קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
שלום, אדוני, תודה רבה. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר, שאל אריק איינשטיין, זיכרונו לברכה; את אותם הדברים אבל לאט, ענה השבוע, הוא ולא אחר, גם ראש הממשלה נתניהו. אז בואו נדבר על אותם דברים, אבל לאט, או בשם האמיתי של האירוע: בואו נדבר על שיטת הסלמי. כשאנחנו הולכים למכולת ומבקשים שיפרסו לנו גבינה, אנחנו מקבלים אותה פרוסה; פרוסה אחר פרוסה אחר פרוסה. אשתי אוהבת אותה דקה, אז הפרוסות נראות אפילו עוד יותר דומות אחת לשנייה, ולכן קשה לנו להבחין מה תהיה הפרוסה הבאה. בסופו של דבר, אחרי הפרוסה הראשונה ועוד אחת, הכול נראה מאוד דומה. אז גם אנחנו הגענו למכולת והתחלנו בפריסות.
הפריסה הראשונה, איך לא – עילת הסבירות; הקואליציה רוצה לבטל את עילת הסבירות ובעצם לחסום כל ביקורת שיפוטית על ההחלטות בבית הזה. הגיוני, סביר. סביר שכל חבר כנסת שיושב פה וכל שר יהיו מעל החוק. אם אנחנו מחוקקים את החוק, למה לא להפוך אותו שיהיה רלוונטי לנו?
ובשביל מה, בשביל מה הפרוסה החביבה הזו? כמובן, בשביל לסייע לשמור על הכיסא. בסך הכול הוא כיסא נוח. בשביל לעזור למכרים, בשביל לפעול ללא שום מגבלות. ואולי – רק אולי – להזיז את מי שלא נוח לשלטון; את מי ששומר על החוק; את מי שעומד כחומה בצורה על מנת להגן על הדמוקרטיה שלנו. ואני שואל אתכם, חבריי, מה אתם חושבים שיהיה הדבר הראשון שיעשו אחרי שיחוקקו את עילת הסבירות? מי אתם חושבים שתהיה הראשונה שיגידו לה שלא צריכים יותר את שירותיה במדינת ישראל? חבר הכנסת נאור שירי?
לא. אתה טועה. חבר הכנסת יוראי להב?
אוה, היועמ"שית. החוק הזה הוא מעבר לעובדה שאנחנו נמליך את חברי הבית הזה להיות מעל החוק וכל החלטה שלנו תהיה סבירה – הוא גם הדרך האלגנטית או אלגנטית פחות לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, צריך לומר את האמת. הם לא הצליחו עד היום, הם ניסו – בצורה יפה יותר, יפה פחות, לא נפגשים איתה, כן נפגשים איתה, לא מזמינים אותה לישיבות ממשלה; עושים פה דברים שמעולם לא עשו לפני זה, וזה לא עבד, כי מדובר בנציגת ציבור אמיתית, שנלחמת עבור הדמוקרטיה שלנו. אז הם החליטו להשתמש בחוק כנגדה ולחוקק את עילת הסבירות. זה בעצם אומר שכל מה שחבר כנסת או שר בבית הזה יחליט, הוא סביר. ואזרחי ישראל צריכים לעצור רגע ולהעמיק במשפט הזה. האם נראה לכם שכל החלטה שמקבלים בבית הזה היא פשוט סבירה, ללא שום ביקורת?
האם זה נשמע למישהו הגיוני ש-120 פוליטיקאים יהיו מעבר לחוק, מעל החוק? אני לא חושב. אבל תשתדלו לאט, בלי שאף אחד ישים לב, להתקדם לפרוסה השנייה, שהיא כמובן הרכב הוועדה למינוי שופטים, שאותה, לשיטתכם, אתם חייבים לשנות. יש הצעה מרוככת של שר המשפטים; שימו לב, חברים, גם פה הם מצאו פתרון שמחכה ממש מעבר לפינה. מה הפתרון בהצעה המרוככת על הוועדה לבחירת שופטים? היא מדברת על כך שמספיק רוב של שישה מתוך 11 החברים כדי למנות שני שופטים; בשופט השלישי דרוש גם נציג אופוזיציה, וברביעי דרוש גם שופט חבר הוועדה. את הנוסחה הזו – אני לא רוצה אפילו להשוות, איזה מוח קודח יכול להמציא את הנוסחה הזאת, שאומרת בעצם שהם יחליטו מי יהיו השופטים. אפשר לנסח את זה בכל מיני טכניקות, שיטות כאלה ואחרות, אבל בסופו של דבר מה שרוצים להגיד לאזרחי ישראל הוא שלא רק שהם יהיו מעבר לחוק וכל מה שהם יחליטו סביר, והם לא רוצים שאף אחד, חלילה, יבדוק אותם או יטיל בכך ספק – גם בוועדה למינוי שופטים הם רוצים לשלוט שליטה מוחלטת, כדי שיהיה להם רוב במינוי השופטים.
לא ברור לי אם ההצעה המרוככת הזו תבוא אלינו או לא – אני מאוד מקווה שלא – אבל כרגע הממשלה הקפיאה את מינוי הרכב הוועדה, ואם לא תקום הוועדה, אנחנו נבין שלשם אנחנו הולכים – להצעה המרוככת של הקואליציה. אבל אולי – ואולי אמיתי, ככה – אני באמת מקווה שאולי פעם אחת ראש הממשלה נתניהו לא ייכנע לאותם קיצוניים; אולי הפעם הוא לא יתקפל אל הלחצים הפנימיים, וכן יוגש מועמד מטעם הקואליציה, וימונה שר לוועדה לבחירת שופטים, ותקום הוועדה, כפי שהוא התחייב בקולו; אולי הפעם ראש הממשלה נתניהו יפעל בלי טריקים ובלי שטיקים, נקווה.
ואיך אפשר בלי הפרוסה השלישית, הפרוסה הנסתרת מעיני כול, הלוא היא פרוסת פסקת ההתגברות. לפני שאתם מתנפלים – כן, גם אני שמעתי את אדון "עושה את אותם הדברים אבל לאט" בתקשורת האמריקאית. כי למה להתראיין בתקשורת הישראלית, שמשדרת לציבור שהוא משרת, שפסקת ההתגברות ירדה מהפרק? רק חבל שהוא שכח לספר באותו הריאיון שהחוק מונח, חי ובועט ואפילו עבר קריאה ראשונה. ומה אותה פרוסה לא חביבה אומרת? היא אומרת ש-61 חברי כנסת יוכלו להעביר חוק שיהיה חסין מביקורת שיפוטית כל עוד כתוב בו שהוא תקף על אף האמור בחוקי-היסוד; כוח בלתי מוגבל לנבחרי הציבור שנבחרו בשביל לטפל בדברים אחרים לגמרי, יוקר המחיה למשל, כי למה לטפל במחירי המים, שעלו ב-3.5%, או במחירי החשמל, שעלו בכמעט 7%, או בארנונה, שהתייקרה ב-1.5%, כשאפשר לדאוג לכוח בלתי מוגבל לנבחרי הציבור? בשביל זה נבחרתם, ממשלה יקרה ונהדרת, יקרה מדי.
ונתקדם באיטיות עם אותם הדברים לעבר הפרוסה הרביעית, מה אם לא פסילות חוקי-היסוד, חוק שגם הוא לא ממש נעלם, הוא פשוט אותו הדבר אבל לאט. גם הוא עבר בקריאה הראשונה. מה אומרת אותה ההצעה? ההצעה אומרת שבג"ץ לא יכול לדון בחוקי-יסוד ולפסול אותם. המשמעות היא שכל אחד בבית הזה יכול לחוקק חוק שמכונה "חוק-יסוד", ובעובדה שהוא קרא לחוק שלו "חוק-יסוד", הוא מונע כל ביקורת שיפוטית. אין יותר נוח מזה, כי אין הליך חקיקה מיוחד לחוקי-היסוד, אז אותה פרוסת גבינה שקנינו במכולת – הפלא ופלא – נפרסה, ולפתע, בלי לשים לב, כל חוקי ההפיכה המשטרית יעברו.
אז ממש כמו בהונגריה אתם חושבים שכל מי שיושב בבית וצופה בנו, כל מי שיושב במשכן הזה, לא ישים לב שאתם מוליכים את כולנו לכאוס ולכוח בלתי נשלט של השלטון. זוהי שעת המבחן גם שלכם, אנשי ה"למה יש מחאה בזמן מבצע" – שאלה שאני חייב לענות עליה אחת ולתמיד: יש מחאות גם עם תחילת מבצע חשוב וקריטי, שהלוואי ויביא למיגור הטרור עם אפס פצועים לכוחותינו, כי ממש באותו היום, ערב תחילת המבצע, אתם ממשיכים בחקיקה כאילו שום דבר לא קרה. הניתוק שלכם מוציא מהדעת. הציבור רואה, שומע ויודע הכול. אתם לא יכולים להסתיר ממנו את המטרות האמיתיות שלכם ומה אתם חושבים. העובדה שתעשו את זה לאט לא אומרת שלא ישימו לב, לא אומרת שלא ישימו לב שאתם מנסים לגנוב את המדינה, שאתם מנסים להוביל אותנו אל עבר מדינה לא דמוקרטית, שלא משנה מי יהיה בה בשלטון, הוא יהיה עם שליטה בלתי מוגבלת שלא מפוקחת, עם יד חופשית לעשות כל מה שהוא רוצה, כל מה שסביר בעיניו; ששומרי הסף יידחקו החוצה, ייהפכו בלתי רלוונטיים, ושהממשלה תהפוך להיות החוק. ואני רוצה לשאול: לאן אתם רוצים להוביל אותנו? אם אתם צריכים תזכורת, הדמוקרטיה כולה מבוססת על "שלטון העם בידי העם למען העם" – משפט חשוב שעליו מבוססת אומת הדמוקרטיה הגדולה בעולם, שיש מי שאצלכם, במקום לצאת למילואים, בחר ללמוד באותה האומה – ארצות הברית.
אם אנחנו רוצים לשמור על מה שהקמנו כאן, על המוחות הישראליים שצמחו פה, על הספרות, על הכלכלה, על חתני פרס הנובל, אם אנחנו רוצים לשמור על כל מה שטוב במדינה המדהימה שלנו, קודם כול אנחנו צריכים לשמור שהיא תישאר מדינה דמוקרטית. מדינות שאינן דמוקרטיות, היסטורית, קורסות – ואני בטוח שלא לזה אתם שואפים. אז אם אנחנו רוצים להפסיק לפרוס דק-דק ולנסות לחזור לאיזשהו מסלול נורמלי, הגיע הזמן שחברי הבית הזה יגלו טיפה מנהיגות. שיבואו לאותם קיצוניים ויאמרו להם: אתם המיעוט, ולא יכול להיות שאותו מיעוט ישלוט ברוב; שיקום ראש הממשלה נתניהו ויאמר לשותפים שלו: לא יכול להיות שהקומץ הקיצוני בקואליציה ינווט, כי התוצאה של אותו קומץ קיצוני – – –
כי אותו קומץ קיצוני מנווט את ישראל – קפטן ואטורי, תקשיב.
קפטן, אתה צריך להקשיב רגע, קפיטן.
הוא מנווט את מדינת ישראל בדיוק לכיוון ההפוך; לכיוון שבו ההשקעות הזרות הצטמצמו כמעט לאפס, לעובדה שאף אחד כמעט ולא רוצה לעשות עסקים עם מדינת ישראל, שיחסי החוץ שלנו מסתכמים בעובדה שהשרים שלנו לא מצליחים לקבוע פגישות אפילו עם נציגי ציבור בעיריות, שהקרע בתוך העם הפך להיות כל כך גדול שמשפחות מתפרקות, והכול בשביל לרצות את ראש הממשלה רוטמן, את ממלא מקום ראש הממשלה לוין וקומץ קיצוני שיושב פה.
ויש לכם את הכוח לשנות את זה; יש לכם את הכוח לומר בישיבת הליכוד הבאה, אם היא לא תתבטל מחשש להדלפות: תנו לאזרחי ישראל להמשיך לגדל את הילדים בכבוד; תנו לנו לחיות במדינה שחלמנו עליה, תנו לנו להמשיך להצמיח את המדינה המדהימה שלנו; תנו לנו את האפשרות לחיות פה.
ואני רוצה לומר לך משהו, אדוני, כי אני רואה שאתה עלית לבמה, ואני יודע שאתה אדם אכפתי – אולי די?
יוצאים למבצע – לא מזמנים את השר לביטחון לאומי, ואז הוא הולך ומתבכיין למה לא מזמנים אותו.
אני אשמח לעשות את זה ביחד. בוא נמנה את הוועדה לבחירת שופטים, נחזור לשיחות בבית הנשיא, נוריד את חוקי ההפיכה הזאת מהשולחן, נתחיל להתנהג עוד פעם כמו מדינה עם ממשלה נורמלית. אף אחד מאיתנו לא רוצה לחיות במדינה שלאט-לאט הולכת ונהרסת. אני לא יודע אם נצליח לתקן את הנזקים שעשו פה בחמישה חודשים. במשך 75 שנה לא הצליחו לעשות לנו נזקים שהממשלה הזו עשתה בחמישה חודשים, ולכן אני באמת רוצה לגייס אותך בשעת לילה מאוחרת, ואת השר שיושב שם, כי אלה אנשים שעדיין אכפת להם מהמדינה הזו. אולי נפנה לקיצוניים ביחד ונגיד: תשחררו אותנו, תשחררו אותנו, לא בחרנו בזה. הלכתם והבטחתם קמפיין על משילות – לכו תתעסקו במשילות; הבטחתם קמפיין על הורדת יוקר המחיה – תתעסקו ביוקר המחיה; הבטחתם קמפיין על הורדת מחירי הגנים – תתעסקו בהורדת מחירי הגנים. במקום זה הכנסת הזו עובדת במתכונת חירום של 48 שעות להעביר את חוק טבריה, חוק שנועד להבטיח שאדם ששר הפנים בחר ימשיך לכהן כראש עיר. החוק השני הוא חוק של דחיית מועד הרבנים, הבחירות לרבנות. ואני שואל אותך, באמת, קפטן ואטורי, בשביל זה באת לפה?
אדוני היו"ר – בשביל זה באת לפה? אני שואל באמת. זו הסיבה שבאת לפה? אזרחי ישראל נאנקים תחת הנטל. אנשים לא יודעים אם מחר בבוקר הם יוכלו להחזיר את ההלוואות שהם נטלו; זוגות צעירים שלקחו משכנתה עושים חשבונות בסופר אם לקנות מוצר כזה או אחר. ובמשך 48 שעות אנחנו לא נתעסק בהם – אנחנו נתעסק באיך אנו ממנים את הנציג של הקואליציה להמשיך להיות ראש עיר בטבריה – אלוהים יודע מה יש לכם בטבריה, איזה אינטרסים יש לכם בטבריה, אני מאוד מקווה שמי שצריך לגלות את זה עובד עכשיו לגלות את זה; בלדחות את המועד של הבחירות של הרבנים הראשיים; ויש חוק נוסף שרוצים לקדם פה, שאין לו שום קשר לציבור הישראלי.
אני רוצה לומר לך משפט לסיום, כי הבטחתי לחבר טוב שישבתי איתו אתמול – בחור צעיר, היה לוחם במג"ב – יש לו עסקים, הוא משלם מיסים, מחזיק מאות עובדים במדינת ישראל. הוא שאל אותי: רון, אתה נואם בכנסת מחר? אמרתי לו: כן. הוא אמר לי: תפנה לצד השני – לצד שמצביע לכם – ותגיד להם: עד שאתם תתעוררו לטפל בנו כבר לא יישאר עם. והבטחתי לרועי שאני אעשה את זה, אז הינה, אני אומר את זה בשבילו. תודה רבה.
1,733 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.