קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ריצת האמוק של הממשלה הזאת לחוקק בכל הכוח חוק השתמטות היא בלתי מתקבלת על הדעת. אני רוצה שתדעו שבדיונים בוועדת החוץ והביטחון משתתף באופן קבוע מזכיר הממשלה יוסי פוקס מטעם ראש הממשלה. הוא לא מפספס אף דיון, ואי-אפשר שלא להבין את השליחות שעליה הוא מופקד מטעם ראש הממשלה. האינטרס המוביל הוא שמירה, כמובן, על הרכב הקואליציה בכל מחיר, שביעות רצון של המפלגות החרדיות, והנצחת הפטור הגורף משירות צבאי לתלמידי הישיבות.
עכשיו, מתי קורה מצעד האיוולת הזה? הוא קורה כשמדינת ישראל נמצאת במלחמה קיומית, כשכולם יודעים שחסרים לנו עכשיו 10,000 חיילים בצבא, כשהרמטכ"ל כבר התבטא לגבי חוסר של 15 גדודים לוחמים. ברור לכולם, כעת יותר מכול, שאיראן פועלת כדי להתיש את מדינת ישראל. היא יצרה טבעת חנק סביב מדינת ישראל, והיא פועלת באמצעות שלוחותיה, ולכן מה שעוד ברור זה שחייבים להיערך לזה בצורת בניין כוח עם יכולת להילחם בכמה חזיתות במקביל, בצורה סימולטנית.
אנשי המילואים, כפי שכולנו רואים היטב, כבר נשחקו, והם מצהירים על כך בגלוי. חלק מאנשי המילואים כבר מדברים על כך שהם זומנו ליום ה-270, המשפחות שלהם קורסות תחת הנטל הביטחוני והכלכלי. הנתק מהבית, הנתק מהילדים, הוא קשה מנשוא. אחד מאנשי המילואים נשאל על ידי בנו הצעיר כשהוא שב הביתה: אבא, מתי אתה חוזר הביתה? הוא התכוון לבית שלו בח'אן יונס. אנשים איבדו את עבודתם, נשות המילואים הגיבורות מתפקדות כאימהות יחידניות – משפחות חד-הוריות. כבר נולדו תינוקות שאנשי המילואים לא יודעים איך לקלוט אותם במשפחה, כי הם בקושי הרגישו אותם. לוחמי המילואים לא פוצים פה. הם מתייצבים. למה? כי ערבות הדדית וסולידריות הם ערכים מובילים מבחינתם. אבל עד מתי? עברו תשעה חודשים, והנטל באמת כבד מנשוא. במקום לגייס צעירים חרדים בני 18, אנשים בריאים, ברוך השם, שיכולים למלא את השורות החסרות, שיכולים לצופף שורות כנדרש, כיאה לחברה ישראלית – לצה"ל, שמשרתים בו כל חלקי החברה הישראלית – בוחרת הממשלה להמשיך להכביד על אנשי המילואים, ולהאריך את שירות הסדיר לאלה שכבר משרתים ל-36 חודשים. ממשלה שעושה הכול למען שלמות הקואליציה ומתעלמת מהקשיים של הציבור הכללי, זה לא רק חוסר צדק, זאת התעלמות מזעקת אמת של המשרתים ופגיעה ממשית בצרכים הביטחוניים של צה"ל.
אני מבקשת לשאול את הממשלה ואת העומד בראשה: מי אמר שיש סתירה בין שירות בצבא לבין תורה? מי אמר את זה? מאיפה המציאו את זה? השתמטות מצה"ל, לעומת זאת, זה לא יהודי. לחוקק חוק השתמטות ולהמשיך בשיטה של 6 באוקטובר, הקובעת יעדים ומכסות לציבור החרדי, זה לא רק לפגוע בביטחון המדינה – זה לפגוע באחדות העם. הממשלה הזאת מפצלת את העם לשתיים – למשרתים ולמשתמטים. ואני אומרת, בואו נמציא תו תקן חדש לאזרחות במדינת ישראל. בואו נקבע ששירות המדינה ושירות בצה"ל הם תו תקן לאזרחות. חובת שירות בצה"ל היום היא לא רק צורך ערכי, היא צורך קיומי. ההיערכות של צה"ל ושליחה של רק 1,000 צווים, רובם לציבור העובד החרדי שהוא לא חלק מ-66,000 תלמידי ישיבות – זה לא מתכתב עם המציאות, זה לא מתכתב עם נתוני התעסוקה הנמוכה של גברים חרדים בגיל 25 עד 66. למי שרוצה לדעת, נתון התעסוקה של גברים חרדים הוא 55%.
רק הבוקר פורסם שבסוף שנת 2023 היו בשוק העבודה 117,000 צעירים חרדים, וברבעון השני של שנת 2024, שימו לב – צניחה ל-102,000 צעירים חרדים למרות קצב הגידול באוכלוסייה. אז אני אומרת, קודם כול צריך לנתק, לנתק בין תעסוקה לבין שירות בצבא, מה שבטוח יוביל לזה שמי שישרת בצבא יוכל אחרי זה להשתלב בשוק העבודה, כמו שזה קורה לגבי כל הציבורים. אם הצווים האלה יגרמו לצעירים החרדים לעבוד בצורה בלתי חוקית, הגיוס ירד לטמיון, אבל גם יעד התעסוקה של משרד האוצר ירד לטמיון.
חוק ההשתמטות במתכונתו הנוכחית – חוק שחל עליו דין רציפות – הוא חוק של 6 באוקטובר. מאז 7 באוקטובר הנסיבות השתנו לחלוטין. מדינת ישראל נלחמת במציאות ביטחונית שלא הייתה כמוה. לכן, חובת גיוס חרדים לצה"ל היא הכרח של המציאות. מדינת ישראל צריכה לתת מענה לכל האיומים שיש לה, והאיומים שיש לה מתרחשים בשבע זירות. הזירות האלה יכולות חלילה לפרוץ עלינו באופן סימולטני. שילוב צעירים חרדים בצה"ל בתפקידי ביטחון הוא גם צורך ביטחוני וגם צורך כלכלי של מדינת ישראל. אסור לצה"ל לטרגט את אוכלוסיית החרדים שעובדים ומשלמים מיסים, כי המשמעות היא אחת: גם לא נגייס את כל ציבור החרדים, וגם נפגע במשק. צה"ל צריך להוציא צווים לכל הצעירים בני 18 בהתאם ללשון החוק ועל פי פסיקת בג"ץ, ולבנות תוכנית שתביא אותו לגייס את מלוא הפוטנציאל. גיוס חרדים לצה"ל יוביל לרכישת מקצועות, למוביליות תעסוקתית, להשתלבות של החרדים במשק. מהלכים אלה יחזקו גם את הצבא, גם את המשק וגם את החברה הישראלית.
אני רוצה לומר, שירות בצה"ל הוא זכות גדולה. כבר מאסנו בקומבינות, ביעדים ובמכסות. צריך לחוקק חוק ברור וקל: כולם כולל כולם משרתים בצה"ל.
בזמן שנשאר לי, אדוני, אני מבקשת לפנות לאימהות – לאימהות הלוחמים, לאימהות בחזית, לאימא ערה, לכל האימהות באשר הן. כאימא לאימא אני מכירה היטב את הלילות הלבנים, את זה שקפה רודף קפה, מדליקים סיגריה בסיגריה, את זה שכדורי אקמול פוקוס כבר הפכו להיות טיק-טק. בחלוף למעלה מארבע שנים שבהן יואבי שלי, ילד הסנדוויץ' האהוב שלי, נלחם בעוז נפש באיו"ש, בג'נין, בטול כרם, בנור א-שמס, בהמשך בשדרות, ביד מרדכי, בשג'עייה ובח'אן יונס, אני עוצרת רגע ומנסה לעבד את המציאות שבה אנחנו, האימהות, חיות; מציאות מורכבת מאוד, מציאות מורכבת מאוד להרבה מאוד משפחות, מציאות של לילות על גבי לילות לבנים. אני רוצה להגיד לכן, לכל האימהות: אני יודעת שאתן מרגישות רגשות מעורבים של דאגה ואשמה ושל לחץ. כל אימא יודעת כמוני שכשהבן שלה נמצא בעזה והיא מתקלחת במים חמים או נכנסת למיטה חמה, היא מרגישה כאלה רגשות אשמה, ושואלת את עצמה מה קורה איתו עכשיו. הדאגה הזאת הופכת לנפש סוערת, לנפש הומייה. אני רוצה להגיד לכל האימהות הגיבורות ולכל המשפחות הגיבורות – זאת זכות גדולה. זאת זכות גדולה להיות חלק מהמאמץ הזה.
אני רוצה לסיים בברכה לחיילי צה"ל, שנמצאים עכשיו בחזית: "מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את חיילי צבא ההגנה לישראל, העומדים על משמר ארצנו וערי אלוהינו, מגבול הלבנון ועד מצרים, ומן הים הגדול עד לבוא הערבה, ביבשה, באוויר ובים. ייתן ה' את אויבינו הקמים עלינו ניגפים לפניהם. הקדוש ברוך הוא ישמור ויציל את חיילינו מכל צרה וצוקה, ומכל נגע ומחלה, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם, ידבר שונאינו תחתיהם, ויעטרם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון. ויקוים בהם הכתוב: 'כי ה' אלהיכם ההלך עמכם, להלחם לכם עם איביכם, להושיע אתכם'. ונאמר אמן".
998 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.