קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר, האמת, לא מפתיע אותי שחברי הכנסת החרדים, חוץ מהיושב-ראש, שחייב בכך, לא נמצאים במליאה כשאני מדבר על חוק המונופול של הקווים הכשרים של ועדת הרבנים שהם מביאים היום. הם בוודאי לא אהבו את ההתייצבות שלי ושל חברי כנסת נוספים מהאופוזיציה בכל אחת מן הישיבות. הם גם לא טרחו לציין שכל האיזונים והבלמים שנכנסו בסוף לנוסח האחרון של הצעת החוק הם בוודאי לא פרי יוזמתם, אלא דברים שאנחנו הבאנו.
אבל אני לא מודאג מן העובדה שהם לא כאן, כי אין לי ספק שציבור חרדי גדול יצפה בדברים שאומר עוד מעט על החוק המביש הזה. בימים האחרונים אני מקבל מאות הודעות מחרדים ממגזרים שונים, מקהילות שונות, שמצדיקים את העמדה שאנחנו הצגנו בדיונים הרבים בהצעת החוק המבישה הזו. ואין לנו ספק שכשמרכיבים מן החוק הזה ייפסלו בעתיד בבית המשפט העליון, יהיה ציבור חרדי גדול שישמח על ההחלטה של בית המשפט העליון, גם אם הפוליטיקאים החרדים ישתמשו בהחלטה העתידית הזאת כדי להתנגח בבג"ץ.
זה מה שיקרה, מכיוון שחלק גדול מהציבור החרדי לא מברך על החקיקה בנוסח הזה.
אבל לפני שאגש לענייני החוק, אדוני, אני אינני יכול להתעלם מהעובדה שהיום אנחנו מציינים שנה ליום שבו הכנסת הזו אישרה בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק-יסוד לביטול עילת הסבירות. 24 ביולי 2023, היום לפני שנה, זה היום שבו שלושה אלופים במטכ"ל הישראלי הסתובבו כאן במסדרונות הכנסת, מבקשים להיפגש עם ראש הממשלה, והוא משיב את פניהם ריקם. הם מבקשים לומר לו שהמחלוקת החברתית שיוצרת המהפכה המשפטית פוגעת בביטחון הלאומי, והוא, נתניהו, מסרב אפילו להיפגש איתם. זה היום שבו, ברגע האחרון, מגיע שר הביטחון יואב גלנט כאן למליאה, ניגש אל ראש הממשלה ואל שר המשפטים ומתחנן לפניהם לא לשלים את מהלך החקיקה, מתוך הבנה של השלכות המהפכה המשפטית על הביטחון הלאומי. בקשתו נדחתה בבוז על ידי שר המשפטים, מחולל המהפכה המשפטית, יריב לוין ועל ידי ראש הממשלה הכושל נתניהו.
אנחנו נזכיר ביום הזה את כל ההתראות שניתנו בוועדת חוץ וביטחון לפני אסון שמחת תורה – שהמהפכה המשפטית פוגעת בלכידות החברתית, שהמהפכה המשפטית מערערת את הברית האסטרטגית עם ארצות הברית, שהמהפכה המשפטית גורמת לאויבינו לחוש שהחברה הישראלית נמצאת ברגע של חולשה. בימים האחרונים מתנהל כאן קמפיין מכוער נגד ארגוני המחאה, נגד ארגוני החברה האזרחית, נגד כל אלה שהתריעו נגד המהפכה המשפטית וההשלכות שלה, קמפיין מכוער נגד ראשי הצבא ומערכות הביטחון, והכול כדי להסוות את הכתובת שהייתה רשומה על הקיר, הכתובת שכולם ראו חוץ ממשלת המהפכה המשטרית.
היום הזה אני אזכיר, אדוני, את דבריו של השר עמיחי אליהו, שאפשר לא להגיב על הירי הזולג של החמאס מהרצועה; פרה-פרה, יהיה לנו זמן לטפל בזה, כרגע יותר חשובה המהפכה המשטרית, כרגע יותר חשוב לכבוש את המשטרה, כרגע יותר חשוב להעביר תקציב מושחת. אני אזכיר את חוסר התגובה להתגרויות הבלתי-פוסקות של החיזבאללה, התגרויות שגם אלופים בדימוס, גם אנשים שיושבים בבית הזה התריעו עליהן בפניהם, אבל ממשלתו של נתניהו בחרה להשקיע את הזמן ואת האנרגיה במהפכה המשטרית. במשך שבעה חודשים, עד היום הזה לפני שנה – העברת חוק ביטול עילת הסבירות – הממשלה הזאת לא עשתה דבר בתחום הביטחון ושיקום ההרתעה של מדינת ישראל. גם מאותו יום מר ונמהר ועד יום אסון שמחת תורה הממשלה הזאת לא עשתה דבר כדי להתמודד עם אתגרי הביטחון של מדינת ישראל; ממשלה שהקדישה את כל המשאבים שלה להכרזת מלחמה על מערכות החוק במדינת ישראל במקום להכריז מלחמה על אויבינו.
שנה מאותו יום מר ונמהר שבו ראש ממשלת ישראל נתניהו טרק את הדלת בפני אלופי המטכ"ל, שבאו להשמיע באוזניו התרעה חריפה וחד-משמעית. לא יעזרו לכם כל הקמפיינים שלכם ולא יעזור לכם הניסיון לדחות את ועדת החקירה. האמת הזאת לא צריכה להתברר בוועדת חקירה, האמת הזאת ידועה. הממשלה הרעה שמובילה אותנו, והקואליציה הרעה והכושלת שתומכת בה, אתן הובלתם אותנו לרגע של חולשה אסטרטגית, רגע שניצלו אויבינו על מנת לתקוף אותנו ללא רחם. הכישלון רשום על שמם של רבים, רבים מאוד, אבל בראש ובראשונה רשום על שמו של ראש ממשלה שטרק את הדלת – אני אומר את זה עוד פעם, עוד פעם ועוד פעם – הוא טרק את הדלת בפני אלופי המטכ"ל שבאו להתריע על הפגיעה החמורה ביכולת ההרתעה של מדינת ישראל, היכולת שלה להציג עוצמה מול אויביה.
מכאן, אדוני היושב-ראש, לחוק המביש שאנחנו עוסקים בו. באמת, צריך להוריד את הכובע בפני חברי הכנסת החרדים שלמדו את האומנות של שימוש בערכים, במונחים ובתפיסות עולם ליברליים כדי להצדיק מהלכים כוחניים שכל-כולם עומדים נגד הרעיון הגדול של חופש הבחירה של היחיד ושל האוטונומיה של היחיד. הם קוראים לחוק הזה חוק שמקדם את האוטונומיה של האדם, חוק שמקדם חופש בחירה, חוק שמקדם פלורליזם, בשעה שהחוק הזה, מטרתו להנציח מונופול כוחני ודורסי, מנגנון של שליטה קהילתית. זהו ניסיון להשאיר על מכונו הסדר לא ראוי, הסדר מושחת, שהעניק לקבוצה קטנה של עסקנים יכולת שליטה חסרת תקדים בדפוסי צריכת התקשורת של מאות אלפי אזרחים במדינת ישראל. יותר מכך, הוא העניק לקבוצה של עסקנים את היכולת להפוך את המכשיר הנייד שכל אחד מחזיק בידו לתעודת זהות של כשירות קהילתית ודתית, כאילו הטלפון הנייד צריך להפוך לעדות שאדם פלוני אלמוני לא סטה מדרך הישר.
כפי שאמרתי באין-ספור דיונים בוועדת הכלכלה, לאדם החרדי יש את כל הזכות לסנן את התכנים שהוא צורך באמצעות המכשיר הנייד. אין בכך כל בשורה חדשה. הרי כל אחד מאיתנו יכול להפעיל שורה ארוכה של מנגנונים שמסננים את התכנים שמגיעים אלינו למחשב בבית, למחשב הנייד, לטלפון החכם, לטלפון הלא-החכם, אם אנחנו מתהלכים איתו. רבים מאיתנו מפעילים תוכנות של סינון תכנים במחשבים שבהם גולשים הילדים שלנו. לאורך כל דיוני החקיקה כל חברי הכנסת מהאופוזיציה הכירו בזכות של הציבור החרדי, של האינדיווידואל החרדי, להשתמש במנגנוני סינון תכנים. יתרה מכך, אף אחד גם לא כפר בעובדה שהציבור החרדי, יש לו מאפיינים ייחודיים שאינם נפוצים בקרב הקהלים האחרים – החילונים, המסורתיים, הדתיים המודרניים. גם על זה לא היה ויכוח, וכולם קיבלו את העיקרון שצריך לאפשר לצרכן להסמיך גוף, לרבות גוף בעל אופי רבני, שיוכל להחליט שמספרים מסוימים, שמסופק בהם תוכן, תוכן מסחרי או תוכן אידיאולוגי מסוים, ניתן יהיה לחסום. אף אחד לא כפר בעיקרון הזה. אבל הניסיון להציג את הצעת החוק הזאת כמסדירה את המנגנון הלגיטימי הזה הוא שקר גס, זריית חול בעיני הציבור, בעיני כל הציבור הישראלי וגם בעיניו של הציבור החרדי, מכיוון שהצעת החוק הזאת מבקשת לעשות הרבה מעבר להסדרת מנגנון לגיטימי לסינון תכנים בטלפון החכם – שאין בו שירותי הודעות, שירותי אינטרנט – טלפון שהצרכן החרדי מעוניין בו.
נזכיר כאן את העובדה שאין כל תכלית באיסור הניידות של המספר אלא כאמצעי להבטיח את מנגנון השליטה של אותו ממסד רבני עסקני פוליטי במאות אלפי אזרחים. דבר לא ייפגע בקומה הכשרה אם אדם, אחרי 20 שנה שיש לו מספר נייד שכל קרוביו, מכריו, חבריו ושותפיו מכירים, יעבור עם אותו מספר מהקומה הכשרה לתוכנית סלולר אחרת. הרצון הוא אחד: לסמן את אותו אדם שבחר לעבור מהקומה הכשרה לשירותים הרגילים – לסמן אותו כמי שפרש מן הקהילה. זאת התכלית היחידה של איסור הניידות, ואף נציג ממשלתי של משרד התקשורת או של משרד המשפטים לא יכול היה להסביר הסבר טוב לאיסור הזה. יתרה מכך, ההוראה בחוק שמאפשרת לוועדת הרבנים לקבוע שסוג מסוים של מכשיר טלפון, ציוד קצה, יהיה ציוד קצה ייחודי רק לאותה קומה כשרה, נועדה לאפשר מעקב אחרי האדם החרדי. יבוא האדם החרדי אל מקום העבודה, אל מקום לימודים, אל מקום בילוי בקהילתו, ועל פי סוג המכשיר שהוא מחזיק ידעו כולם אם הוא מנוי בקומה הכשרה אם לאו.
מה הקשר בין המנגנון הדורסני הזה לבין סינון תכנים לגיטימי? כל מטרת המנגנון הזה של ייחוד הקצה היא להפוך את הטלפון הנייד למכשיר לסינון ולפיקוח חברתי, ואל תספרו לנו סיפורים. אנחנו הרי ראינו את הטבלאות של הסמינרים החרדיים בירושלים שבהן כתוב שנערה מסוימת נפסלת כי אבא שלה הולך עם טלפון לא תקני. החוק הזה הופך את המכשירים הסלולריים לאמצעי זיהוי חיצוני שנועד להבטיח שליטה קהילתית, שנועד להדיר החוצה את מי שלא מתיישר על פי ההנחיות של הרבנים או של העסקנים הפוליטיים. מה בין זה לבין הצורך הלגיטימי בסינון תכנים?
ונמשיך הלאה. מדוע סירבה ועדת הכלכלה, בלחץ חברי הכנסת של המפלגות החרדיות, לקבוע קריטריונים לאותו תאגיד, שיוכל לחסום מנויים בלחיצת כפתור? מדוע סירבו חברי הכנסת החרדים לבוא ולתת סימנים בפעולת אותו תאגיד, אותה ועדת רבנים, שכולנו יודעים כיצד היא פעלה וכיצד היא התנהגה בעשור האחרון, תוך רמיסה של זכויות של יחידים ושל תאגידים, תוך הפרה של חוקי הגנת הפרטיות, תוך שחיתות וקבלת כספים תמורת חסימת קווים או הסרת חסימות. מדוע היה חשוב לחברי הכנסת החרדים שהחוק הזה יקבע אין-ספור פרמטרים למה מותר ואסור לחברות הסלולר, אבל ישתוק ביחס לקריטריונים לפעילותה של ועדת הרבנים? על מה אתם מגינים? איזה חסינות אתם מבקשים לתת לוועדה ששולטת בלחיצת כפתור על דפוסי צריכת התקשורת של חצי מיליון אזרחים במדינת ישראל? מה כל כך הפחיד אתכם לקבוע שאותו תאגיד של ועדת רבנים לא יכול לקבל תשלום בעבור חסימה של מספר או בעבור התרה של חסימה? גם כשאנחנו הבאנו מאות מספרים שנחסמו על ידי ועדת הרבנים משיקולים זרים – חסימת מספר של עורך דין שייצג תביעה נגד אתר בחדרי חרדים, חסימה של בעלי עסקים תמימים, אולי כי המתחרים העסקיים שלהם תרמו איזושהי תרומה לוועדת הרבנים – גם אז חברי הכנסת החרדים, ולצערי כל חברי הקואליציה, לא השתכנעו מכך שצריך להכניס הגבלות ופרמטרים לפעילות ועדת הרבנים.
מדוע סירבתם לקבוע שהחוק הזה יובא כהוראת שעה, כדי שנוכל לעקוב אחרי דרך המימוש שלו ולוודא שכל מה שקורה כאן הוא הסדרה של סינון תכנים ולא מנגנון שליטה דורסני של ממסדים שידועים בדורסנות שלהם, בזריקת תלמידות מסמינרים כי הן משתייכות למשפחות עם שם משפחה לא מתאים, או כי האימא שלהן הולכת עם חצאית קצרה מדי ב-2 ס"מ, או כי רחמנא ליצלן, האבא, אחרי שנות לימוד בישיבה, הלך גם ללימודים אקדמיים? על מי אתם מנסים לעבוד כשאתם מדברים איתנו על פלורליזם ועל חופש הבחירה?
החוק הזה הוא כל-כולו הענקת כלים דרקוניים ודורסניים למנגנונים שביניהם לבין חופש בחירה אין דבר וחצי דבר. אנשים, מחוקקים שמסרבים לאפשר לימודי ליבה בבתי הספר החרדיים, מדברים איתנו על חופש בחירה לאדם החרדי. אנשים שנאבקים בהקמת בתי ספר ממלכתיים חרדיים בערים שלהם – בבני ברק, בירושלים, במודיעין עילית, בבית"ר עילית, בצד בתי הספר החרדים הפרטיים – הם ידברו איתנו על פלורליזם ועל חופש בחירה? החוק הזה הוא כל-כולו אנטיתזה לחופש בחירה, לליברליזם, לפלורליזם; כל-כולו משקף את הניסיון להנציח מנגנונים דורסניים שהציבור החרדי כבר מאס בהם, כמו ההנהגה הבזויה של קווי המהדרין, שנפסלו על ידי בית המשפט העליון אבל צצים כל יום כמו פטריות אחר הגשם.
אנחנו נזכיר שהחוק הזה מונע הקמת ועדות רבנים אחרות. על פניו הוא ניטרלי; בפועל הוא מעניק מונופול על מלא מלא לוועדת רבנים אחת, שבמשך עשור שנים ניצלה את הלקונות בחוק על מנת להשיג שליטה על חצי מיליון מנויים. כל האמירות כאן על קיום הוראות שמאפשרות תחרות הן מהפה אל החוץ. בכל פעם שהגיעה אל חדר הוועדה הצעה אמיתית לאפשר תחרות – שהאדם החרדי יאמר: זאת ועדת הרבנים שמתאימה לאורחות חיי, או: זו ועדת הרבנים שמתאימה לאורחות חיי – חברי הכנסת החרדים שמקדמים את החוק הזה רק כדי להגן על המונופול הדורסני של העסקנים והרבנים שלהם סירבו, וחסמו את המהלך.
החוק הזה, שייפסל בבג"ץ, או חלקיו ייפסלו בבג"ץ – ואתם תראו שזה יקרה, גם אם ייקח לזה זמן – החוק הזה הוא חלק מן הניסיון של המפלגות החרדיות, בעידוד העסקנים והרבנים, לבלום, לעצור, להסיג לאחור התפתחויות חשובות בתוך הציבור החרדי, שמפאת גודלו מסרב להיוותר כציבור שכפוף רק להנהגה אחת, רק לקול אחד, רק למגמה דתית או חברתית אחת. בתוך הציבור החרדי ישנם גוונים רבים, חלק מהגוונים הללו מבקשים לסרטט גבולות חדשים של מעורבות בענייני הציבור, של שיג ושיח עם ישראל הלא-חרדית, של השתלבות בכלכלה, בלימודי האקדמיה. זה מה שמפחיד את המפלגות החרדיות, זה מה שמפחיד את הממסדים החרדיים, זה מה שמפחיד את העסקנים וזה גם מה שמפחיד את הרבנים. ולכן, בכל מאודם הם יוצאים נגד הלימודים האקדמיים, נגד תוכניות לשילוב בשירות הצבאי, נגד החינוך הממלכתי-דתי וגם נגד פלורליזם אמיתי ולא מזויף, כזה שמאפשר לאדם החרדי לסנן תכנים, אבל לא מאפשר לקהילה שלו לסמן אותו כפורש או כמי שסטה מהדרך.
החוק הזה הוא חוק בזוי, הוא חוק מסוכן, הוא חוק אנטי-ליברלי. הציבור החרדי לאט-לאט יפנה את גבו לחוק הזה, לוועדת הרבנים, ובסוף – גם למפלגות החרדיות. תודה רבה, אדוני.
1,914 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.