קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
קודם כול, אני מאוד מתפלא על לפיד, באמת הפעם אני מתפלא עליו. קודם כול, זה לא כינוס חירום.
לא משנה, יש פה את הסגנים. הוא טען שזה כינוס חירום, אז קודם כול זה לא כינוס חירום. סיימנו את המושב, והייתה בקשה. זה אחד הדיונים שלוקחים בדיוק שעה. אז אין פה שום כינוס חירום.
מה זה חשוב? אני ביקשתי. ביקשתי מעצמי.
אני אומר לך, לא חשוב. אני אספר לך אחר כך.
אז זה לא כינוס חירום. אני רוצה להזכיר לך, לפיד, אולי לא אמר לך מי שסיפר לך, ערוץ 12 הרי דואג ללכת תמיד נגד ערוץ 14. ואני לא מבין את הפחדים של ערוץ 12 מ-14. ערוץ 12, התקציב שלו מתקרב למיליארד שקל, והתקציב של ערוץ 14 לא מגיע ל-80 מיליון.
לא. בינתיים המיליארדרים האלה, גם בערוץ 13 וגם בערוץ 14 שמים כסף. אז נגיד להם תודה. זה לא רלוונטי.
גם בערוץ 13 הוא שם קרוב ל-70 מיליון שקל בשנה, ואף אחד לא בא אליו בתלונות. הוא רוצה לשים, עלא כיפאק. לא צריך לזלזל במיליארדרים שמשקיעים בתקשורת, כי בלי זה לא תהיה בכלל תקשורת.
אז ערוץ 12 הצליח – עלא כיפאק, יפה מאוד.
אבל אני רוצה להסביר לך דבר אחד: אותו דבר, דיון דומה, נעשה בתקופת הרפורמה המשפטית בוועדת הכלכלה. זאת אומרת זה לא דבר חדש שעכשיו באתי איתו כרגע. זאת אומרת, למה עשיתי את זה בתקופה ההיא? מכיוון שכל המפרסמים הגדולים, כל החברות הגדולות שהתנגדו לרפורמה החליטו יחד שהם לא מפרסמים בערוץ 14. איפה הבעיה? היום עושים את זה לערוץ 14, מחר יעשו את זה לערוץ 13 ואחר כך לערוץ אחר. אני לא חושב שצריך להשתמש בכוח הכלכלי של החברות הגדולות כדי לפגוע בתקשורת, כי הם פוגעים בעצם בחופש הביטוי. לא משנה אם זה חופש הביטוי של ערוץ 14, של הימין, או של ערוץ 12, של השמאל. זה בכלל לא משנה – –
אני מסביר למה אני עושה את הכינוס.
אני חושב, מציע לך שתבוא לדיון. באמת, לפיד, אני מציע לך שתבוא לדיון הזה.
אז הינה, זה בפגרה. תבוא לדיון הזה, תביע את העמדה שלך. אני חושב שניצול כוח כלכלי כדי לפגוע בחופש הביטוי זה לא דבר תקין. אני לא אומר, חברה יכולה להחליט לא לפרסם, אבל זאת לא חברה שמחליטה לא לפרסם – שזה מקובל, היא לא חייבת לפרסם; אלא מה, יש התארגנות לא לפרסם זאת הבעיה. ופה יש פגם בהליך – – –
רגע, אני מסביר למה אני עושה את הישיבה. פה יש פגם. בדיוק כמו שחברות מתארגנות כדי לתאם מחירים, אז פה הן מתארגנות כדי לתאם שלא יהיה פרסום בגוף מסוים. אני חושב שזה לא תקין. בסדר?
הישיבה הזאת היא המשך של ישיבה אחרת, שהייתה לפני חצי שנה. זה אותו קו שאני נוקט ללא קשר. אם יעשו את זה לערוץ אחר, תאמין לי שאני אכנס את אותה ישיבה, כי זה עניין עקרוני. זה לא קשור לערוץ 14 או לאחר. עושים את זה, לצערי הרב, לערוץ 14. לא עושים את זה לערוץ אחר. זה לגבי העניין הזה, ואני מציע שתבוא לישיבה ונשמע את דעתך. יכול להיות שאני לא צודק. גם זה יכול להיות, אין בעיה.
לגבי החוק הזה אנחנו קיימנו 14 ישיבות. זה לא מעט. היו המון בעיות, גם משפטיות, גם חוקתיות, וניסינו לאזן בין כל הבעיות שהיו במקרה הזה. ראשית היה לי ויכוח עם משרד המשפטים וגם עם חלק מחברי הוועדה, או חברי הכנסת, כולל חבר הכנסת קריב, למשל. אני חושב, עם כל הכבוד, שהזכות לאותו מספר זה לא עניין חוקתי. אני לא יודע מאיפה הביאו את העניין הזה פתאום. אני יודע שחוקתי זה חופש הביטוי, חופש העיסוק, דברים מהסוג הזה, אבל חופש המספר? אני לא נתקלתי בדבר כזה שזה נושא חוקתי. פתאום זה נהיה חוקתי, או חשש לפגיעה בחוקתיות. זה דבר ראשון. פה יש לי ויכוח גדול מאוד עם משרד המשפטים ועם כאלה שחושבים אחרת.
דבר נוסף – נשאלת שאלת הניוד, שהיא באמת בעיה. אנחנו אפשרנו ניוד בין חברות באותה קומה. זאת אומרת אתה יכול לעבור מפרטנר לפלאפון, מפלאפון לסלקום, ומבחינתי זה בדיוק מימוש הניוד. ודבר נוסף – הנושא של החסימות. אנחנו דאגנו שאתה לא תוכל לחסום כל מספר, ויש מספרים שאתה לא רשאי לחסום, במיוחד מספרים של ארבע ספרות שמקבלים ממשרד התקשורת זכות לארבע ספרות.
חוסמים לפעמים. כי איפה הבעיה? אני רוצה להסביר לך. אני נגד כפייה דתית אבל אני גם נגד כפייה חילונית. אני חושב שאם אתה לא נותן לאנשים לחיות באופן שהם רוצים לחיות בדברים מסוימים, ואתה מכריח אותם ללכת רק בדרך שלך, זה גם סוג של כפייה.
רגע, רגע. אתה יודע שאני לא בעמדה שלך בעניין הזה. אבל תן לי רגע.
הבן אדם מחליט. הוא רוצה להיות בקבוצה.
לא נכון. קודם כול בוא נתחיל מזה שהוא מצטרף לקבוצה הזאת. הוא יודע לאן הוא מצטרף, ההחלטה היא רק שלו, היא לא של מישהו אחר. עכשיו נשאלת השאלה: האם אתה כופה את דעתך החילונית על האדם הדתי שרוצה לחיות בקבוצה מסוימת ולקבל את המידע ואת החינוך של אותה קבוצה?
שנייה, שנייה. אני אענה לך. אתה רוצה שאני אענה לך? נתנו לי חמש דקות אז אין לי הרבה זמן.
צריך להבין דבר אחד: זה לא רק חרדים; גם הערבים, למשל, יכולים להקים קבוצה כזאת, קומה משלהם, ועדה משלהם, ולעשות בדיוק כמו שהחרדים עושים.
עכשיו אני רוצה עוד משהו. מה תכלית החוק? תכלית החוק, קודם כול, זה לסגור את הלקונה שהיום קיימת, מכיוון ש-15 שנה יש את זה בפועל, יש את הקומה הכשרה הזאת בפועל, עם חצי מיליון איש.
המחוקק לא טיפל בזה, משרד המשפטים לא טיפל בזה, רשות התחרות לא טיפלה בזה, ופתאום עכשיו, כשאתה מנסה להסדיר את זה בחקיקה, כולם מתעוררים ומתחילים להגיד: קשיים כאלה וקשיים כאלה. אני חושב שהקשיים האלה לא משמעותיים, ואתה יכול להגביל גם את הזכויות האלה אם זה לתכלית ראויה, והפעם זה לתכלית ראויה.
אני רוצה להגיד לכם דבר אחד. תצאו מהעניין שצריך בעצם לכפות את הדעה שלנו על מישהו אחר. תנו לאנשים לחיות כמו שהם רוצים. זה תופס לגבי כל מגזרי החיים, לא רק למגזר החרדי אלא גם למגזרים אחרים. בדיוק כמו שכשהחרדים יהיו ברוב מוחלט במדינה, נגיד, ואז הם יכפו את דעתם על החילונים, מה תגידו? תתנגדו לזה.
אותו דבר אנחנו מתנגדים כשלנו יש את הרוב, כיוון שכל אחד צריך לחיות לפי דרכו.
לגבי הפגיעה בפרטיות, שגם נטענה על ידי משרד התקשורת, אני רוצה להזכיר לכם שאין פה שום פגיעה, מהסיבה הפשוטה: אדם שנמצא בקומה הכשרה ורוצה לשמוע גם תכנים אחרים פשוט קונה עוד פלאפון, עוד מספר, ויש הרבה מאוד אנשים שמחזיקים גם מספר מפה וגם מספר מפה. ולכן אין פה שום פגיעה, לא בפרטיות – – –
אבל זו זכותו. שטרן, אני מתפלא עליך. זו הזכות שלו להחליט את הבחירה שלו.
הוא רוצה להיות בקומה הכשרה, ואם הוא רוצה משהו אחר, הוא קונה עוד מספר – –
– – ומסתכל גם שם. אין שום בעיה. אף אחד לא מונע את זה ממנו. זה מה שאני רוצה להסביר לך.
אני חושב שבחוק הזה יש הרבה מאוד הגנות לאזרח שנמצא בקומה הכשרה, יש הרבה מאוד אפשרויות, ובסופו של דבר הוא מאזן הרבה מאוד בעיות שהיום, כשיש קומה כשרה בלי חוק, זה לא דבר מאוזן. זאת אומרת, החוק הזה משפר את המצב, מגן על התכלית הראויה שאנחנו רצינו להגן עליה בחקיקה הזאת ומאפשר לאנשים לחיות לפי אורח חייהם ולפי עולמם.
1,157 מילים של דוד ביטן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.