קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, סימון, המדינה בוערת בכל החזיתות, בג'נין החיילים שלנו מסכנים את חייהם כדי להגן על המדינה. במקביל, סטודנטים נקראים באמצע תקופת המבחנים למילואים. אזרחים, שיש מי שאוהב לכנות אותם "אנרכיסטים", עוזבים הכול ומתייצבים למילואים. אז אני מתפללת לשובם בשלום וללא פגע של כל אנשי כוחות הביטחון. בינתיים, בזירה האזרחית בירושלים, בנתב"ג, פטריוטים ישראלים שוב עזבו הכול כדי להילחם בחזית אחרת, חזית הדמוקרטיה. גם המאבק הזה הוא מאבק על הישרדות. המאבק למען הדמוקרטיה הוא מאבק על עתידה של המדינה הזאת, על עתידם של הילדים והנכדים שלנו.
אז מאיפה המוטיבציה לצאת ולהילחם על ביטחונה של המדינה מחד ועל דמותה של המדינה מאידך? המוטיבציה הזו מונעת בדיוק מאותם ערכים: ציונות, אהבת הארץ, חתירה לשוויון. האנשים האלה, שנלחמים בג'נין ויוצאים למחאות, האנשים האלה הם לא אנרכיסטים, האנשים האלה הם לא פריבילגים. האנשים האלה הם מלח הארץ, הם ציונים, הם פטריוטים, האנשים שבזכותם יש לנו מדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית, משגשגת.
אז הממשלה הזו יכולה לחרב את הכלכלה, גם אפשר לשסע ולהסית איש ברעהו, אפשר לרסק את יחסי החוץ, אפשר לפגוע בזכויות נשים ומיעוטים, אפשר לפגוע קשות בדמוקרטיה. זה בדיוק מה שקורה כאן בבית הזה. אני חייבת לומר שלתומי חשבתי שהבית הזה אמור לחוקק חוקים לטובת הציבור, כלל הציבור, אבל מה אני מגלה? כל יום שעובר אני מגלה שהממשלה הזאת והקואליציה הזאת יודעים לקדם בעיקר חוקים פרסונליים. כל חוק פרסונלי הוא חוק לא חוקי בעליל.
היום ישבתי בדיון בלתי סביר בעליל, בביטול הבלתי-סביר בעליל של עילת הסבירות, עילת הסבירות שרוטמן רוצה להביא להצבעה כבר מחר. כן, מחר. בלי הליך סביר של דיון סביר בוועדה סבירה. למה לבצע את התהליך הסביר כשאפשר לנהוג בבריונות לא סבירה? ומה הפלא? הרי הממשלה הזו עסוקה רק בחקיקת חוקים לא סבירים בעליל. אז למה מבחינתי לא סביר לבטל את עילת הסבירות בחוק-יסוד: השפיטה? כי כבר חצי שנה שכל מה שהממשלה הזאת עושה זה לעסוק בחוקים ובשינויים בלתי סבירים בעליל. התחלנו עם חוק דרעי 1, או שיש מי שאומר 2, חוק-יסוד: הממשלה, כשבעצם שינו את המאסר בפועל למאסר על תנאי כדי להכשיר את המינוי שלו. המשכנו בשרים רבים ונוספים במשרדים, פיצולי משרדים, שברי משרות. יותר מ-30 שרים וסגני שרים. 30 שרים וסגני שרים, יותר. המשיכו בחוק פקודת המשטרה, שנותן כוח בלתי סביר בעליל לשר לכישלון לאומי. ואחר כך חוק דרעי 2, כשביקשו לבטל את הביקורת השיפוטית למינוי שרים, וחוק היועצים המשפטיים, שבא לחרב את כל הביקורת השיפוטית או את שומרי הסף למשרות ציבוריות. המשיכו בפסקת ההתגברות, ורוצים להגביל הפגנות, ופגיעה בזכות העמידה. ושכחנו את חוק הנבצרות – כדי לאפשר לראש הממשלה, עם שלושה כתבי אישום, לא להיות בנבצרות אלא אם כן הוא מחליט שהוא בנבצרות. ואת חוק המתנות שכחנו – איך אפשר לסדר עוד כספים ותרומות אסורות. ומה לגבי הסכמים קואליציוניים בעלות של 14 מיליארד שקלים? זה נראה סביר? לא סביר בעליל. בקיצור, אין איזונים ואין בלמים, ורצון להשחית את כל נבחרי הציבור. ביטול עילת הסבירות ישחית את כל המגזר הציבורי של נבחרי ציבור: ממשלה, ראשי ערים, ראשי מועצות, כולם יושחתו.
אז בזמן שזה קורה בוועדת החוקה, והיום בילינו הרבה שעות, אז בוועדת הפנים מנסים לקדם, כמובן, חוק פרסונלי ולא סביר – חוק בועז יוסף, חוק שמקודם בהליך חפוז במיוחד, כמובן, בפטור מחובת הנחה בפני הכנסת, כדי שבועז יוסף, יושב-ראש הוועדה הקרואה בטבריה, לא יפספס חלילה אפילו יום אחד של קמפיין. חברים, זה חוק שמשנה את כללי המשחק באמצע המשחק. הרי כללי המשחק, כשהוא מונה, היו ידועים לו היטב. היה ידוע לו היטב, וגם לשר, שהוא לא יכול להתמודד כראש רשות, מה גם שהוא לא היה תושב טבריה. אז עכשיו מחוקקים חוק כדי לאפשר לאדם יחיד – לא טובת הציבור, טובת אדם יחיד, אחד, להתמודד בבחירות. אז בעצם 120 ימים לפני הבחירות, או קצת פחות, משנים את החוק, ואז נותנים לבועז יוסף לא רק את הזכות להתמודד, אלא גם בעצם יתרון בתעמולת הבחירות על פני ראשי רשויות נבחרים אחרים שמכהנים, והם מנועים מלעשות תעמולה שנה שלמה לפני הבחירות. אבל הוא, התעמולה הייתה נתונה לידיו, כי הוא בעצם יושב-ראש ועדה קרואה, אז הוא יכול לדבר ולכתוב בשמו.
יש כאן התערבות בוטה של הרשות המבצעת בבחירות המוניציפליות. זה פגיעה בטוהר הבחירות על ידי אריה דרעי וחבריו – הם שמקדמים את החוק הזה. בועז יוסף ידע כמובן שתופרים לו חקיקה פרסונלית, כי הרי הוא הקפיד לפני חודשיים בערך לשנות את כתובתו. ציינתי שהוא לא תושב טבריה, והוא נהנה מהיכולת להמשיך ולעשות תעמולה כאילו שאינו מתמודד בכל הזמן הזה, בעוד הוא ידע מראש שהוא מתכוון להתמודד. הוא קיבל רוח גבית גם ממשרדי ממשלה, שנתנו לו תקציבים מיוחדים, והסכמי גג, וכל זה להבראת העיר. וכמובן שהוא גם נהנה, כיושב-ראש ועדה קרואה, מזה שלא הייתה לו אופוזיציה, ובעצם לא הייתה ביקורת ציבורית על המעשים שהוא עשה, כי ליושב-ראש ועדה קרואה אין אופוזיציה, יש לו את הכוח הבלתי-מוגבל הזה.
ואם זה לא מספיק, אז היום שמענו שחברים מהקואליציה התערבו באופן אקטיבי ובוטה בקמפיין הבחירות, ופועלים להסרת מועמדות של מתמודדת שלא ממש חפצים ביקרה, אפילו שהיא מקורבת לליכוד, כי הרי החוק הפרסונלי הוא של תנועת ש"ס. אז איך נפטרים מאותה מועמדת? מציעים לה ג'ובים. אז אם כבר ג'ובים – היא גם אמרה – מציעים לה ג'ובים במהלך החקיקה, בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית, בתפר הזה באים ומציעים לה כל מיני תפקידים. והארץ לא רעשה. אנחנו, החברים בוועדה, נחרדנו, אבל עולם כמנהגו נוהג.
אז יש הרבה ג'ובים. אני קצת אספר על עוד ג'ובים. אני לא יודעת אם שמעתם, משה בן זקן, מנכ"ל משרד התחבורה – השרה רגב עשתה שמיניות באוויר כדי שמינויו יאושר. אז ועדת המינויים פסלה את בן זקן על רקע מחסור בניסיון לתפקיד כל כך בכיר. לא היה לו מספיק רקע, אז רגב, שמינתה אותו לתפקיד ממלא מקום המשנה למנכ"ל, קיבלה חצי שנה ארכה. בזמן הזה, אחרי חצי שנה, היא הגישה אותו שוב לוועדה, אבל בינתיים החליפו בוועדה שני נציגי ציבור, נציגים שהם טיפה יותר נוחים לשרה, והינה, הפלא ופלא, המינוי של בן זקן, המקורב וחסר הניסיון, מאושר. מה השתנה? הוועדה השתנתה, ואז מינוי, עוד ג'וב.
המינוי של בן זקן זה לא הסוף אלא רק ההתחלה. חברת נתיבי ישראל, הזרוע הביצועית של משרד התחבורה, נטולת יועץ משפטי כבר שלושה חודשים. במשך שלושה חודשים לא מונה לחברה – חברה שמגלגלת 7 מיליארד שקלים במזומן מדי שנה – לא מונה לה שומר סף משפטי או אפילו ממלא מקום ליועץ המשפטי. אז איך זה קרה, אנחנו שואלים? קל – המקום שוריין עבור עו"ד אלעד ברדוגו. שם מוכר? אחיינו של יעקב ברדוגו, השופר הליכודי הנלהב מערוץ 14. רק שהמכרז שנתפר למידותיו של ברדוגו נתפר קצת ברשלנות, ונראה שכל עוד עילת הסבירות איתנו לא ניתן יהיה להעביר את המינוי במבחן בג"ץ.
אז מה עושים כשמקורב א' נפסל? ממנים מקורב ב'. במקרה זה, הנהלת נתיבי ישראל בהובלת היושב-ראש, כמובן, איש הליכוד יגאל עמדי והמנכ"ל ניסים פרץ, מחליטים על מינויה של ממלאת מקום לתפקיד יועמ"ש החברה, הגברת עינב אבוחצירא. היא עורכת דין מדרג לא גבוה, שנמצאת בחברה רק שנתיים, ועל מנת למנותה דילגו על כמה וכמה משפטנים בכירים ומנוסים יותר שנמצאים בחברה, וייתכן שראויים יותר. אז מה הסוד הקסם של גב' אבוחצירא? מעניין, היא בתו של שלום צ'רלי אלפסי, לשעבר יושב-ראש סניף הליכוד באשדוד ואחד הפעילים החזקים של המפלגה בעיר. אז הינה עוד מינוי.
אז מה עוד קורה בגזרת המינויים התמוהים בליכוד? אתם זוכרים את חברת הכנסת לשעבר אוסנת מארק? זוכרים. אז לאחר שהיא נאלצה למשוך את מועמדותה לתפקיד מנכ"לית משרד המדע כי היא לא עמדה בתנאי הסף, היא מנסה כעת לזכות בתפקיד יוקרתי אחר – הממונה על הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, תפקיד מורכב ורגיש לכל הדעות, כולל אחריות על חקירות נגד גופים מסחריים. מארק הייתה אמורה לזכות בתמיכה פוליטית של שר הכלכלה ניר ברקת, אבל אז הוקפאה עבודת ועדת האיתור, בעקבות, מה לעשות, מידע בעייתי שהעבירה נציבות שירות המדינה לפרקליטות המדינה בנוגע לחשדות להתנהלות בלתי תקינה במסגרת הליכי האישור של ההתמודדות של מארק לתפקיד. החשדות כמובן אינם מופנים כלפי מארק עצמה, אלא נוגעים להליכים שהיו מאחורי הקלעים של אישור המועמדות שלה, ומשאירים, מה לעשות, שאלות רבות, שהגדולה שבהן היא מי הגורם שהתערב בהליך הזה באופן כה חריג.
אז אם לא מארק, מי תזכה בתפקיד היוקרתי? מועמדת בולטת נוספת לתפקיד היא גב' אניטה יצחק. היא סגנית הממונה על הרשות וראש אגף חקירות ומודיעין, שגם כיום מכהנת כממלאת מקום הממונה. ניסיון לפחות יש לה, וגם, מה לעשות, כמה נוח, יש למשפחה שלה משקל רב במרכז הליכוד.
טוב, זה לא הכול. נכון? משילות מלא על מלא. שכחתי את שר התקשורת שלמה קרעי. דרך אגב, אתם יודעים מה זה שלמה קרעי בגימטרייה? בדקתי – תה עם נענע. לא יודעת, זה המשחק עכשיו, כל אחד בודק גימטרייה, זה הכול מתאים.
אז שר התקשורת שלמה קרעי מעוניין להדיח את יושב-ראש רשות הדואר, בניגוד לעמדת האוצר. אבל באמת הפליא הגדול מכולם, והוא כמובן דודו אמסלם, האיש שעומד בראש המחנה הדורש להחליף את הפקידות הממשלתית, ובראשה את עו"ד גלי בהרב-מיארה, באנשי שלומו. אמסלם דורש להעביר לתחום אחריותו את רשות החברות הממשלתיות – חנות ממתקים למינויים פוליטיים. במסגרת ההשתלטות העוינת שלו הוא דרש להקצות בשטחי הרשות משרד קבוע ליועצו הפוליטי ומנכ"ל משרדו, ושמינהלת הרשות תהיה כפופה בפועל למנכ"ל משרדו. כמובן שהוא גם דרש להקפיא את כל מכרזי כוח האדם, ובראשם מינוי היועץ המשפטי לרשות החברות. מה אני אגיד לכם, חברים, משילות מלא על מלא על מלא, אמרנו?
אז אני ניצבת על הדוכן הזה נבוכה שזו הממשלה שלנו וזו הקואליציה שלנו וזה בית הנבחרים שלנו. תודה רבה, אדוני.
1,478 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.