קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, השר וסרלאוף, אתם יודעים, אני מסתכלת על שולחן הממשלה.
בדיוק. הייתי רוצה להאמין שהם לא נמצאים כאן כי כולם עוסקים בעבודת קודש, נמצאים בשטח, מבקרים את נידחי ישראל, את חולי ישראל, את משפחות החטופים. לצערי גם פוקדים את הלוויות. אבל אני אומרת לכם: כולנו יודעים שזה לא מה שקורה עכשיו. הם אולי בקרבות של ציוצים בזמן שהחיילים שלנו נלחמים בעזה. הם נלחמים מי מקבל יותר סמכויות, מי יותר חזק, מי יביא יותר מינויים למקורבים, וזאת בשעה הקשה ביותר לישראל. ראש הממשלה, כולנו יודעים שהוא בארצות הברית, אני מאחלת לו הצלחה רבה, אמר שהוא הולך לייצג את האינטרסים של מדינת ישראל ואזרחי ישראל, אך בעודו אומר את זה – אני רק שאלה: איך באותה נשימה ייתכן שהוא שוב דוחה את יציאת המשלחת הישראלית למשא ומתן להחזרת החטופים, לשחרור החטופים, לשבוע הבא? איך זה בדיוק מקדם את האינטרס הישראלי כשיום-יום, שעה-שעה, דקה-דקה, נמקים החטופות והחטופים חסרי אונים, חסרי ישע, כי מי שאמור להושיע לא מושיע, לא קשוב, לוקח את הזמן?
אדוני ראש הממשלה, אין להם זמן. 292 יום חלפו מאז הם נחטפו. אנחנו שומעים את העדויות, ואף אחד לא יכול להגיד "לא ידעתי", כי ההיסטוריה תשפוט כל אחד ואחת מכם. 46 חטופים אינם בחיים, 46 חטופים מתוך 120 שנמצאים בשבי. אדוני ראש הממשלה, החזר אותם הביתה. הביתה, לחיים ולשיקום – הביתה. את הגופות לקבורה בישראל – הביתה, להחלמה של המשפחות הכואבות, שגם הן צריכות שיקום. לצערנו, יש מי שבעבורם זה כבר מאוחר מדי. ממש לפני שעה, אדוני היושב-ראש, הובא למנוחות יגב בוכשטב, בעלה של רימון, שכולנו זוכרים את גבורתה כשהיא שוחררה מהשבי, איך היא עמדה שם, אישה גיבורה מול המחבלים. לא נכנעת. השם ייקום דמו של יגב. לצערנו, נמנע מאיתנו להגיע לטקס הלוויה והפרידה, ואני רוצה לשלוח מכאן לכל משפחת בוכשטב את תנחומיי הכנים. אני מחבקת אותך, אסתר, ואת כל המשפחה, את רימון, את נופר, וכואבת את כאבכם.
ובזמן הזה, ריבונו של עולם, הייתי אומרת, אם כבר לא מתאפשר לצאת כי אנחנו בשבוע האחרון של ניקוי שולחן של מושב הקיץ, הייתי מצפה לשורה של חוקים רציניים, שעוסקים בחיים, בקשיים, בכאב, בשיקום שלו זקוקים האנשים שלנו, האחים שלנו, האחיות שלנו. במקום ניקוי שולחן הניקוי היחיד שצריך לעשות פה זה ניקוי בית, חשבון נפש. ניקוי נפש, ניקוי ראש. לא יכול להיות שהשרים שלא כאן – אני אומרת לכם – לא עוסקים בשום עבודה מהותית ומשמעותית שעוזרת לעם שכורע תחת הנטל בכל חומי החיים. אז הייתי רוצה לראות שורה של חוקים שעוזרים לנכי צה"ל, לאלמנות צה"ל, לילדים היתומים – יתומי צה"ל, שהאבות שלהם חירפו את נפשם בשבילנו, שלהם אנחנו הבטחנו ביום הזיכרון ובכל יום שהמשפחות שלהם לעולם לא יצעדו לבד. איפה הכספים למילואימניקים? איפה? החופשה – עד שנת 2026 אפשר לנצל את זה. אין בושה? הם צריכים עכשיו את ההפוגה. איפה השבת התושבים לצפון? החזרת הילדים לבתי הספר? במקום לסייע לאזרחים, הממשלה הזו, כמו שאמרתי, מניחה כאן שורת חוקים מבישים ומבזים. ובינתיים מדברים איתנו על ניצחון מוחלט. דיברו חבריי וחברותיי לפני כן, ככה לא מנצחים. תלמדו מעם ישראל. וכמו שאמר יושב-ראש המפלגה שלי בני גנץ: הממשלה הזו לא ראויה לעם הנפלא הזה. תודה.
494 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.