הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

לילה טוב, עוד לא בוקר, עוד לא. לילה טוב, אדוני היושב בראש, אדוני הנכבד קינלי, תמיד נחמד להיות איתך ביחד; אדוני השר החביב, שר העלייה והקליטה – עוד שר שגם הוא, אפשר לומר, אור בקצה המנהרה הרבה פעמים. אני יודעת שבשבילך זו לא מחמאה, אבל אתה יודע, גם כשהייתי יושבת-ראש ועדת ביטחון הפנים הייתם אומרים לי: את, הכי נורמלית בממשלה שלך, את. אחרי זה – לא ידעתי אם זה מחמאה או לא, איך אתה מקבל את זה.

ממש.

לא, אתה זוכר, היו באים ואומרים לי: את, את בסדר יחסית לממשלה הזו. אז סופר, אני לא יודעת איך תכיל את הבשורה: אתה בסדר יחסית לממשלה הזו. אני לא יודעת איך תתמודד עם זה בבית. אני יכולה להגיד לך שהיו לי – – –

בפריימריז? זהו, הפסדת. אבל אגיד לך עוד משהו, נכון גם לפעמים בטוקבקים, כותבים לך: אתה בסדר. נכון? זה כמו – אגב, דומה לך משה ארבל, שהוא באמת שר עלא כיפק, והרבה הרבה שמאלנים, כן, כמו שהם אוהבים לקרוא לנו, כותבים לו: משה, אתה אחלה שר, וזה. אז אני תוהה לפעמים איך אתם מקבלים את זה כמחמאה. אז איזושהי מחמאה קלה.

אני קיבלתי את זה בסדר גמור, כי אני אמרתי לעצמי, אוקיי, בסך הכול זה כאילו בן אדם חצה את הקווים ואמר לך: את בסדר. מצד שני, ידעתי שאני בממשלה טובה. אז לא, לא התבלבלתי. אתה מבין?

עכשיו אני רוצה להתחיל בהסבר לצופים, לחובבי הז'אנר שיושבים ורואים ערוץ הכנסת, לעובדי הכנסת, למשמר הכנסת – שאגב, לא מקבל שעות נוספות על השעות שלו פה. גיליתי את זה היום.

ולכל אותם אנשים נפלאים, מנהלות הסיעה, באמת. המאבטח המקסים שבכניסה לכנסת אמר לי: אני לא יודע אם להגיד לך בוקר טוב או לילה טוב. הוא עוד לא הבין את השעה. אני רוצה להסביר למה הם פה ולמה הם גם יהיו פה מחר בלילה, ביום שלישי בלילה – כשבאמת חודשים לא היינו פה. אני לא יודעת אם כל הקהל יודע למה יושבים כאן שני לילות לבנים ויום רביעי, שבו יש לנו הצעות חוק טרומיות שמיות – שלא היו לנו מלא זמן. אז בואו נסביר לקהל – אוה, הינה חברת הכנסת לימור סון הר מלך, שהיא חברת כנסת חרוצה, היא בסך הכול רוצה לפתוח את הוועדה שלה מחר. בטח קבעה דיונים חשובים. ראיתי את פוגל בחוץ, ראיתי שיש לו מלא דיונים חשובים. אז בואו נסביר לקהל למה אתם יושבים כאן, שזה נורא נחמד, החברותא.

אז בואו נגיד את האמת. אני באתי – אני אגיד לכם את האמת, לא אכפת לי מחברי הכנסת, אכפת לי מעובדי הכנסת. באתי ליו"ר הקואליציה ואמרתי לו: תשמע, חשוב לך החוק הזה של הרבנים, זה חשוב לך? כן. חשובה לך טבריה? חשוב לך? אגב, שני חוקים – קצרה היריעה מלהגיד מה אני חושבת עליהם; מושחתים בעיניי, פרסונליים, אבל עזבו. נראה לי שנגמר הדיון על שני החוקים האלה. בואו נחזור לסיפור – אוה, הינה גם יוראי שלנו גם הצטרף. בדיוק באת לשעת הסיפור של מירב, שמסבירה לחובבי הז'אנר הצופים בנו למה בעצם יעשו חברי הכנסת – – –

על מה? שני לילות לבנים. סופר, אתה שומע? כי אני יודעת שזה גם חשוב לך. באתי לאופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, ואמרתי לו: אתה רוצה את הרבנים? הוא אמר לי כן. אתה רוצה את חוק טבריה? הוא אמר לי גם כן. אמרתי לו: תשמע, אני אין לי הרבה דברים, אין לי הרבה דברים. אני אופוזיציה, בסוף החוק יעבור, אוקיי. אבל מגיעות לי עשר שעות על טבריה ועשר שעות – אגב, דקה אחרי עשר שעות מפעילים עליי 98. לא רציתי 98. שוב פעם, למי שלא מבין, 98 זה סעיף שלפיו בעצם יקבעו לי שעת הצבעה. אז בכל מה שדיברתי, אין לי את היכולת להקפיץ אותם, אוקיי? עד כאן אתם איתי? אוקיי, אז באתי אמרתי לו: בוא נעשה בלילה – יופי, לימור, אני שמחה שאת מקשיבה – בוא נעשה את ליל הרבנים.

יום שני לילה לבן לגיטימי, עשר שעות. נגיע, כמו שאני מגיעה עכשיו – בדיוק לפי הזמנים שצפיתי, אגב – נגיע לאזור 05:00. נתחיל הצבעות. שוב פעם, לא נלך על שעתיים, נעשה הצבעות – גם ככה אני לא עוברת בהצבעות. ניקח שעה, נגיד, של הצבעות, ואז ישירות נעבור לטבריה. כי טבריה חשובה לכם, נכון? עוד פעם: בעיניי, שני חוקים גרועים, אבל זו לא החלטה שלי. מגיעות לי על טבריה עשר שעות, תן לי את עשר השעות מהבוקר. נצלח את הבוקר של טבריה, נגיע להצבעות באזור הצוהריים, אוקיי? הצבעתי על טבריה – קיבלתי. אני קיבלתי את השעות שמגיעות לי כאופוזיציה, אתה קיבלת שני חוקים בקריאה השנייה והשלישית. לך ביום שלישי בצוהריים ותנעל את המליאה, אוקיי? תן לאנשים לנוח, וב-16:00 – ימים מיוחדים. בשלישי בערב לימור תוכל ללכת לראות את הילדים המתוקים שלה, שראיתי אותם, ותאכל. לאופיר כץ יש שני חוקים בקריאה השנייה והשלישית. אגב, גם אני אוהבת לראות את הבת שלי, את יודעת את זה, דיברנו על זה. מה?

לא, אבל פתחתי את זה כאופציה, אוקיי? ואז, עזבי, את יודעת מה? מילא אנחנו, יש לך ילדים חמודים? בבקשה, תוכלי ללכת לראות. אמנון, שעומד עכשיו בכניסה לכנסת, יוכל ללכת לשבת עם אשתו לאכול איתה ארוחת ערב. משמר הכנסת הנפלאים. כולם יוכלו ללכת ולהתפזר. הצעה לגיטימית: אני מקבלת את השעות שלי, אתה מקבל את החוקים שלך, כולם הולכים ביום שלישי בערב – בערב, כמובן, אנחנו לא הולכים בצוהריים – אחרי הימים המיוחדים הולכים הביתה.

עד כאן בסדר? הצעה לגיטימית? יותר מזה, תקשיבי מה אמרתי לו: מכיוון שאני בן אדם ישר ויש הרבה דיונים של ועדות שנקבעו ליום שלישי, ויושבי-ראש הוועדה התכוננו וחברי כנסת עושים ימים מיוחדים ביום שלישי בצוהריים – אתה מכיר את זה, קינלי, אתה חרוץ כל כך, ומכין כל כך הרבה ימים מיוחדים – בוא נלך וגם ניתן להם ועדות. ללימור סון הר מלך יש ועדה מאוד חשובה בקרן העושר, ניתן לה לנהל במקביל למליאה, לא נורא, גם ככה אחד-אחד מדברים; שיהיו ועדות. אני גם מזכירה לכולם שגם הציבור קם בבוקר, מתארגן ומחכה לוועדה שלו מחר. הוא מחכה לוועדה. היא ישבה וחיכתה, יש לה זכות דיבור. את מכירה את זה, את יודעת מה זה. ראדה, את מכירה את זה בעצמך. אמרתי לו: אני גם אתן ועדות. הדבר היחיד שיש לי איתו בעיה, ואני כאילו צריכה להרוויח – אוה, שר התקשורת, בדיוק באת באמצע הסיפור – הוא שלא תהיה ועדת חוקה, כי זה בנפשי. זה בנפשי. זה כל מה שביקשתי: שני חוקים בקריאה שנייה ושלישית. ביקשתי לשחרר ביום שלישי את עובדי הכנסת, את שלמה קרעי, שעסוק כל כך עכשיו בדואר, נגיד להפריט אותו; את אופיר סופר, שעסוק עכשיו בעלייה – –

– – של הצרפתים עכשיו. בואו ניתן לשרים לעבוד. גם תחשבי – –

– – שבהנחה שסיימתי את טבריה ביום שלישי בצוהריים, השרים יוכלו ללכת לעבוד, את יכולה ללכת לעבוד; עם ישראל חופשי; עובדי הכנסת משוחררים אל ביתם. הינה, טייבי שם, יושבת, ומכירה את כל הסיפור. כי גם לטייבי, מנהלת הסיעה, יש משפחה. היא רוצה לשבת איתם ביום שלישי. זה כל מה שביקשנו.

זה מה שביקשנו. אבל – ועכשיו אני רוצה להזכיר לחובבי הז'אנר, שאם אני מסיימת כאן ב-6:00, אולי אפילו יותר, מה יש לי, מה יש לי למהר כבר? יש לי זמן. אני, יש לי חמש שעות הפסקה, כי מגיעות לי, לפי החוק, חמש שעות שבהן הח"כים ילכו לנוח לפני שהוועדות מתכנסות. יעני, בכל מקרה הוועדה שלך מתכנסת בצוהריים. איבדת את הבוקר כבר. אין בוקר. איבדת את זה.

לא. הוא יעשה ועדת חוקה מ-13:00 גם. מ-13:00. למה? כי הוא מתעקש. אבל אמרתי לו: מה הבעיה, אז יהיה לך ביום רביעי. לא.

חברים, במדינת ישראל יש ראש ממשלה, קוראים לו חבר הכנסת שמחה רוטמן. גור בליי, מזכיר ועדת החוקה, אתה יודע מהו? הוא היועץ המשפטי לממשלה. אוקיי? אלה מי שמנהלים את הכנסת. זה מי שעובדי הכנסת צריכים לבוא ולהגיד לו: אדוני שמחה רוטמן ראש הממשלה, בזכותך אנחנו יושבים פה עד יום רביעי. זה מה שיהיה. כי לכל הדברים האלה יש מחיר. אבל למה – אוה, הינה מירב כהן הגיעה ומטי היקרה הגיעה, חברות כנסת מצוינות – –

– – שיכלו בצוהריים לשבת בוועדות, או בבוקר, לתרום לציבור הרבה יותר. הן יכלו לדבר בימים המיוחדים. אבל מה, עכשיו היא עשתה כאן לילה לבן, זה ישפיע עליה גם מחר. כן, אני מודה, גם עליי זה משפיע. זה קשה. זה קשה. סבבה, אנחנו חברי כנסת – משלמים לכם, אתם עובדים בשבילנו – הכול טוב. אבל אני הרבה יותר יעילה כשאני ישנה איזה חמש שעות, ואז אני גם עובדת הרבה יותר טוב בוועדה. אני הרבה יותר טובה בחקיקה. אני הרבה יותר מרוכזת. את יודעת מה? אני אפילו נוהגת הרבה יותר בטוח.

אבל לא, לא, לא, חברים, אצל ראש הממשלה שמחה רוטמן, הוא יקבל את מנת החוקה היומית שלו, וכולנו בכנסת נשלם על זה. לא תראו את המשפחות שלכם, ואתם תשבו כאן גם מחר בלילה. אל תשכחי, לימור, ואני רואה שאת מקשיבה, שטבריה, שיכולה להסתיים היום בצוהריים, הולכת איתנו גם היום בלילה. אני לא רציתי את זה. שלמה, אתה מכיר אותי, יש לנו קילומטרז' ביחד, בוא, אני בניתי אותך בפאנלים שלנו להיות שר. תן לי את הקרדיט.

אני הולכת היום ברחוב – אני פותחת פה סוגריים – ואנשים אומרים לי: איפה קרעי שלך? איפה קרעי? הרי היינו תמיד באים בצמד – ואין לי בעיה, אגב. אתה יודע שאנחנו מיודדים. אני בסך הכול באתי והסברתי, שלמה, שיכולת לעבוד ולהמשיך להתעסק במה שאתה עושה: הפרטת דואר, סיבים אופטיים, כל הדברים האלה. אבל אתה נשאר פה היום בלילה. וברור לי, אגב – למרות שאתה חזק מאוד – שמחר, אפילו היום בעצם, תהיה קצת עייף, כי בכל זאת – – –

ישנת ארבע-חמש שעות. לא משנה, אני הייתי רוצה לתת לך בכל זאת. צריך להגיד לך מזל טוב, נולדה לך עכשיו בת, נכון? למה שלא תהיה אבא פעיל יותר? לא דיברתי על חופשת לידה.

"תקופת לידה", אנחנו קוראים לזה. אין חופשה, כמובן, חופשה זו המצאה של גברים – עוד הערה שאני תמיד אוהבת לומר. יכולת להיות עם הבת הקטנה המתוקה. איך קוראים לה אגב?

עדהאל, מקסים. הבת שלי אריאל. קצת דומה. "אל" זה טוב שיהיה בתוך השם.

למה אני אומרת לך את זה, שלמה? אני מקווה שעקבת. נגיד, לימור עקבה אחריי בכול. הבינה לימור שהיום גם אין לה ועדה – אולי תפתח בצוהריים, אולי לא, חצי כוח, ואנשים שבאו לא יבואו, כי יתבאסו. היא גם בלילה תמשיך להיות פה על טבריה. עכשיו גם עליזה בראשי, חברת הכנסת עליזה בראשי, אומרת להם: חבר'ה, חצי שעה, כן? למה עוד צריכים להקפיץ, לתקתק את זה. עד כאן אתה איתי?

אני עכשיו באירוע אחר, אירוע שבו אני מסבירה למה אתם יושבים כאן לילה לבן, ומסבירה גם את המשך השבוע. עזוב אותי סבירות – – –

בוא נגיד, בוא נגיד שברור לי – – –

אבל חכה, עוד לא התחלתי לדבר על דמוקרטיה. יש לי עוד אירוע שלם על הדמוקרטיה בנתב"ג. חכה, תן לי לסיים את הסיפור. בכל זאת חובבי הז'אנר צופים ורוצים לדעת למה גם היום בלילה – –

– – יצטרכו להיות פה בלילה לבן, ועוד פעם לישון שלוש-ארבע שעות. אז אני רק מחדדת שיכולנו לסיים את טבריה היום בצוהריים. והיום בלילה יכולת להיות עם בתך הקטנה שאך נולדה, אוקיי? וכן, זה חשוב ליולדת שבן הזוג שלה יהיה איתה, לעזור לה, לסייע.

שנייה, עזוב, אני באמפתיה עכשיו ליולדות.

אני? אם אך היית מקשיב כפי שביקשתי ממך להקשיב – כפי שלימור סון הר מלך מקשיבה – היית יודע שאני אפשרתי לקואליציה לסיים את הרבנים ולהמשיך לטבריה ולסיים בצוהריים. אמיתי. והיום בלילה – שחברי כנסת ילכו. אוקיי? ואפשרתי אלקטרוניות מחר ולא שמיות. לא. שמחה שלנו, ראש הממשלה בפועל, התעקש לקיים את ועדת החוקה שלו, כי חייבים את מנת החוקה היומית. אם הוא היה זורם על האירוע ומאפשר לעשות את זה ואת הרבנים, הוא היה מקבל את מנת החוקה ביום רביעי. זה לא הספיק לו. לכן אתה יושב פה, ולכן אני יושבת פה, וכן, את האמת – את האמת, אין לי מה לעשות פה גם עד 24:00 או 02:00. אני אוהבת לקום בבוקר ולקחת את אריאל לגן. מותר לי? זה מה שאני אוהבת לעשות. זה נגזל ממני, וזה נגזל לא ממני, זה נגזל מעובדי הכנסת. זה נגזל מאנשים, מנשים צעירות וגברים צעירים ומבוגרים שתכננו דברים.

אני? לא, לא. להפך.

אבל יותר מזה שאני הייתי בסדר – – –

תגיד לי, כמה זמן אנחנו מכירים? אני בסדר, תאמין לי, ניסיתי למצוא מתווה שבו כולם באמת ירוויחו: גם הקואליציה תקבל את שני החוקים שלה בשנייה ושלישית כפי שרציתם, רבנים וטבריה, וגם יהיו ועדות, וזה, לא הקשבת, היום ועדות חשובות, דיונים דחופים, הינה, חוץ וביטחון, יש גם מבצע בעזה – סליחה, מבצע בג'נין – שמתנהל במקביל. ואגב, גיבינו אותו לחלוטין, מבצע ראוי והוא צודק. רציתי את הכול. אבל אמרתי לך, ואם היית מקשיב כמו לימור, היית יודע שכל האירוע פה נגמר על כך שמשעה 13:00 עד 16:00 ועדת חוקה, זה האירוע. זה האירוע, ועליו אנחנו יושבים פה, ואגב, גם היום בלילה וגם מחר. הינה חבר הכנסת יולי אדלשטיין, יש לו דברים ברומו של עולם עכשיו שמתנהל מבצע בג'נין.

צריך להגיד, אגב, כל הכבוד לצחי, ראש המל"ל, ששולח עדכונים. קיבלתי אתמול שלושה עדכונים. צריך להגיד כל הכבוד, היה משהו חדש. ברור לי שהיה עדיף עכשיו לשבת בוועדת חוץ וביטחון ולשמוע סקירה על המבצע, אם יש זמן לזה, אבל במקום זה אתם פה. תאמין לי, שלמה, אתה מכיר אותי, ניסיתי למצוא את דרך המלך בתוך חוקים שאני לא מסכימה עם אף אחד מהם, בתוך חוקים שהם מושחתים מהיסוד. כל מה שקיבלנו הוא עשר השעות שלנו.

אני רוצה להזכיר לך, קצת שכחנו, כי בשלושת החודשים האחרונים, צריך לומר ביושר, לא היה לילה ביום שני עד 24:00. אבל אם אני בסוף מקבלת את השעות שלי, מה זה משנה? הרי בסוף היום פה כל מליאת כנסת ישראל, במה היא מתעסקת? בחוק אחד, חוק אחד. הינה, אני אומרת לך, אז אם בסוף בחוק האחד הזה אני מסוגלת היום – זה מה שהצבענו, אגב, עזוב, אני מניחה שאפילו במשרד שלך יש חוקים יותר טובים מדחיית חוק הרבנים לא' בניסן, אבל בסדר.

אני רק אומרת לך – ותאמין לי, אתה מכיר אותי, האירוע הזה יכול היה להיגמר אחרת, וכרגע עובדי הכנסת משלמים, חברי הכנסת משלמים, המשפחה שלך, המשפחות של כולם – ועל מה? על מנת החוקה של שמחה רוטמן.

חכה, טוב שהעלית את הנושא של הדמוקרטיה, כי זה מביא אותי לנושא הבא, והוא מפגן הדמוקרטיה המדהים בנתב"ג – מדהים. עכשיו אני רוצה להגיד לך, מכיוון שחלק מחבריי חברים בכוחות האלה שנמצאים, אני רוצה להגיד לך – אתה יכול לזלזל, אתה יכול להגיד "שמאלנים" וזה – מי שהיה שם לאורך כל היום, באמת אני אומרת לך, קודם כול הם אנשים נפלאים. אני גם מודה, חלק מהם אני מכירה באופן אישי, אלה חברים שלי, שחלק מהמילואים שלהם היום הוא ללכת עם דגל ישראל ולמחות. הינה, אני אומרת לך, המפגן המדהים הזה שהיה בנתב"ג – חבר'ה מלח הארץ, אגב, עצורים במשטרה.

אתה יודע גם מה ההבדל ביני לבינך? בוא, אני אקח אותך שנה וחצי אחורה, כשהיו הפגנות, בוא, אני אגיד לך, אהוביה סנדק – מה לי ולאירוע הזה? אין לי שם מצביע אחד. כשהיו הפגנות של חרדים ששטפו אותם עם בואש – עם בואש באמצע מאה שערים, מה עשיתי, שלמה, אתה יודע? גיביתי את המפגינים ועזרתי עם המשטרה, עזרתי להם מול המשטרה. מול המשטרה. ישבו אצלי בוועדה, אמרתי להם, יש פה זכות, הזכות להפגין, זו מדינה דמוקרטית.

לא, אז אתה יודע שכבר אין בואש, יש מים צבעוניים.

לא, לא, אצלנו, לפני שנה וחצי. אני זוכרת שפגשתי את מפקד המכת"זיות במקרה במסעדה, והוא אמר לי: כשיצאתי מהוועדה שלך הלכנו ועשינו עבודה מרכזית, ובזכות העבודה בוועדה – אני אף פעם לא מספרת את זה, כי אני לא עפה על עצמי – אין בואש בשטחים צפופים. אגב, אתה יודע מתי בפעם האחרונה הפעילו בואש? על מפגיני פרדס חנה – כרכור, מפגינים שלנו, מפגיני פרדס חנה – כרכור, כוחות הלוחמים של פרדס חנה – כרכור. נשים מבוגרות נשטפו בבואש.

לא, לא, לא.

את יודעת, לימור – אבל לימור, הינה אני אומרת לך, התנגדתי לבואש. אני התנגדתי לבואש. קודם כול, את מסכימה איתי ששטפו את מפגינות פרדס חנה – כרכור בבואש? אני יכולה לשלוח לך תמונות, אם את רוצה. אני יודעת מה זה בואש, כי שלושה ימים – – –

אגב, חמור מאוד. חמור מאוד, הינה, אני אומרת לך. אני חושבת שלא צריך לשטוף מפגינים בבואש. גם מים שמשפריצים עושים את העבודה.

אבל אני ישבתי כיו"ר ועדה ונלחמתי בבואש על המפגינים של אהוביה סנדק, זיכרונו לברכה, על המפגינים החרדים שהפגינו, זה ההבדל. אבל למה אף אחד פה מהקואליציה לא בא ומדבר על החופש להפגין? לא בא על העניין הזה. הרי אם אנחנו שוחרי דמוקרטיה, למה אנחנו צריכים לתפוס צד?

לימור, זה לא רציני.

אז הינה, אני רוצה להבהיר לך משהו למען הסר ספק, כי כל הדיונים שלי – הכול, תאמיני לי, קוטלג, שמור ומפורסם לציבור. בן אדם שיש בו יושרה ובן אדם שיש לו אינטגריטי פנימי יודע לאזן. את יודעת שיש בחור חרדי שקוראים לו חיים מזרחי. חיים מזרחי במאה שערים, באמת אני אומרת לך, הותקף על ידי ארבעה שוטרים – חד-משמעית אלימות משטרתית נגד חיים. הוא כולו צפלון כזה קטן – – –

אבל הינה, אני אומרת לך, תקשיבי לסיפור. חיים מזרחי הותקף על ידי ארבעה – אגב, שניים מהם בחקירות מח"ש, כבר לא בתפקיד שלהם. חיים מזרחי הוא חרדי, הוא לא הצביע ליש עתיד בחיים, הוא גם לא יצביע לי. אבל אני עשיתי דיון על חיים מזרחי ואני הגנתי עליו, ועד היום, אגב, הוא שולח לי "חג שמח", אני מדברת לפעמים עם אימא שלו, את מאמינה לי?

גם בועז, נכון. הינה, אני אומרת לך. הינה מלכיאלי, תשמע טוב – – –

אתה יודע, אתה ראית את המפגינים של פרדס חנה – כרכור?

אז בוא אני אספר לך. אנשים ונשים – מכיוון שהערת, אני רק אגיד לך – חוטפים אלימות משטרתית. אם יש בך יושרה, תהיה שם בשבילם.

לא, אבל אני ידעתי לעשות דיונים כאלה. אצלכם אף קול לא נשמע.

מי יזם אותו, את יודעת? מי יזם אותו? אני, נאור שירי, אפרת רייטן, שכמובן הייתה – – –

אבל את יודעת למה הוא? בואי אני אסביר לך את הפרוצדורה – – –

שאלת, אני רוצה לענות לך. הדיון על האלימות נגד המפגינים, שצריך להגיד, אפרת, נאור, שירי, מירב בן ארי, שרן השכל, מהיוזמים. אני אומרת לך, ביקשנו דיון מהיר ולא אישרו לנו, לכן ביקשנו שליש ועדה, וכשיש בקשה של שליש ועדה, הדיון אושר. אבל אף אחד לא בא מהצד הזה, אף קול לא נשמע על אלימות המפגינים.

אני גם יודעת שהיית מגיעה, אני יודעת שהיית מגיעה, אבל העניין הוא שאנחנו צריכים לחייב, כי אף אחד לא מאשר דיון מהיר, כי ממשיכים לקרוא למפגינים האמיצים, הלוחמים שלנו – ממשיכים לקרוא להם "בוגדים", "עוכרי ישראל". אני יכולה להראות לך את החברים שלי, כולם היו לוחמים בצבא, וחברות שלי, כולם מלח הארץ. על מה? על מה הם נלחמים? על המדינה הזאת, על הדמוקרטיה. את יודעת מה, אני בחיים לא קראתי להם "עוכרי ישראל" או "בוגדים" – בחיים לא. בחיים לא עשיתי את זה.

מה זה הדבר הזה? לוחמים שנמצאים למען הדמוקרטיה הישראלית נעצרים, מופעלת עליהם אלימות, ואף אחד מהקואליציה לא קם ואומר. אני הגנתי על חרדים, אני הגנתי על המפגינים של אהוביה סנדק – איפה, אף אחד מכם לא מעז להגיד מילה על חופש התנועה, על חופש הביטוי –הכול הכול פוזיציה.

אני רוצה להגיד משהו, כי לא נשאר לי הרבה זמן, ובכלל תכננתי לדבר על משהו אחר, אבל כהרגלי יצא לי – – –

היה לי חשוב להסביר לציבור למה כולם יושבים פה היום בלילה. נגיד, חבר הכנסת אושר שקלים, ידעתם שיש לו יום הולדת היום? אשתו הכינה לו חגיגה, הוא לא יכול היה לצאת. אולי יצא, אולי חזר, אבל הוא לא עשה את זה.

הינה, חברת הכנסת, שאגב, מפתיעה אותי. טלי, אני מרגישה שיש נפילת מתח אצלך. כי היו ימים שבהם היית יושבת איתי פה, היית מגיבה לי, היית מעירה, ופתאום אני מוצאת את עצמי – – –

טלי, את יודעת – אני רוצה להגיד לכם שברמה האישית אני מחבבת את טלי, היא יודעת את זה. גם היא מחבבת אותי, זה לא סוד. ברמה האישית – אנחנו לא מסכימות על כלום, אבל לחבב תמיד אפשר. טלי, אני רק רוצה לומר לך שאני פשוט הסברתי – – –

קודם כול תשתי קפה – אגב, צריך לומר, גם עובדי הכנסת נמצאים שם ומכינים קפה. ממליצה לכולם. אבל טלי, אני רוצה להגיד לך, בדרך כלל כשאת נמצאת פה – למרות שייאמר לזכות לימור שהיא גם הקשיבה וגם שיתפה פעולה, אז צריך לתת לה את הקרדיט שהיא הייתה הרבה יותר ערנית ממך. אני לא רוצה ליצור מתיחות בקואליציה, אבל עדיין – – –

יפה, אז אני רוצה להגיד לכל שוחרי הדמוקרטיה שנמצאים באולם הזה – והינה, יש כאן נציגים בכירים בקואליציה ובאופוזיציה – שמה שקרה אתמול כבר בנתב"ג, הוא מלחמה אמיתית על הדמוקרטיה הישראלית.

ואותם עצורים, שאני בטוחה שכבר ישוחררו – כי על מה עוצרים אותם? על מה מדובר? הרי בסופו של דבר הם באו ומחו בצורה לגיטימית. ברור לי שהם ישוחררו. אבל, אם אף אחד מכם לא מסוגל להגיד ולו מילה אחת, מילה אחת על האומץ ועל היושרה של אותם מפגינים – שנלחמים בשביל הילדים של כולנו, בשבילם הם נלחמים. אני רוצה לגבות אותם; אני רוצה לחזק אותם ואני רוצה להגיד לכולם: אם אנחנו לא נהיה שם בשבילם, אם אנחנו לא נילחם גם כשאנחנו נמצאים בקואליציה, לא יהיה מי שיילחם בשבילם.

הינה אני אומרת, למקרה שמישהו פספס: כל הסיבה שאתם נמצאים פה, זה בגלל ששמחה רוטמן היה חייב את מנת החוקה היומית שלו ביום שלישי. אילולא שמחה רוטמן, לא היינו יושבים כאן שני, שלישי ורביעי, והשבוע עוד צעיר. הוא יוכל היה לקבל את מנת החוקה היומית שלו ביום רביעי – –

– – וחייב את כולנו – מכיוון שהקשבת לי לכול, אתה מבין שהאירוע הזה יכול היה להיפתר אחרת. עובדי הכנסת, אתם מבינים שהאירוע – נשמה, אתה מכיר אותי כבר, יכולנו לתת כאן לכולם – – –

אל תדאגי, אני מסיימת. למקרה שמישהו פספס, כי בכל זאת, גם אתן יושבות שם, בגלל ששמחה רוטמן היה חייב את מנת החוקה היומית שלו. תודה רבה, תקראו לי תמיד. אני אחזור, אין לי בעיה.