קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, לילה טוב לכולם. אני בטוחה שהיום לא שמעת בכלל על נושא עילת הסבירות, נכון? לא דיברו איתך בכלל, אף אחד לא עלה, לא דיברו, לא.
אז אני אדבר על זה איתך, כי אתה היחיד שמקשיב. אז אחרי הפסקה ממושכת ונעימה, בשבוע שעבר חזרנו למקום שהפך לממלכה של רוטמן. למה? במה אנחנו דנים? עילת הסבירות. רבים לפניי הסבירו את משמעות עילת הסבירות, אבל מכיוון שנדמה שזה טרם חלחל לכל חברי הקואליציה, אז אני אנסה לעשות את זה הפעם בפשטות, במילים פשוטות. למעשה, ביטול עילת הסבירות מעניק לממשלה המכהנת, כל ממשלה, את האפשרות למנות כל אדם באשר הוא – לא משנה אם הוא מקורב, אם הוא בן משפחה, אם הוא כשיר, אם הוא לא כשיר, אם הוא עבריין או כל דבר דומה – לכהן בכל תפקיד שהם החליטו עליו.
שמעתי כל מיני פוליטיקאים שבאים ואומרים: לפני שנות התשעים לא הייתה עילת הסבירות, האם זה אומר שלפני זה לא היינו דמוקרטיה? והתשובה שלי היא שפוליטיקאים שמבקשים עוד כוח, לא יהססו להשתמש בו. מי שרוצה לבטל את עילת הסבירות מתכנן לעשות משהו לא סביר. וזה, לפחות בעיניי, עלול להיות לא דמוקרטי. עכשיו, אולי בהתחלה רוב האזרחים לא ירגישו את זה, ייפגעו אולי קבוצה כזאת ואז הקבוצה ההיא, האדם ההוא, האישה הזאת, אבל בסוף בסוף זה יגיע לכל אחד. זה לא יפסח על אף אחד מאיתנו. ואז יגיע הרגע שבו תתפסו את הראש ותגידו: מה עשיתי? איך נתתי לזה יד? וזה עלול להיות מאוחר מדי.
עכשיו אני רוצה לדבר קצת על כמה הקשרים, ואחד ההקשרים הברורים שמייד עולים לי לראש זה כל הנושא של הקשר בין נשים לעילת הסבירות. אחד השיקולים המכריעים שעל פיהם בית המשפט בוחן את סבירותן של ההחלטות הוא האם ההחלטה נגועה בחוסר רציונליות, אפליה או פגיעה בזכות של נשים לשוויון. כך, למשל, בג"ץ קבע כי הוראה מפורשת אשר מחייבת אישה לפרוש בגיל צעיר יותר מגילו של גבר הינה בלתי סבירה ועל כן דינה להתבטל. זאת אומרת שנשים וגברים עדיין לא שווים, ובית המשפט, בגלל עילת הסבירות, יכול להפוך את ההחלטה ולבטלה. ביטול האפשרות של בית המשפט לביקורת שיפוטית על פי עילת הסבירות יצמצם עוד יותר את האפשרות של בית המשפט לבטל החלטות של השלטון אשר לא כללו את ערך השוויון כשיקול רלוונטי, או שהחלטתן תוביל באופן בלתי סביר לפגיעה בשוויון.
עכשיו אני רוצה לתת עוד דוגמה. בשנת 1986 החליט שר הדתות דאז זבולון המר לבטל מינוי של אישה לחברה במועצה הדתית של העיר ירוחם בנגב. הטענה הייתה שנשים לא יכולות לכהן כחברות מועצה דתית. ההחלטה נפסלה על ידי שופטי בג"ץ בנימוק של חוסר סבירות, שלא יהיה תקף יותר אם החוק שעליו אנו דנים כרגע בוועדת החוקה יאושר. היכולת שלנו כנשים לעתור לבג"ץ על החלטות דרך עילת הסבירות – שזו כמעט תמיד הייתה העילה שבאמצעותה העניק בג"ץ הגנה לנשים – תצטמצם בצורה משמעותית. זה רלוונטי לכל אישה ואישה. ושוב, נשות הקואליציה צריכות להבין זאת. כשאת נותנת יד לביטול עילת הסבירות את צריכה לקחת בחשבון את האפשרות שיום יבוא וזה עלול לבוא לרעתך או לרעת מישהי שאת מכירה, מישהי שעילת הסבירות הייתה יכולה לעשות איתה צדק, מישהי מהמשפחה שלך, מישהי מהעבודה שלך, מישהי מהבניין שלך.
עוד נושא שמטריד אותי לגבי עילת הסבירות – נושא שהוא קרוב מאוד לליבי ואני עוסקת בו רבות – זה כל נושא רווחת בעלי חיים. גם עליהם עילת הסבירות מגינה מדי פעם. עכשיו, מעטים מעטים הגופים, השרים, האנשים, המשרדים, שמגינים על בעלי החיים. רוב הדברים שהושגו לטובת בעלי החיים היו אך ורק בעזרת בתי המשפט, בג"ץ – מהאיסור על פיטום כבד אווז, ואני לא יודעת אם אתה מכיר את זה, שאסור יותר במדינת ישראל להשתמש בפרקטיקה כזו אכזרית. אבל רוב פעילי בעלי החיים, אוהבי בעלי חיים, מכירים את מה שכונה בשנת 2004 "בג"ץ החתולים". בעצם בפסיקה הזאת בג"ץ קבע שאסור למדינה לבצע השמדה המונית של חתולי קהילה כשאין סכנה ממשית לבריאות האדם. הוא קבע את זה תוך שימוש בעילת הסבירות, כי המתה המונית מבלי שיש חשש אמיתי היא לא סבירה. אני בתור ילדה זוכרת שעוד היה מותר להרעיל חתולים, וזה אחד הזיכרונות המוקדמים שלי, שקמנו איזה בוקר מוקדם מאוד, אני ואחותי, וגרנו באיזה משעול שבסופו יש חניה, והגענו לחניה, וכל החניה הייתה מלאה בגופות חתולים, כי פשוט בלילה פיזרו רעל. ובג"ץ החתולים בא ושם לזה סוף. אין פעיל בעלי חיים שזה לא בנשמתו והוא יודע לדקלם את זה.
עילת הסבירות שימשה גם ארגונים הפועלים למען רווחת בעלי חיים כשעתרו לבג"ץ בדרישה ששר החקלאות יתקין תקנות לפי חוק צער בעלי חיים. היא שימשה אותם גם כשעתרו בדרישה לאכוף את חוק צער בעלי חיים בהקשרים שונים; היא שימשה אותם כדי לתקוף התייחסות מקילה למתעללים בבעלי חיים, בין אם זה בעסקת טיעון מקילה ובין אם בסגירת תיקים חמורים. עילת הסבירות תמיד עמדה לצידם של בעלי החיים כשאף אחד אחר לא עמד לצידם. תקנון התקנות בכל מה שנוגע לבעלי חיים הוא כל כך כל כך קריטי. אני לא יודעת אם אתה יודע, ואטורי, כמה זמן לקח לתקנן תקנות בנוגע למטילות בלולים. אתה יודע כמה? כמה שנים לקח? תנחש. תקנות. תקנות לולים.
12. 12 שנה פעילי בעלי החיים חיכו לתקנות בנוגע למטילות בלולים – באיזה גודל מותר להחזיק אותן, איך פועלים מולן, איסור הנשרה, דברים שהם באמת צער בעלי חיים פרופר. לתקנות על החזיריות אנחנו מחכים בערך חמש שנים. אין תקנות לבתי מטבחיים. אין תקנות. זאת אומרת שלפעמים ארגוני בעלי חיים נאלצים לפנות לבג"ץ, ומשתמשים בעילת הסבירות כדי להכריח את המשרדים לתקנן תקנות, שאגב הן נוגעות גם לבריאות שלנו, כי אם אין תקנות בבתי המטבחיים זה גם הבריאות של כולנו. אם יש צפיפות בלולים, בלולי סוללה, שבהם מתפרצות מחלות הרבה יותר מהר, זה הבריאות של כולנו. ולכן גם פה עילת הסבירות היא חשובה.
עכשיו, אם אנחנו כבר מדברים על סבירות, חשוב לי לדבר בהקשר הזה על עוד כמה דברים שבעיניי הם לא סבירים, אם כבר אנחנו מדברים על סביר ולא סביר. עכשיו אני רוצה לדבר על השר אמסלם, שהוא גם השר שאחראי על רשות החברות הממשלתיות. מה עשה אמסלם דבר ראשון כמעט כשנכנס לתפקיד, לפחות ממה שאנחנו יודעים? לא נפגש, לא למד, לא חקר, לא. הוא החליט דבר ראשון לפטר את מנהלת רשות החברות. כי למה באמת להשאיר אישה מוכשרת בתפקיד בכיר אם אפשר למנות במקומה עוד פעיל או מקורב ללא כישורים מתאימים כדי שינהל לנו את הכסף. סביר או לא סביר? לא סביר. ובמיוחד שנהיה אופנתי לפטר פה נשים בכירות, בממשלה הזאת. הדבר השני שאמסלם רוצה לעשות כבר המון זמן זה לפרק את נבחרת הדירקטורים. אני רוצה להסביר מעט על הנבחרת הזאת כדי שנבין יחד כולנו, אני ונאור, וואטורי כמובן, נבין יחד – – –
כן. שנבין כולנו יחד אם זה סביר או לא סביר לפרק את נבחרת הדירקטורים. נבחרת הדירקטורים הוקמה בשנת 2015 בעקבות מינויים לא ראויים. המון המון ביקורת על מינויים לא ראויים בחברות הממשלתיות, החברות שהן של המדינה. עכשיו, הינה קצת מהדברים שהשתנו בעקבות הקמת הנבחרת. בשנת 2013 כיהנו ברשות החברות הממשלתיות 232 קרובי משפחה, לעומת 45 קרובי משפחה בלבד לאחר שהנבחרת הוקמה – ירידה של 80%. סביר או לא סביר שיפרקו את הנבחרת? לא סביר. דוח של רשות התחרות מצא שנבחרת הדירקטורים היא גורם מרכזי בשינוי הרווחיות של החברות הממשלתיות. זאת אומרת, מהפסדים של 600 מיליון שקלים ב-2013 לרווחים של 700 מיליון שקלים ב-2015 – תוך שנתיים החברות הממשלתיות עברו מהפסד של 600 לרווח של 700. זאת אומרת, בכמה הם עלו? 1.3 מיליארד בשנתיים. כמה זה חשוב למנות אנשים מקצועיים לחברות הדירקטוריות.
בשנה הראשונה להקמת הנבחרת מונו 53% נשים מקרב הנבחרת; טרם הקמת הנבחרת רק 26% היו נשים. מעט מאוד מהדירקטורים היו מנכ"לים או סמנכ"לים, לעומת 94% לאחר הקמתה. הרף המקצועי עלה. מספר הדירקטורים עם ותק של יותר מעשר שנים עלה ביותר מ-70%. מה זה אומר? יותר מקצועיות, יותר ניסיון ויותר נשים מביאים לרווחיות של החברות האלה. אבל מה אמסלם בעצם רוצה? הוא רוצה לפרק את נבחרת הדירקטורים, שללא כל ספק עשתה עבודה מעולה בשמירה על טוהר המידות בחברות הממשלתיות, הובילה אותן לרווחים, הייתה נחוצה ביותר. אז למה לפרק? למה? 1. כי הוא יכול, וזה, בעיניי, בדיוק מה שלא סביר. ודבר שני, ג'ובים, ג'ובים, ג'ובים. זאת התשובה.
אז הינה עוד כמה דברים שלא סבירים, בעיניי, כי אנחנו מדברים על סביר ולא סביר. אני שואלת באמת בכנות: האם סביר שאדם במרכז מקבל תקציב תרבות של 285 שקלים – הינה, מיקי פה, מיקי אחראי על זה, לא?
כן. פתאום נזכרתי ששר התרבות פה. אדם בצפון מקבל 61 שקלים, אבל אזרח בנגב – ואטורי, נחש כמה אזרח בנגב מקבל תקציב תרבות. מרכז – 285, צפון – 61, כמה בנגב?
48. תחשבו כמה הפער. מה ההיגיון אומר? שבמרכז יש יותר כוח קנייה, בפריפריות יש פחות כוח קנייה. לא נשקיע יותר בתרבות בפריפריות? לא נפתח את זה יותר ונשקיע יותר באלף ואחד דברים שקשורים לתרבות? ואני באמת מאמינה שתרבות זה האוכל של הנשמה.
האם סביר שאדם במרכז יקבל שירותי רפואה טובים יותר? סביר או לא סביר? למה אני, תושבת הנגב, לא יכולה לקבל שירותי רפואה כמו מי שגר במרכז? למה? המתנה ל-MRI לוקחת תשעה חודשים בנגב. אני מחכה מאפריל ל-MRI, שיהיה לי רק בינואר, אני ממתינה. סביר? ואטורי, סביר? באמת.
זה לא סביר. האם היה סביר שמערכות החינוך בעוטף לא יהיו ממוגנות? לא סביר. בזכות בג"ץ יש מערכת חינוך ממוגנת. האם סביר שיש מפלגות שאין בהן נשים בכלל, והן לא יכולות להתמודד בהן? לא סביר. האם סביר שיעלה לדוכן פה ראש ממשלה וישקר במצח נחושה, פעם אחר פעם, על 53 מיליארד לא קיימים, שלטענתם ניתנו לאחים המוסלמים בתקופת ממשלת השינוי? וכל יום שני, כל יום שני שאני אעלה לדוכן, אני אדבר על זה. כל שבוע, כל עוד אני כאן, אני אמשיך לדבר על הפייק של 53 מיליארד. כי במי פגע ראש הממשלה? בתושבי הנגב, לא באף אחד אחר. בנו, בתושבי הנגב. ולמה הוא פגע בנו במיוחד? ראשית, כי הוא המציא מספר לא קיים. בוא נתחיל מזה. הוא חזר עליו שוב, ושוב ושוב, הוא וכל עושי דברו. כל השנה הזאת, עלו לדוכן ודיברו על 53 מיליארד לאחים המוסלמים. כל יום, כל היום, באולפנים, במליאה, בוועדות, בכל מקום שהלכתי, רק זה מה ששמעתי, כשלמעשה כל אחד שעלה לדוכן והמשיך להדהד את השקר הזה ואת הפייק, ידע שהוא פוגע בתושבי הדרום, מכיוון שאנחנו אלה שזקוקים לכספים האלה שיגיעו. ואני אסביר עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, כל יום שני. החיים המשותפים בנגב הם חשובים כי אין שום ברירה אחרת, כי אף אחד לא הולך לאף מקום. לא אני הולכת ולא שכניי הבדואים הולכים לאף מקום. ובביטחון צריך לטפל, ותוכנית מסלול בטוח הייתה סוף-סוף עשייה משמעותית, רצינית, עם שותפים מכל המשרדים, אחרי עשורים של אפס עשייה בתחום, של אפס השקעות, לא בתקציבים, לא בכספים, אבל בעיקר לא באכפתיות; לא בדיונים פה, לא באיזושהי כתיבה של איזשהן תוכניות ממוצעות. לא היה פה כלום.
אנחנו צריכים שישקיעו במגזר שחי איתנו באותו אזור, בחינוך, בהשכלה, בתשתיות, בפארקים, בבריכות, בהסדרת היישובים, ובטח ובטח בתעסוקה. כי שנים על גבי שנים הממשלה הזאת בוחרת להתעלם ורק להסית, כי זה הכי קל. הכי קל זה לשנוא, הכי קל זה לסחוף בפופוליזם זול, לרקוד על הדם כל פעם שיש איזשהם חיכוכים. הם היו באים, עומדים בתור להגיע. מגיעים יום אחרי יום אלינו לנגב, מפזרים סיסמאות ריקות מתוכן, מנצלים את תושבי הנגב לתועלתם האישית בלבד. אין שום דרך אחרת לתאר את זה חוץ מבדרך הקשה הזאת. אז אני אמשיך לדבר על זה שוב ושוב, עד שזה יחלחל, עד שכולם יבינו – אין ברירה אחרת חוץ מהשקעות בצמיחה יחד עם השקעה וטיפול בבעיות ביטחוניות.
אגב, ואטורי, כתבתי את זה לא בגלל שאתה פה, אני לא ידעתי שתהיה פה.
אדוני היושב-ראש, האם סביר להוציא פעילים, חברי כנסת, לשיט ליוון בזמן שרוב תושבי מדינת ישראל לא יכולים לסיים את החודש? לא, זה לא סביר. ברור לי שאתה לא יכול לענות לי. אבל באמת באמת, לפחות בעיניי – יכול להיות שאנשים אחרים יחשבו אחרת, בעיניי, לא סביר.
לא סביר. זה מנקר עיניים, זה לא מחובר, זה בתקופה שבאמת באמת אנשים מתקשים. כי אם לי העלו את המשכנתה ב-1,000 שקלים – ואני עוד, טפו-טפו, יכולה לשלם את זה, אבל כל החברים שלי מסביב, תחשבו לאיזו מצוקה הם נכנסים.
אני יודעת. לא, זה לא העניין אם זה חוקי או לא חוקי.
תקשיב, זה לא העניין שזה חוקי או לא חוקי. יש פה משהו, כשמפלגה מובילה איזה שיט ראוותני ליוון בתקופה – – –
לא משנה. בעיניי, זה מנותק קצת.
בסדר. בעיניי זה לא סביר. אני כרגע עומדת פה ואומרת מה דעתי.
לא. אני רוצה שנבחרי ציבור ישמשו דוגמה אישית. זה הכול. נראה לי סביר ביותר לבקש את זה.
רק אתה תהיה בשיט הזה? לא, נכון? יהיו איתך עוד חברי כנסת מן הסתם.
אני לא מדברת עליך ספציפית. אני אומרת שבעיניי דרושה דוגמה אישית. זו רק דעתי.
זה לא אותו דבר. אנחנו מדברים פה על משהו אחר, אדוני היושב-ראש.
עזוב את השיט. האם סביר שהממשלה הזאת אינה עוסקת כמעט בכלל ביוקר המחיה? שהיא עוסקת בכל הדברים הלא-נכונים, בכל החקיקות הכי מושחתות? חוק המתנות, חוק טבריה, ולא שכחנו כמובן את חוק הארנונה, שהולך לפגוע קשות בנגב שוב. אתה יודע, חוק הארנונה – סערה וצעקות ועצבים, ובסוף העברתם את זה, ומי הולך לשלם את המחיר? אנחנו, באר שבע צריכה לשלם 4 מיליון שקלים בשנה.
האם סביר שמדינת ישראל זורקת כל שנה מזון שווה ערך לסכום של 20 מיליארד שקלים, וזה פשוט לא מעניין אף אחד? האם אכפת למדינת ישראל שאם היא תשקיע מיליארד אחד, נוכל לסיים את האי-ביטחון התזונתי במדינה? מיליארד אחד – אני חוזרת על זה כי זה חשוב – יסיים את האי-ביטחון התזונתי במדינה, בהשקעה נבונה. 20 מיליארד שקלים יורדים לטמיון, נשפכים לפח. אני לא מדברת על איכות הסביבה, אני לא מדברת על הטמנת האשפה, על הזיהום שהאשפה הזאת יוצרת.
האם סביר ש-1,100 עובדים זרים בסיעוד הולכים לחזור לארץ מוצאם למרות המחסור החמור ביותר בתחום הסיעוד המוסדי, רק בגלל שהממשלה לא מוכנה להאריך את הוראת השעה על אגרה, שמוסד הסיעוד ייאלץ לשלם, בסכום של אלפי שקלים? אולי על אחד זה 8,000 שקלים כמעט, אז זה לא משמעותי, אבל יש מוסדות סיעוד שיש להם 100 עובדים, אנחנו מדברים על 800,000 שקלים בשנה. אנחנו מדברים על תחום שסובל ממחסור קשה בידיים עובדות. אף אחד לא רוצה ללכת לעבוד במוסדות הסיעוד, ששם צריך לקלח חמישה קשישים בשעה – ולא עבודה עם קשיש אחד; אז בואו נקשה עוד קצת על מוסדות הסיעוד, ונאלץ אותם לשלוח עוד 1,100 עובדים הביתה.
הכי חשוב בעיניי: האם סביר שהממשלה לא הוסיפה שקל אחד שחוק לרכישת דיור ציבורי? הממשלה לא הוסיפה שקל אחד לרכישת דירות בדיור הציבורי; הדיור הציבורי, שירד מ-200,000 דירות ל-48,000 דירות, עם אלפי ממתינים. שום דבר לא ישתנה בדיור הציבורי עד שלא ייעשה צעד מאוד מאוד דרמטי ברכש דירות. התחלנו את זה בממשלה הקודמת, עם תקציבים מאוד מאוד גדולים; הממשלה הזאת לא הוסיפה שקל. ככה זה נראה – מדינה לא סבירה, משרדים לא סבירים, סדר עדיפות לקוי ולא סביר, בלי עשייה למען האזרחים במדינה, רק עם עשייה שתיתן לממשלה עוד כוח להתעלם מאזרחים, לדאוג לעצמם, לשמר את מעמדם, את השליטה.
אז הבנו שכלום לא סביר בעשייה שלכם, אז מה הפלא שאת עילת הסבירות אתם רוצים לבטל? ככה זה במדינה שרוצה לבטל את עילת הסבירות, ששום דבר לא סביר בחקיקות שאנחנו נאלצים להתמודד איתן בחצי שנה האחרונה. אני כבר לא יכולה לספור. אתה יודע, בכל פעם מגיע איזה חוק ועוד חוק ועוד חוק, ואתה אומר, איפה הקו התחתון בכל מה שקורה? זה נראה כאילו אין קו תחתון; נראה כאילו אנחנו ממשיכים לרדת מטה-מטה, מידרדרים מוסרית, אתית, פותחים פתח לשחיתות ועוד שחיתות ועוד שחיתות. בזמן שאנחנו פותחים פתח לשחיתות, הממשלה הזאת גם דואגת לעצמה לכוח בלתי מוגבל. אז הידרדרנו 23 מקומות בהגדרת השוויון בין נשים לגברים, כי מה הפלא? קשה להתפלא שזה מה שקורה בממשלה שאין בה ייצוג נשי כמעט. יש בה מעט מאוד נשים. לדעתי יש בה יושבת-ראש ועדה אחת, שזאת גם ועדת משנה – נכון? ללימור סון הר מלך יש רק ועדת משנה. אין אישה אחת שמנהלת ועדה – אחת. מי שהיה פה בכנסת הקודמת מרגיש את ההבדל העצום אפילו במסדרונות. יש הבדל עצום אפילו בלהתהלך במסדרונות. התחושה הייתה שנשים פשוט נעדרות, נעלמו מהמרחב הציבורי. צר לי על כך, וצריך לתקן את זה ודחוף.
אז אני בכל זאת פונה, למרות שאני יודעת שזה נופל על אוזניים ערלות – אני פונה ומבקשת: חשבו שוב על כל החקיקות, על עילת הסבירות, על חוק טבריה, על חוק הארנונה, על כל החוקים שרק גורמים רע, פוגעים בציבור, ובסופו של דבר יפגעו בכולנו. תודה רבה.
2,589 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.