קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, ראשית, אני לגמרי רוצה להזדהות עם הדברים של חברי חבר הכנסת סימון דוידסון, גם בנושא ההערכה הרבה שאני רוחש לחברי כנסת ולשרים של מפלגת ש"ס וגם לתקווה שהוא הביע כאן לגבי ההשתלבות של החברה החרדית בכל התחומים שאנחנו מדברים עליהם. בהחלט דברים ראויים. תודה.
אז החלטתם לצאת לפגרה החל מיום שני הקרוב. הממשלה והקואליציה שהביאו עלינו את הקטסטרופה של 7 באוקטובר, שמנחיתות עלינו אסון אחרי אסון, החליטו כי זו העת לצאת לפגרה. אני תוהה לעצמי מאיפה חוסר הבושה לצאת לפגרה של שלושה חודשים כשמדינת ישראל בוערת, בזמן שהנפש שלה פצועה וזועקת לעזרה. אבל אז נזכרתי באמירות של ראש הממשלה, של השרים ושל חברי הכנסת מהקואליציה בעשרת החודשים האחרונים, בניתוק המוחלט שלכם מהעם, ממעמד הביניים הישראלי, שנושא על כתפיו את הנטל המלחמתי והכלכלי, מהמפונים, מתושבי הצפון והדרום שזועקים לביטחון ולוודאות. נזכרתי כיצד ראש הממשלה בעצם משוכנע כי הכול בסדר. רק בשבוע שעבר נתניהו אמר בישיבת הקבינט – דברים שדלפו ולא הוכחשו: "החטופים סובלים אבל לא מתים". מבחינתו של נתניהו, שום דבר לא בוער. אפשר לעזוב את הארץ לשבוע שלם ולהישאר, במאמץ מופרך ומושחת, לסוף שבוע מפנק בחו"ל, בעלות שבה ניתן היה להקים בית ספר עורפי באשכול למאות תלמידים שהופקרו וגם ננטשו על ידי הממשלה. אבל למי אכפת? לקואליציה? למבקר המדינה, שאיננו? לנציב שירות המדינה, שנעלם – גם באל"ף וגם בעי"ן? לשומרי הסף שהושתקו? איפה הם? מי יגן על האינטרס הציבורי מול החזירות הזאת?
הניתוק הבלתי-ייאמן של הממשלה ממה שקורה כאן ממשיך גם באמירה של השרה המיותרת אורית סטרוק, שהצליחה בדרך של נס למגנט למשרד המומצא שלה מעל מיליארד שקלים בשנתיים האחרונות. לכן היא טוענת – בצדק, מבחינתה – כי עבורה זה כמו תקופה של נס: אנחנו כמו באיזשהו נס כזה. מה? גם השר האוצר סמוטריץ' בטוח שאנחנו בתקופה נפלאה. השבוע הוא טען כי "הכלכלה שלנו חוזרת ברוך השם לתפקד, היא מתאוששת". מה? עם הגירעון המפלצתי? עם העסקים שקורסים? עם ההשקעות הזרות, שברחו? עם מעמד הביניים, שנמחק? ואי-אפשר שלא לצטט את מה שצייץ בצוהריים שר הביטחון, שר הביטחון בממשלת ישראל, ואני מצטט: "יושב בממשלת ישראל פירומן שמנסה להצית את המזרח התיכון. מתנגד לכל משא ומתן להכניס אותו לקבינט המלחמה. זה יאפשר לו לממש את תוכניותיו". זה ממש מדהים, חברים.
אני רוצה לשאול את חברי הכנסת, בעיקר חברי הכנסת של הליכוד, מפלגה לאומית ליברלית: איפה אתם? איפה הקו האדום שלכם בנושא הזה? מתי תפסיקו למכור את ביטחון ישראל לאיש המופרך הזה? אתם מנותקים, אין בכם טיפה של אומץ ואחריות לאומית. כבר נמאס לציבור הישראלי מהביזיון הבלתי-נגמר הזה. לכו הביתה. תודה.
403 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.