קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. כמה זמן יש לי?
תכלס. קודם כול, תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יש שר או שרה תורנית?
השר ביטון. חיים כהן – נראה לי שאתה רעב, זה מה שמכינים לנו אולי בפרסה.
עשית אותו שר, אני לא בטוח שהוא ייקח את זה כמחמאה. נראה לי שזה מה שהיה יוסף בתנ"ך, לא? הוא היה אחראי גם על כל האירועים שם, במצרים.
בכל מקרה, תודה רבה. אדוני השר, חבריי חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, בתכלס יש לי כאן את פרטי כל תאונות הדרכים מתחילת שנת 2024. זה דבר שיכול לאפשר לי לא עשר דקות אלא גם עשר שעות, לצערי, כי יש המון המון תאונות דרכים, בערך 234 תאונות דרכים, ו-258 הרוגים מתחילת השנה בדרכים. יותר מבכל מלחמות ישראל נהרגו אנשים בדרכים. השנה אנחנו בשנה יוצאת דופן בגלל 7 באוקטובר, אבל אני חושב שזה הכול חלק מאותה בעיה. מדברים על חינוך, מדברים על טלפונים כשרים, מדברים על הרבה דברים, אבל חמלה, וזה ששמים את האדם במרכז, וזה שאנשים, אנשי ציבור עובדים למען הציבור ולמען כל אדם כאילו הוא או היא עולם ומלואו, זה משהו שחסר במדינת ישראל.
לצערי, זה הגיע עד כדי כך שאני התפטרתי ביום ראשון מראשות ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, שעמדתי בראשה בשנים האחרונות. הרגשתי שאני מנהל הצגה ולא מנהל ועדה רצינית בכנסת רצינית של מדינה רצינית, שמשנים באמת את מה שרוצים. במשך שנים אני מנהל את ועדת המשנה לבטיחות בדרכים. אנחנו מתריעים ואומרים מה הכשלים, מה צריך לעשות. האמת שניסיתי כל מיני טקטיקות, גם כשהיינו בקואליציה וגם עכשיו, באופוזיציה, ולפני כן באופוזיציה. ניסיתי בטוב, ניסיתי ברע, ניסינו תוך כדי זה שהבאנו המון המון נתונים על איך פותרים חלק מהבעיות בתאונות הדרכים. לאורך זמן גיליתי שפחות או יותר או שעבדו עלינו בעיניים בוועדה, פשוט אמרו לנו דברים לא נכונים, או שאמרו דברים שרצינו לשמוע ולא עשו אחר כך כלום, או שזה לא עניין יותר מדי אנשים. בסופו של דבר, למעט הרלב"ד, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שתכף נדבר עליה, אין כמעט בן אדם במדינת ישראל שזה כל תפקידו. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים – אין שם פונקציונרים שאחראים רק על הבטיחות בדרכים. יש לכל אחד עוד מה שנקרא נע"ת – נוסף על תפקידו. לזה באגף הפיקוח יש משהו שקשור לתאונות דרכים; באגף הרישוי משהו שקשור לתאונות הדרכים; באגף משא כבד משהו שקשור לתאונות הדרכים. ואיכשהו לכולם יש את העולם המקצועי שלהם, שהוא מאוד ביורוקרטי בדרך כלל – משקלים ותקנות וחוקים ואירועים ותהליכים – אבל בנושא תאונות הדרכים אנשים ממשיכים למות.
עכשיו, מילא אם הייתי זועק לבד בעולם והייתי אומר דברים, והיו אומרים: זה הזוי, הוא לא יודע על מה הוא מדבר – ניחא, הייתם יכולים להגיד שאני הזוי; אבל יש תורה, יש תוכניות שמדינות ה-OECD, המדינות המתקדמות בעולם, החליטו ויישמו. ה-OECD, יחד עם האיחוד האירופי, יחד עם ארצות הברית, החליטו – ויישמו – שיש סדרה של פעולות שאם עושים אותן, אנחנו יכולים להוריד ולהפחית בצורה ניכרת את תאונות הדרכים. לא רק בישראל יש יותר ויותר מכוניות ויותר ויותר אנשים ויותר ויותר כבישים, בכל העולם יש יותר ויותר מכוניות ויותר ויותר אנשים ויותר ויותר כבישים. אבל במדינות שבהן לקחו תוכנית ארוכת טווח, יישמו אותה, תקצבו אותה והיה מישהו שאחראי, מישהו ששילם את המחיר על טעויות ומי שקיבל קידום על הצלחה – אז ירד מספר הנפגעים בתאונות הדרכים.
בישראל זה עלה. זה הגיע עד כדי כך שבדוח האחרון של ה-OECD אנחנו במקום 30 מתוך 32 מדינות, זאת אומרת, אנחנו באחד מהמקומות האחרונים. בעוד הממוצע ב-OECD היה של הורדה של מספר הנפגעים בתאונות הדרכים ב-16% בערך, בממוצע, אצלנו זה עלה ב-17%. זאת אומרת, מה שרוב המדינות הורידו, אנחנו העלינו במספר תאונות הדרכים. היום אנחנו בשנת 2024, כרגע שנת שיא ב-20 השנים האחרונות במספר הנפגעים בתאונות הדרכים, עם 258 אנשים – לדעתי זה קצת יותר, אבל 258 אנשים לפי הספירה המקובלת – ואנחנו מתקרבים לאזור ה-450, 500 איש בשנה, מספרים שלא היו כדוגמתם.
גם אחרי 7 באוקטובר, בינואר, כשכינסתי את הוועדה, הראינו ניתוח איך אחרי מלחמות בישראל יש עלייה במספר תאונות הדרכים, מכל מיני סיבות שאפשר להיכנס אליהן, אבל לא נפרט אותן כאן. אמרנו גם איך אפשר להתמודד עם זה, אבל אף אחד לא עשה כלום ממה שאמרנו. עשינו בדיקה, ובשנים האחרונות 95% מהדרישות של ועדת המשנה לבטיחות בדרכים לא קיבלו מענה. עזוב שהן לא יושמו על ידי הממשלה – לא קיבלו מענה. ביקשנו התייחסות ממשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, והוא לא ענה; התייחסות ממשרד המשפטים – והוא לא ענה; התייחסות ממשרד החינוך – ואולי ענו, אבל ענו: זה לא אנחנו, זה הרלב"ד. עכשיו, לא מזמן, כשקיצצו בחינוך, שר החינוך בא ועלה כאן ואמר: הקיצוץ בחינוך בתחום הבטיחות בדרכים זה לא אני, זה הרלב"ד. אבל זה אגף אצלך במשרד החינוך, אז אם כסף שהגיע ממקום מסוים קוצץ, אתה צריך להילחם על זה. אם אתה לא תילחם על זה, מי יילחם?
יושב-ראש הרלב"ד הקודם התפטר. קוראים לו אבי נאור. הוא הקים את אור ירוק. זה היה בשבילו חלום ופסגת שאיפות חייו הציבוריים להיות יושב-ראש הרלב"ד, והוא התפטר, כי פשוט לא ספרו אותו; מנכ"ל הרלב"ד הקודם התפטר מאותה סיבה; יו"ר הרלב"ד הנוכחי, שמינתה השרה הנוכחית אחרי שיו"ר הרלב"ד הקודם התפטר, אמר גם בוועדה שאני עמדתי בראשה, גם בוועדת הכלכלה וגם בוועדה לביקורת המדינה שאין קיום לרלב"ד כל עוד המצב יישאר כמו שהוא, ושאנחנו הופכים לשנת שיא בגלל שאין תוכנית, אין סמכויות, אף אחד לא לוקח אחריות. לא אני אמרתי, זה היו"ר הנוכחי, שהשרה הנוכחית מינתה.
אנחנו נמצאים במצב שבו משרד מבקר המדינה – דרך אגב, גם אותו הממשלה הנוכחית מינתה – אמר שיש כשל מערכתי בכל משרדי הממשלה בכל מה שנוגע לבטיחות בדרכים, ממש בא ועבר איך נושא אחרי נושא ידוע מה צריך לעשות, ואיך משרד אחרי משרד, ובראשם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, כשלו.
אין תוכנית. אין יעד. בוועדת הכלכלה שהייתה ביום ראשון, לאחר שאני התפטרתי מוועדת המשנה, היה ראש אגף התנועה במשטרה. אין למשטרת ישראל תוכנית למשטרת התנועה למלחמה בתאונות הדרכים. אין יעד למשטרת התנועה. איך יש אגף תנועה שלם במשטרה בלי יעד, בלי תוכנית? רק יודעים להתלונן על זה שאין תקציבים. כשאני השגתי תקציבים קואליציוניים, את כל הכסף הקואליציוני שהשגתי הבאתי לתאונות הדרכים. רוב הכסף או שנוצל במהרה ולא הספיק או שנבלע. נגיד כסף שהבאתי למשטרה – עם הזמן הבנתי שחלקו הגיע למה שרצינו וחלקו נבלע בתקציב המשטרה. אלפי תקנים הוספו למשטרת ישראל; כמעט אף תקן לא התווסף למשטרת התנועה. אני יכול להיות ציני ולהגיד שאם לשר לביטחון הלאומי יש כל כך הרבה עבירות תנועה – מה זה מראה לשוטרים? זה אומר לשוטרים שעדיף שלא יאכפו עבירות תנועה, כי אחרת השר יכעס עליהם. אבל אני משתדל לא להיות ציני אלא להגיד את הדברים כמו שהם.
אני חושב שגם מבקר המדינה, גם התחקיר, ועכשיו חקירת המשטרה של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, שהראה את המחויבות, גם כל הדיונים של ועדת המשנה שאני עומד בראשה וועדת הכלכלה – הייתה אפילו ועדת חקירה פרלמנטרית של ועדת הכלכלה, כשאני לא הייתי חבר כנסת, עם איתן כבל ויעקב אשר; 95% מההחלטות של ועדת החקירה הפרלמנטרית לא יושמו על ידי ממשלת ישראל.
אז כשאין תוכנית, אין תקציבים, אין מישהו שאחראי, יש המון המון פקידים שאף אחד מהם לא משלם את המחיר על זה שלמשל 20 שנה אחרי שבג"ץ וועדה ממשלתית החליטו שיהיה טכוגרף – זה נשמע מוזר, גוף שרושם בצורה דיגיטלית את שעות הנהיגה במשא כבד – עד היום, 20 שנה, אין. זה לא רק שאין – מגיעים משאיות ואוטובוסים עם גוף דיגיטלי כזה שנקרא טכוגרף, מוציאים את זה ושמים אנלוגי, שעושים עם היד. כמו שעשו בשנות החמישים והשישים והשבעים עדיין עושים במדינת ישראל – כדי שכולם יסבירו למה אף אחד לא יכול להגיד שהם עוברים חוקים שאף אחד לא קובע, כי אף אחד לא משלם על זה את המחיר, חוץ מאותם אלפי אנשים שמדי שנה נפצעים קשה, נשארים משותקים, ללא גפיים וללא יכולת תנועה, והמשפחות שלהם – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – לעולם לא יהיו אותו הדבר, לא יישארו אותו הדבר; אותם מאות אנשים שמתים בכבישים והמשפחות שלהם הן משפחות שכולות שחיות לעד בלי יכולת להסביר למה היקיר שלהם עזב ולא חזר או עזבה ולא חזרה.
אני יכול לדבר הרבה על הגורם האנושי, אבל הגורם האנושי הוא לא הבעיה, כי הגורם האנושי הוא טעות, כל הטעויות שאנחנו עושים בחיים. הבעיה היא שהמדינה יכולה להביא למינימום את הסיכוי להיפגע מתאונות דרכים, ומילא אם היא הייתה עושה קצת, אבל אנחנו נמצאים במצב שבו רק המזל שולט ואין שום מקום ליכולת של המדינה להשפיע. זה מחדל – אפילו לא הספקתי להתחיל לקרוא את הדברים – של ממשלות ישראל האחרונות, וזה משהו שחייבים לטפל בו עכשיו. לצערי, אין לי בשורה, ולכן התפטרתי מראשות ועדת המשנה לבטיחות בדרכים. אני מקווה שהדברים ישתנו, ואנחנו נמשיך להילחם על זה, כי גם היום מתו אנשים בכבישים, גם היום נפצעו אנשים בכבישים ומדינת ישראל – ממשלת ישראל פשוט לא עושה מספיק. תודה, אדוני היושב-ראש.
1,383 מילים של בועז טופורובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.