליטיזציה של הוועדה למינוי שופטים, ואחרי זה נחליש את היועצים המשפטיים, נעביר את פסקת ההתגברות. וכל זה תוך חזרה להליך חד-צדדי, דורסני, חפוז. אם אחד מהחוקים האלה יעבור, אנחנו נחזה בכולם עוברים, כי אין סיבה שלא. אם נאפשר ונעמוד מנגד, ונאפשר לביטול עילת הסבירות לעבור, כל החוקים של ההפיכה המשטרית יעברו. אם החוקים הללו יעברו, לא יתקיימו בחירות חופשיות נוספות במדינת ישראל.
זה מרחיק לכת, נכון, אבל כבר עכשיו הממשלה הזו מתערבת בשני הליכי בחירות: האחד, בחירות של הרבנות הראשית לישראל. מתערבת בהליך הבחירות, דוחה אותו; והחוק השני, הבחירות לעיריית טבריה, ששם היא מתערבת, משבשת את הליך הבחירות. אז למה שהממשלה הזו לא תתערב בבחירות הכלליות הבאות, תוודא שבמידה שיהיה מצב שבו הם מפסידים בסקרים אז אולי לדחות אותן קצת? זה לא סביר באופן קיצוני? לא, אין כבר עילת סבירות שאפשר להיאחז בה ולהשתמש בה, כי גם זו בוטלה.
בימים האחרונים, אדוני היושב-ראש, אנחנו מנהלים בוועדת הפנים והגנת הסביבה, מבזבזים, מכלים את זמננו על חוק בועז יוסף – חוק פרסונלי, רטרואקטיבי, שנועד לעזור למקורבו של שר הפנים אריה דרעי להתמודד לראשות עיריית טבריה. הממשלה מביאה חוק שהולך לשבש את מערכת הבחירות בטבריה בזמן שהיא כמעט ומתנהלת. שלושה וחצי חודשים לפני שהבחירות קורות בטבריה, הממשלה מתערבת בהליך.
עכשיו, בטבריה יש ועדה קרואה מאחר שהעיר נמצאת במצב לא טוב. לכן שר הפנים מינה שם ועדה קרואה, במטרה להבריא את העיר, להציב שם אדם או חבורה של אנשים שיוכלו לבצע צעדים לא פופולריים – להבריא את העיר, לוודא שמה שצריך לעשות כדי להוציא אותה מהמצב המשברי שהיא נמצאת בו יבוצע מבלי שיקולים אלקטורליים. אז עכשיו מה שעושים זה שנותנים לאותו אדם שמונה על ידי שר הפנים מקפצה שבאמצעותה הוא יוכל להתמודד בצורה לא הוגנת; לפגוע בזכות הבחירה ובזכות להיבחר של מועמדים אחרים.
עכשיו, אם זה המצב בטבריה, למה שזה לא ישמש מצנח זהב לכל מי ששר הפנים יחפוץ ביקרו? זו תהיה השיטה, למנות ראשי ועדות קרואות בכל הערים שהממשלה חפצה להשתלט עליהן. זה יעניק יתרון לא סביר, לא רלוונטי, מושחת, לאנשים שהשר רוצה להשתלט על העירייה באמצעותם.
עכשיו, אני מוכרח לומר לך משהו שלי מאוד מפריע, אדוני היושב-ראש: יש לקואליציה רוב במליאה ורוב בכל ועדות הכנסת, למעט ועדת האתיקה. אבל ההליך הדמוקרטי מחייב שיתייחסו לחברי האופוזיציה – שיתייחסו להערות שלנו, שיתנהל משא ומתן; שההליך הדמוקרטי ידייק את הצעת החוק, יאפשר לנו להשפיע על התהליכים. לכן אנחנו כאן.
חוק בועז יוסף נכנס לצינור החקיקה, והוא יוצא ממנו בדיוק כמו שהוא נכנס אליו. לא התייחסו לפסיק מההערות של חברי האופוזיציה בוועדה – לא להערות של חבר הכנסת נאור שירי, לא להערות של חבר הכנסת אלקין, לא להערות של חבר הכנסת כהנא ולא להערות שלי. נשאלת השאלה מה הטעם בדמוקרטיה, אם לא מתייחסים להערות של חברי הכנסת שמייצגים ציבור שעמדותיו לא פחות חשובות מעמדות הקואליציה, עמדות הציבור שנציגי הקואליציה מייצגים? מה הטעם? מה הטעם במשחק הזה אם אתם דורסים אותנו? אם אתם מתעלמים מאיתנו? אם אתם אומרים: יש לנו רוב, באנו למשול, שבו בצד, אתם לא מעניינים, הדעות שלכם לא מעניינות, הציבור שלכם לא מעניין? איזו דמוקרטיה זו?
יש לכם זכות דיבור. אתם בוחרים לשתוק כמו דגים קפואים.
– – זה שאנחנו מדברים, אנחנו מייצגים את הציבור שלנו, ומתעלמים מאיתנו ודורסים אותנו ואת הציבור שלנו יחד איתנו. וזאת לא הפעם הראשונה. זה קרה בוועדת קרן העושר, שבה החוק יצא בדיוק כמו שהוא נכנס; זה קורה בחוקי ההפיכה, שעכשיו נכנסים לוועדה. יש שם איזושהי הצגה מונפצת, יושב-ראש הוועדה לא חפץ להאזין לאף עמדה שלא מתיישרת אחד לאחד עם שלו. הצגה. הדמוקרטיה הישראלית היא לא הצגה. עמדות האופוזיציה חשובות לא פחות מעמדות הקואליציה, וההליך הדמוקרטי מחייב התייחסות אליהן, ולא ביטול מוחלט ודורסנות. מה הטעם בדמוקרטיה, אדוני היושב-ראש, אם אומרים: יש לנו 64, אתם לא רלוונטיים. אז יש לכם 64, אבל ההליך מחייב התייחסות לעמדות האופוזיציה.
עכשיו, עוד נקודה חשובה ביחס לטבריה, אדוני היושב-ראש. במה מתעסקים? עד שמגיע חוק שעוסק בטבריה, עיר שנמצאת במשבר, לא מהשנה הנוכחית אלא עשרות בשנים, עיר עם פוטנציאל אין-סוף, במה מתעסקים? בפיתוח אזורי תעשייה? בפיתוח תשתיות? בפיתוח תחבורה? לא ולא ולא; בלהחזיר תושבים שנטשו את טבריה, טבריינים במקור, חזרה אל העיר שלהם? לא ולא. במה עוסקת ועדת הפנים והגנת הסביבה ביחס לטבריה? באיך לאפשר למקורבו של שר הפנים לרוץ בניגוד לחוק לראשות העירייה, תוך ניצול מושחת ובזוי של התפקיד שלו, של המשאבים שעומדים לרשותו. וכל זה תוך ניצול מופקר של תפקיד הכנסת, של מעמד הכנסת, של הכוח העצום שיש בידי חברי הכנסת לחוקק חוקים ראשיים שמיטיבים עם בן אדם אחד – עם בועז יוסף.
אני רוצה לקראת סיום לדבר על משהו – הפוגה שאולי היא חיובית. ב-18 ביולי אנחנו הולכים לקיים בכנסת את יום הגנת הסביבה והמאבק במשבר האקלים. היום הזה הוא בסימן קידום פתרונות למאבקי הסביבה הבוערים בישראל. אנחנו נקיים אותו בשיתוף ארגוני הסביבה – עם חיים וסביבה, עם החברה להגנת הטבע, עם מגמה ירוקה, עם צלול, עם מחאת נוער אקלים, עם גרינפיס, עם אדם טבע ודין. הולכים להתקיים הרבה מאוד דיונים בוועדות הכנסת, שיקדישו את הזמן להתעמק באירועים הסביבתיים הבוערים ובמאבקים ובפתרונות שאנחנו יכולים לקדם סביבם. הולך להיות אירוע שדולה עם אנשי אקדמיה, עם חברי כנסת, וגם מליאת הכנסת הולכת לייחד את יום הדיונים לנושא הגנת הסביבה ומשבר האקלים. אני קורא לציבור, לכל מי שמתעניין במשבר האקלים, בצורך הדחוף שלנו להיאבק בו – כי הוא האתגר הדרמטי ביותר שניצב בפנינו, בפני בני הדור שלי ובאופן כללי – להגיע, להשתתף, לצפות, לשלוח לנו את ההערות שלכם, את הדגשים שלכם. רק ביחד נצליח להתמודד עם האתגר הזה, שבאמת הוא אחד מהאתגרים הכי משמעותיים. הוא מאיים על החיים שלנו, על החיים של בני הדורות הבאים.
אני מוכרח לומר שמדינת ישראל לא עושה מספיק על מנת להיאבק במשבר האקלים, למרות ההבטחות היפות בקווי היסוד של הממשלה הנוכחית ולמרות ההבטחות היפות של נתניהו, ראש הממשלה, בהצהרות שהוא מקיים לפני אירועים וכנסים סביבתיים בין-לאומיים. באמת, זה לא עניין של אופוזיציה וקואליציה, זה לא עניין של ימין ושמאל – זה עניין שאמור להעסיק כל אזרח ישראלי שרוצה לוודא שלבני הדורות הבאים יהיו חיים במדינת ישראל ובכלל.
זה אתגר שבגלל ההיקף שלו, בגלל העומק שלו, בגלל הדרמטיות שבו, הוא מחייב אותנו לשלב ידיים, גם פה בבניין הזה וגם בינינו ובין מדינות אחרות; למצוא, לפתח, להעמיק את שיתוף הפעולה, על מנת שנוכל להתמודד איתו כמו שצריך. ובהקשר הזה יש חשיבות גדולה במיוחד לחוקק חוק אקלים. הממשלה, אדוני היושב-ראש, התחייבה בקווי היסוד שלה לחוקק חוק אקלים חצי שנה מיום ההקמה שלה, מיום הכינון שלה. מיותר לציין שלא עבר חוק אקלים, לא בקריאה ראשונה וגם לא בקריאה שנייה ושלישית. ולצערי, כמו שציינתי בתחילת הנאום שלי, זה אפילו לא על סדר-יומה של הממשלה, לא על סדר-יומה של ועדת השרים לענייני חקיקה. חוק אקלים דרוש מאחר שחסרה בישראל מסגרת פעולה כלל-ממשלתית, שתאפשר פעילות נחושה ועקבית כנגד האתגר הזה, שהוא באמת רוחבי. אתה יודע, אין תחום, אדוני היושב-ראש – ותבחר איזה תחום שאתה רוצה: כלכלה, רווחה, בריאות, תחבורה – אין תחום שנושא הגנת הסביבה ומשבר האקלים לא נוגע בו; שהאיומים שנובעים ממנו לא מסכנים אותו.
עכשיו, כבכל איום גדול, השכבות הכי פגיעות למול משבר האקלים הן השכבות המוחלשות. דווקא להן תהיה חשיפה משמעותית יותר לאיומים של האתגר, לאיומים של משבר האקלים, הן יסבלו הכי הרבה, ולכן דווקא כאן חשוב להתייחס למשבר הזה לא כאתגר של מחבקי עצים, אלא כאתגר שמאיים על כל אחת ואחד מאיתנו ומחייב התגייסות של כל אחד ואחד מאיתנו. ואני מאוד מקווה – ואמרתי את זה גם לשרה עידית סילמן – שלנו יש כאבי בטן בהקשר הזה, ואנחנו לא רואים אופוזיציה וקואליציה, ואנחנו נתמוך מהאופוזיציה בכל הצעה לחוק אקלים שיציע מסגרת נחושה, אמיתית, נדיבה, להיאבק במשבר האקלים – משבר שאני חש שהמדינה, הממשלה הזו מתעלמת ממנו לגמרי, טומנת את ראשה בחול, מחכה לחורף.
הבעיה היא שהנתונים שוברים שיאים, הטמפרטורות באוקיינוסים, מחוץ לאוקיינוסים, באדמה, רק הולכות ועולות; אירועי הקיצון שאנחנו חווים – רעידות האדמה, השרפות, גלי החום האדירים האלה – רק ילכו ויחריפו, אם לא נתחיל להיאבק באופן נחוש במשבר האקלים. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני קורא מכאן, חוזר וקורא, גם לראש הממשלה וגם לשר החוץ: במקום לנסוע לוועידות אקלים ולהשוויץ בהישגים הלא-קיימים של ישראל בתחום הזה, תפשילו שרוולים, שלבו ידיים ותתחילו לעבוד על מנת לפתור ולהיאבק במשבר האקלים, לפני שיהיה מאוחר מדי. תודה רבה.
2,136 מילים של יוראי להב הרצנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.