קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אדוני השר מספר שתיים, חיים ביטון השר, אני שמח לראות אותך, ואני מאחל לאביך בריאות שלמה ומלאה.
לשם שינוי, אני הולך לדבר על החוק הזה. אבל לפני שאני אדבר על החוק, אני אשים את הדברים על השולחן, שלא יגידו שסימון דוידסון מיש עתיד נגד חרדים. אז בואו אני אספר לכם מה סימון דוידסון עשה בחצי השנה האחרונה למען חרדים במדינת ישראל. אני מטפל יום-יום בנושא של טביעות. לצערי, יש עלייה של 45% במקרי הטביעות למוות במדינת ישראל בחופי הים ובבריכות, והנתונים מראים שהחברה שנפגעת הכי הרבה זו החברה הבדואית, ואחרי החברה הבדואית זו החברה החרדית, במספר הטביעות במים.
ואני עשיתי פעולה עם משרד החינוך, אדוני השר, והוספנו 3.5 מיליון שקל לילדים בחברה החרדית ללימודי שחייה. זה פרויקט שמתחיל מספטמבר בבני ברק, בבריכה החדשה. אני לא יודע אם היית שם אבל אני מציע לך לבקר – בריכה מדהימה, אם לא המדהימה במדינת ישראל. אז לפני שאגיד את הדברים שבהם אני נגד החוק הזה, חשוב שאגיד דברים שאני עושה בעד הילדים בחברה החרדית.
נתחיל עם זה שאנחנו יוצאי לפגרה. לצערנו הרב המליאה הזאת לא תהיה פתוחה בחודשים הקרובים. הוועדות אומנם יעבדו, ואנחנו כח"כים נהיה מחויבים ונעשה בוועדות את מה שאנחנו צריכים לעשות. אבל במה אנחנו מתעסקים, אדוני היושב-ראש, רגע לפני היציאה לפגרה? אז אמרתי, בטח יום לפני היציאה לפגרה אנחנו נתעסק בחוקים למילואימניקים וכספים למילואימניקים ולנשות המילואימניקים, או שאנחנו נתעסק בחוקים מאוד חשובים לפיצויים לתושבי הצפון, שסוף-סוף הכסף יגיע אליהם לא רק על הנייר אלא באמת יגיע לתושבים, לעסקים, לאנשים הבאמת-מסכנים שנאלצו לברוח מבתיהם, או שאנחנו נצביע על איזשהו מתווה לחטופים או משהו. לא, אנחנו מדברים היום על טלפונים כשרים. זה מה שחשוב לדבר עליו בכנסת ישראל רגע לפני היציאה לפגרה, טלפונים כשרים.
אז אני אגיד לכם ששום דבר לא כשר בהחלטה החפוזה הזאת, שרק תגביל עוד יותר את החברה החרדית ובמיוחד הצעירים והצעירות בה. הרי כולנו יודעים שיש הרבה דברים לא ראויים באינטרנט, אני מסכים. גם אני כאבא בדקתי, ואני בכל ההתפתחות של הבנות שלי דאגתי שלא יהיו באינטרנט באתרים שהן לא צריכות להיות בהם. אבל זכותם המלאה של החרדים, זכותם המלאה, פעם אחת להימנע משימוש באתרים הפסולים בטלפונים הסלולריים ולהתנתק מהאינטרנט – לילדים – ואם מדובר במשהו אישי של משפחה מסוימת או ילדים או ילדות, זה מותר להם. אבל באותה נשימה לכל חרדי וחרדית יש את הזכות המלאה להחליט אחרת. הרי כל בן אדם היום חי במדינה דמוקרטית, מדינת ישראל, ואם הוא רוצה להתחבר לאתר כזה או אחר – אני לא מדבר על אתרים שהם פסולים בחינוך של הילדים; יש הרבה מאוד אתרים באינטרנט, הרבה מאוד אפשרויות להתפתח וללמוד, אם זה שפה, ואם זה היסטוריה, ואם זה שיפור בלימודים לאלה שלומדים ליבה וכו' וכו'. אבל מה אתם עושים בחוק הזה בעצם? אתם מונעים, מונעים מאוכלוסייה שלמה להתחבר לאינטרנט ולרכוש מידע שהם רוצים לרכוש. אתם כופים עליהם, אתם מחליטים עבור כל הציבור החרדי מה הוא יעשה עם הטלפון שלו.
הרי היום יש מערכות סינון לתכנים לא ראויים, כהורים אנחנו יודעים את זה. אפשר למנוע מילד להיכנס לאתר כלשהו. אבל אתם מתעסקים פה בחוק שהוא בעצם חוק של שליטה, חוק של פחד, לא כלי שייתן בחירה לאזרח החרדי אלא כלי שאיתו אתם תשלטו באזרח החרדי. אני קורא לחברה החרדית: אני מבין את החשש שצריכים לשמור על הגחלת והתרבות החרדית, אבל כפייה והגבלה הן לא השיטה. בסופו של דבר זה רק מרחיק אנשים מהדת, רק מרחיק האנשים מהחברה החרדית ובעצם גם מרחיק את החילונים מהחברה החרדית ומרחיק את החרדים מהחברה החילונית. בסוף אנחנו רוצים שיהיה גשר, גשר של חיבור בין החברות, נקרא להן ככה. אבל אתם פה מעודדים רק שליטה, מעודדים רק יכולת לשלוט באותם אנשים.
אני אספר לכם, חבריי, שיש לי בכנסת פה הרבה מאוד חברים מהחברה החרדית. אני עובד איתם, אני פועל איתם, אני מעריך אותם, במיוחד ממפלגת ש"ס. הינה, אני אומר את זה על השולחן: חברי כנסת מצוינים, שפועלים, עם שרים מצוינים, והאינטראקציה בינינו אינטראקציה מצוינת. אז אני שואל, אם אני, סימון דוידסון החילוני יכול לעבוד עם חברי כנסת חרדים או שרים חרדים, אז מה הבעיה שהחברה החרדית תהיה פתוחה לאנשים כמוני, למה שאני מעלה ברשתות, למה שאני כותב, למה שאני אומר? למה הם צריכים להיות סגורים ולא לראות את זה? הרי בחוק הזה אתם בעצם מונעים מאותה חברה להיפתח לדברים שאנחנו בעצם רוצים איתם לחבר בין חרדים לחילונים.
הרי אותם חברי כנסת חרדים שנמצאים פה במשכן הם בעצמם משתמשים באינטרנט; הרי בלי להשתמש באינטרנט אתה לא יכול להיות מחובר לפעילות גם במדינה וגם בעולם. יש דפים רשמיים ברשתות החברתיות של חברי הכנסת החרדים, יש גם אתרי חדשות חרדיים באינטרנט. אז אני לא מבין למה לעשות חוק שהוא בכפייה, למה לגרום לזה שבן אדם – הרי בסוף זה כמו ילד קטן שאתה אומר לו: אל תעשה, אל תעשה, אני מונע ממך, ובסוף, מה הם הופכים להיות? גנבים בלילה. הם דווקא יעשו, הם דווקא יחפשו את הדרך להגיע לאותם המקומות, וזה מה שאתם עושים בחוק הזה.
לכן אני פונה לחברי הכנסת והשרים החרדים: למה אתם כל כך חוששים לחברה שאתם מייצגים? למה אתם בטוחים שחרדיות וחרדים יצאו בשאלה רק אם הם ייחשפו לאינטרנט? הרי מהפכת התקשורת כבר קרתה. אי-אפשר לשמור חברה שלמה בבועה, אי-אפשר לשמור חברה שלמה בכלא תקשורתי. האינטרנט, הגלובליזציה ואיתם החיבור בין כל פלחי האוכלוסייה יגיעו לחברה החרדית באופן מלא במוקדם או במאוחר. החברה החרדית תצטרך ללמוד לחיות לצידנו ואנחנו נצטרך ללמוד לחיות לצידה.
יש לי אמונה שלמה, ואני אומר את זה באמונה, שהחברה החרדית, ששומרת על הגחלת היהודית במשך כל כך הרבה שנים, לא תיעלם בעקבות "יציאה מהחומה", החומה התקשורתית. דוגמה מצוינת לכך, חברים וחברות, אנחנו רואים בקהילות החרדיות בארצות הברית. הרי יש מאות אלפי משפחות חרדיות בארצות הברית, יהודים מאמינים, חרדים, שחלקם הגדול גם תורם לחברה החרדית במדינת ישראל; שומרי מצוות שעדיין משתפים פעולה עם החברה החילונית בארצות הברית. הם עובדים, הם לומדים, הם בחברה הכללית, והפלא ופלא, יש להם גם טלפון חכם. אז מה קרה? הם מצליחים לשמור על הקהילה המאוחדת והחזקה, ובאותה נשימה הם לא מתנתקים מהאוכלוסייה הכללית. החברה החרדית בארצות הברית יצרנית, משתפת פעולה, פטריוטית, בריאה ומאושרת. אין שום סיבה שלא נעתיק את המודל כאן לישראל, שהחברה החרדית בישראל תהיה כמו החברה החרדית בארצות הברית – פתוחה, עם טלפון חכם, עם חיבור לאינטרנט, עם עבודה יצרנית, עם חלק מהפעילות של החברה האמריקאית. אותו דבר כאן בישראל.
לסיכום, אני קורא לחבריי חברי הכנסת החרדים: מי שמאמין בכוחה של התורה לא צריך להתאמץ כל כך כדי לשמור עליה בלבבות של אזרחיו. התורה עדיין תהיה בלב האזרחים החרדים, עם הטלפון ובלי הטלפון. ואני אגיד לכם משהו, השם "חרדי", אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מה זה אומר? זה אומר בעצם פחד מהשם, לא מהאינטרנט, לא מהתקשורת, לא מאזרחים ואזרחיות, לא עלינו, חילונים. פחד מהשם. לכן לא צריכים להיות חרדים מהכול, לא צריכים להיות חרדים מהתקשורת, לא צריכים להיות חרדים מהטלפון החכם, ואני וקורא לא להצביע לחוק הזה. החוק הזה מיותר, לא טוב, פרימיטיבי ולא מתאים לשנת 2024, תודה רבה. על השנייה, ראית?
1,101 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.