קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הלילה החלו כוחות הכיבוש במתקפה רצחנית נוספת על העיר ג'נין. התמונות והסרטונים שזורמים מהבוקר מציגים ממדי הרס וחורבן זוועתיים, שדה קרב בליבה של אוכלוסייה אזרחית חסרת הגנה. ההתקפה היום מגיעה בהמשך לסדרת פלישות רצחניות לג'נין, שרק הגבירו את מעגל הדמים ועודדו עוד ועוד אלימות.
בחודש מאי פרסם העיתון וושינגטון פוסט תחקיר מקיף על הגברת אלימות הכובשים בג'נין, ומצא אחריות ישירה לירי בקטינים בלתי מעורבים. בשיתוף מומחים למשפט בין-לאומי נקבע שמדובר במדיניות אסורה של הוצאות להורג ללא משפט, המבוצעות בלב זירה אזרחית, תוך התעלמות ברורה מפגיעה בחפים מפשע. פריצת כוחות הכיבוש הלילה לתוך בתים של פלסטינים תמימים והשחתת קירותיהם לטובת הקמת עמדות צלפים היא הוספת חטא על פשע והתנהגות ברברית שהדעת אינה סובלת. כך בדיוק נראה כיבוש, כך בדיוק נראה משטר קולוניאלי חסר עכבות ומוסר בסיסי. אף ילד לא צריך לסבול מסיוטי פלישה צבאית או להפוך למטרה תחת כוונת הרובה. כל הילדים, ישראלים כפלסטינים, ראויים להגנה ולביטחון, אך כל עוד משטר הכיבוש הרצחני יימשך איש לא ייהנה מאלו.
אבל את ממשלת הפשע והרשע זה ממש לא מעניין. נהפוך הוא, מבחינתה מבחן ההצלחה נמדד בדמים – להכות בפלסטינים ללא רחם בכדי להשתיק את האופוזיציה, שכהרגלה מיישרת אוטומטית קו עם כל אלימות צבאית; לפצל את המחאה ולהחלישה; ולקושש לגיטימציה ציבורית למזימות ההפיכה המשטרית. יותר מכול, ממלאת מתקפת הדמים את מאוויי הפורעים הכהניסטים, ומשחקת לידיהם המגואלות בפיח ההצתות והכדורים שירו לעבר תושבי תורמוס עיא, אום צפא, עוריף, בורקה, בית פוריכ, יאסוף והרשימה עוד ארוכה.
מטרתה של ממשלת הדמים במתקפה הזו, אם כך, איננה ביטחון הציבור אלא טובת הפוגרומיסטים המשיחיים וקידום תוכניתם ליצירת מרחב מחיה טהור גזע. זהו גם בסיס חלוקת העבודה ושיתוף הפעולה דה פקטו בין כוחות הכיבוש לבין המתנחבלים. חיילי הכובש אומנם משמשים בידי ממשלת הטרור כבשר תותחים המוקרב למולך הזוועות שבגבעות, אך למרבה החרפה והצער אין זה מונע את שיתוף הפעולה ביניהם. כך למשל מצלמות אבטחה בבית משפחת עבייאת מאום צפא תיעדו כיצד פורעים מנסים לשרוף את ביתם שבתוכו ארבעה ילדים, כאשר שני ג'יפים צבאיים מלווים אותם ואף חייל לא מנסה למנוע את ההצתה. הכול מתועד.
מאז החל גל הפוגרומים האחרון נגד הפלסטינים בשטחים הכבושים פורח ברחבי ישראל השימוש בביטוי "פעולות נקם". מדובר במכבסת מילים מלוכלכת המלבינה מושגים כמו טרור ופוגרום, ותחתם מציגה חזות של נקמה קלה ומתבקשת, משל היה מדובר בקוזקים נרדפים. אבל מכבסת המילים היא גם מכבסת מעשים, המכשירה את שרץ הפוגרומים, שהרי אם הצתת בתים על יושביהם אינה טרור אלא נקמה מתוקה, וירי חי באנשים למוות הוא לא יותר ממחאה או מפעילות ימין נורמטיבית, אזי מדוע אלו לא ישוחזרו ויבוצעו שוב ושוב? ואם לא בידי פורעי הזוועות מהגבעות ועוזריהם, אז לפחות בידי הצבא המוסרי בעולם, כי "נקמה היא רגש טבעי ובריא", כדברי דורון ניר צבי במקור ראשון, "אך הוא שמור למדינה", כדבריו. אפילו את כתובתו של ביאליק "וארור האומר: נקום" הדהתה מכבסת הכיבוש והאפרטהייד.
בל נשלה עצמנו ונטעה זולתנו. ההתנגדות הפלסטינית לכובש היא סיבה לפוגרומים כפי שהתנקשותו של הרשל גרינשפן בארנסט פום ראט הייתה הסיבה לליל הבדולח. בשני המקרים שימשה התנגדות הקורבן למדכאו כאמתלה למדכא להצדיק את אלימותו ולהחריפה. אבל מאחורי האמתלה השקרית מסתתרת סיבה אמיתית, משנה סדורה של פונדמנטליזם גזעני ושנאה לאומנית חשוכה. הפוגרומים הם תוצר הכרחי של אידיאולוגיית הביבים או הבּיבּים הזו.
טרור המתנחבלים קיים כבר שנים. עוד ב-1985 במחקרו על תרבות האי-לגליזם של גוש אמונים כתב פרופ' אהוד שפרינצק כי תרבותו הארגונית של הגוש מקדשת כל אמצעי להשגת המטרה של כיבוש הארץ, כלשונו, לרבות אלימות ואף רצח. ב-1948 כתב נתן אלתרמן בעיתון דבר את שירו הידוע "על זאת". וכך כתב בשיר, בין "השאר: כי בנים ובנות, ואנחנו איתם / מי בפועל / ומי בטפיחת הסכמה / נדחקים במלמול של 'הכרח' ו'נקם', / לתחומם של פושעי מלחמה". וכך גם עכשיו, בני ובנות כוחות הכיבוש, ואתם איתם כאן, בטפיחת הסכמה ובמלמול של הכרח, מגבים, מגינים על טרור האזרח. ומאידך, מיליציות הפורעים ותומכיהם במשכן, לצבא הם קוראים לפעולות של נקם. כל מי שפולש לערים כבושות הוא הפושע והוא הטרוריסט. מי שנלחם מול הפולש למען שחרורו ושחרור עמו הוא לוחם חופש שמטרתו ראויה. זה לא אומר שכל האמצעים כשרים לכך – פגיעה בחפים מפשע, במיוחד בילדים, למשל, לעולם אינה לגיטימית. אך המטרה, השחרור מעול הדיכוי והשגת העצמאות הלאומית, תמיד צודקת היא.
אלא שלצד פשעי המלחמה, שלהם אחראיות ישירות ממשלת האפרטהייד וקואליציית הכהניסטים שסביבה, עומדת גם מרבית האופוזיציה, ואף חלק מהמוחים ברחובות. האבסורד זועק לשמיים: במחאה, שמטרתה המוצהרת היא דמוקרטיה, יש הפועלים באלימות נגד מתנגדי הכיבוש, שהוא עצמו אנטי-דמוקרטי במהותו. אלו אינם דמוקרטים אלא טרנצ'וקרטים, כאלה הרואים ערך באחווה לכאורה שבשדה הקרב, ורוצים להפוך את כל החברה לדמוית יחידה צבאית. המושג טרנצ'וקרטיה, באנגלית trenchocracy, נגזר מאידיאל הפשיזם האיטלקי, שראה באחוות הלוחמים בשוחות – מכאן זה trench – מודל לחיקוי. זהו מיליטריזם נבוב ועלוב, שרק חדלי אישים חסרי כל מושג של אזרחות ודמוקרטיה יכולים להעריץ ולאמץ.
עם שכובש עם אחר, הוא עצמו לא יהיה חופשי, כתב מרקס לפני 150 שנה. הגיעה העת להפנים זאת היטב ולהבין שההפיכה המשטרית הדיקטטורית, שאותה מובילה ממשלת נתב"ג – ואני לא מתכוון להפגנה הנהדרת היום, ואני מחזק אותם; נתב"ג: נתניהו-בן גביר – היא במהותה זליגה של הדיקטטורה הישראלית מהשטחים הפלסטיניים הכבושים לתוככי ישראל הריבונית. בד בבד, ההפיכה תחריף ותעמיק את הכיבוש, כפי שתחסל את שרידי הדמוקרטיה שעדיין קיימים, בקושי, בישראל.
אני רוצה לסיים באמת בהצדעה למפגינים ולמוחים היום בנתב"ג ובכלל. אבל אני קורא לכולם להתעורר ולהבין שאם לא תיאבקו ותמחו ותפגינו גם נגד הכיבוש, הדיקטטורה קום תקום, אם לא היום אז מחר – –
– – ואם לא מחר אז מוחרתיים, כי אין דמוקרטיה עם כיבוש ולעולם לא תהיה דמוקרטיה עם כיבוש. תודה.
880 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.