קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבין שהרוב כבר יצאו לפגרה. עד מתי, עד מתי נמשיך עם המדיניות התבוסתנית הזו שעל ישראל מותר לירות, שטילים הם טפטופים, שבלוני תבערה לא מזיקים? עד מתי? אני רוצה באמת לשאול, מה הרף? מה הרף שנגיד – עד כאן? התרגלתם למדיניות מטורפת. מטורפת. איזו משמעות, מה החשיבות של הממשלה הזו לריבונות ולשלום אזרחי מדינת ישראל, אם כל מה שמסתפקים בו הוא מערכת הגנה, מוצלחת ככל שתהיה? הרי, כידוע, כאשר מערכת ההגנה עובדת, כמו שראינו אותה עובדת – בימים האחרונים הצליחה ליירט שני כטב"מים מכיוון מזרח – אז אנחנו לא זוכים לראות תגובה. אין תגובה, כי לא קרה כלום. רק שני כלים שניסו לחצות את שמי ישראל ולא הצליחו.
מדיניות ראש הממשלה וממשלתו בקבינט המצומצם, הקבינט המורחב, הקבינט שהוא המציא לעצמו, הקבינט הבא שיבוא, הופכת אותנו לילדי הכאפות של האזור. מעולם לא ראינו מצד ראש הממשלה נתניהו יוזמת הרתעה, יוזמה שתמנע מעשרות אלפי מפונים בצפון להתפנות עוד לפני הטיל הראשון או האוהל הראשון שארגון הטרור חיזבאללה הכניסו לשטח ישראל. חיזבאללה, חמאס, החות'ים בכפכפים, ראש התמנון מאיראן, כולם רואים את מה שכולם מפחדים להגיד: המלך הוא עירום. אנחנו רואים, יודעים ומבינים שממך לא תגיע יוזמה, תגובה שתעניק ביטחון אמיתי למי שחייהם באחריותך, נתניהו. כשלת. עשרות שנים של מזוודות לארגון טרור הביאו אותך ליום הזה. הפסיביות שלך ותסמונת בת היענה הובילו את מדינת ישראל למצב הגרוע ביותר בתולדות המדינה. מי הולך לקבל אחריות על עתיד הילדים בצפון, על עתיד הילדים בעוטף? דור שלם הולך לאיבוד. עד מתי נחכה לאיזשהם ריבונות וביטחון עבור המדינה? עד מתי, ביבי? איבדת את הצפון, איבדת את הדרום, ועוד אפשר לתקן. תן לצה"ל לעבוד, תפסיק להתערב, תפסיק להפריע לשר הביטחון לעשות את עבודתו נאמנה.
ואם כבר בנתניהו ובהחלטות כושלות אנחנו מדברים, אז איך אפשר שלא לדבר על מחדל בן גביר, השר שלא היה אמור להיות שר, השותף פוליטי שלא היה אמור להיות שותף פוליטי, שותף שהפך להיות הסוחט הראשי בממשלת נתניהו. אז תנו לי לספר לכם משל קטן. אתם מכירים את אפקט הקוברה? בואו, אני אספר לכם עליו. לפני 100 שנה בהודו שלט המנדט הבריטי. הוא החליט שהוא רוצה לטפל בבעיה של קוברות שהשתלטו על רחובות העיר. הם החליטו שהם משלמים 1,000 רופי לכל הודי שיביא להם נחש קוברה. מה עשו ההודים החכמים? כמובן, התחילו לגדל קוברות בבתים שלהם. המנדט הבריטי לא הבין איך יש לו פתאום כל כך הרבה קוברות. הם התחילו לחקור את העניין, ומה הם גילו? הם גילו שההודים הקימו חווה לנחשי קוברה, ואז הם אמרו להודים: אנחנו עלינו עליכם, אנחנו מפסיקים לשלם עבור קוברות. אז מה ההודים עשו? שחררו את הקוברות ברחובות. זה אפקט הקוברה. ככה נתניהו ניסה לטפל בבעיה ששמה בן גביר, שהפך לבעיה גדולה יותר מיום ליום. וכמו כל דבר בממשלת נתניהו, מהביטחון ועד לבן גביר, נתניהו טעה, טועה וגם לא מצליח לתקן את הטעויות, הוא רק מגדיל אותן ואחרי זה יספר לכולנו שזה גשם.
אדוני היושב בראש, אני חייב להודות שאני חייב להתייחס פה לחבר כנסת שעמד אתמול בדיוק על הדוכן הזה, חבר הכנסת פינדרוס, שעלה לנאום בצורה מאוד אופיינית לו והכפיש אותנו, את האופוזיציה, וחצי מהציבור, ואמר שאנחנו אנטישמים, לא פחות ולא יותר, אנטישמים. ולמה אנחנו אנטישמים? כי לילד חרדי מגיעה קייטנה. ממש, קריאה "לילד חרדי מגיעה קייטנה". ואני רוצה לומר לחבר הכנסת פינדרוס, גם לילד חילוני מגיעה קייטנה, אין יותר פשוט מזה. ואני רוצה לצטט במדויק את דבריו: מה רע בילד חרדי, שלא מגיעה לו קייטנה בגן ילדים? מה רע? מה רע בכל ילד במדינת ישראל, שלא מגיעה לו קייטנה?
אז אני רוצה לומר לחבר הכנסת פינדרוס: לאף ילד לא מגיעה קייטנה, גם לציבור שאני מייצג, גם לציבור שאתה מייצג. לאף ילד לא מגיעה קייטנה בחינם במדינת ישראל, אבל את הילדים שלי בכל זאת שלחתי לקייטנה, ואיך זה קרה שהילדים שלי היו בקייטנה, ועוד ילדים רבים ואחרים? אתם לא תאמינו, שילמנו עליה. למרות עליית המחירים בכל התחומים, עדיין שילמנו עליה – אתה יודע איך שילמנו עליה? בעבודה, בעבודה קשה, לא בכסף שקיבלו כאזרחים במתנה מאף אחד. כלומר, משלמי מיסים הלכו, עבדו ושילמו על הקייטנה שלהם, לעיתים בעבודה קשה, לעיתים בעבודה בשעות לא שעות, לעיתים במספר עבודות. אשכרה, במשכורת שהרוויחו, הם הלכו ושילמו עבור קייטנה לילדים שלהם. אתה מכיר את המונח הזה, פינדרוס? עבודה. אף אחד לא ציפה לקבל מתנות מהמדינה.
אז אני רוצה להזכיר לך מה שאתה אמור לדעת מזמן – אף אחד לא אמור להסתמך על המדינה, אף אחד לא אמור להסתמך על המיסים של המדינה, רק על עצמם. אז שאלת, חבר הכנסת פינדרוס: למה לילד הזה לא מגיע, כי הוא חרדי? זאת לא אנטישמיות? אמרת. אז אם לא הבנת מדבריי, אחדד: זו לא אנטישמיות. הרעיון של אנטישמיות הוא לסכן את המשך מדינת היהודים, ואיך מסכנים את המשך מדינת היהודים? על ידי לקיחת תקציבים פוליטיים מהקופה הציבורית; סירוב ללמוד לימודים מקצועיים – – –
מאמין, לגמרי מאמין. אני אגיד את זה הכי פשוט שיש בשביל שאתה תשמע את זה, חיים. כל מה שמגיע לילד חילוני, מגיע לילד חרדי, עם זה אתה מסכים איתי?
לא מכירים את האירוע? חיים, אני רוצה להגיד לך איך זה היה, כי אתה לא היית פה. אני רוצה להגיד לך איך זה היה. עמד פה חבר הכנסת פינדרוס ואמר: זו אנטישמיות, אתם שונאים חרדים. אז אני רוצה להסביר לו מה זאת אנטישמיות, כי זורקים את המונח הזה כאילו כלום.
אז אני רוצה לומר לך, חיים – – –
אז אני רוצה לומר לך, חיים, אולי אנחנו לא מבינים משהו, יכול להיות שגם אתה אולי לא מבין משהו.
לא, אין בעיה, משהו בנושא הזה, משהו בנושא שאני מדבר עליו. אני חושב שהכול צריך להיות בבסיס התקציב, הכול. מה שמגיע לילד חילוני, צריך להגיע לילד דתי, חרדי או כל דבר אחר. ולא יכול להיות שאוכלוסייה אחת תעמוד פה ותקרא לנו "אנטישמים" כי לא נותנים קייטנות לילדים.
אבל זה מה שהוא אמר, אני מתייחס למה שהוא אמר.
אז אני אומר לך: זה לא צריך להיות ככה. לא יכול להיות – לא יכול להיות, ואני אגיד לך גם למה, כי גם אצלנו הכול עלה: גם הקייטנות, גם המיסים, הכול עלה גם. אז אותו כסף שמצאו לציבור החרדי, שימצאו לציבור הכללי. למה לא מצאו לי כסף בשביל הקייטנות לילד שלי? למה הייתי צריך לשלם על זה?
מה "מה פתאום"? אני אומר לך, אני שילמתי על זה, אני בעצמי.
אבל אתה מבין שזה עקום? שר החינוך, אתה מבין שזה עקום? אני אגיד לך למה, כי זה מפלה בין ציבורים.
אני אומר לך – כמו שראש הממשלה הבטיח, תן לכולם בחינם. לא יכול להיות שציבור אחד יקבל בחינם וציבור אחד לא יקבל בחינם – – –
אני רוצה לדבר לעניין זה שעמד פה חבר כנסת ודיבר על אנטישמיות. ברשותכם, אני רוצה להסביר מה זאת אנטישמיות. אנטישמיות זה בעצם סיום קיומה של מדינת ישראל. איך עושים את זה? מסרבים ללמוד לימודי ליבה, התעקשות לא לשלוח עשרות אלפי צעירים כשירים ובריאים לשרת בצבא בזמן מלחמה על המשך קיומה של מדינת ישראל. ומה אנחנו מבקשים? שתעזרו לנו להמשיך את קיומה של מדינת ישראל, כי באמת כולנו אחים.
ואני רוצה לומר לך משהו, כי השר פה מולי, אז אני רוצה לומר לך משפט אחרון, אדוני. אתמול בפעם הראשונה צמתי, פעם ראשונה, ואני אגיד לך גם למה אני אומר את זה. אני אומר את זה, כי באמת שאלתי את עצמי מה אני צריך לעשות – וזה נע בין ייאוש לבין תקווה. ייאוש מהמצב הזה שקורה במדינה, באמת ממלחמת האחים, מכל מה שקורה פה, מהכלכלה, מהכול; תקווה – שיהיה פה טוב יותר. אני לא רוצה כל נאום לסיים בזה שאין לנו עתיד פה, אני רוצה לומר בדיוק הפוך. אני חושב שאפשר לתקן ואפשר לשנות, וזה גם בידיים שלך, וחייב להיות שוויון במדינת ישראל, וכולם צריכים לקחת חלק, ולא יכולה להיות אפליה בין ילד חילוני לילד חרדי לילד אחר, ולא יכולה להיות אפליה בצבא בין מגזר למגזר, ואני חושב שזה גם בכוח שלך, כי אני יודע שאתה יכול לעשות הרבה דברים – אני חושב שזה גם בכוח שלך לקחת אחריות על הדבר הזה ולמנוע את ההרס של מדינת ישראל.
1,279 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.