קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, ראשית, מובן שהחוק הזה הוא עוד חוק של קומבינות בין מפלגות. אין לו שום תרומה למלחמה, אין לו שום תרומה למשפחות החטופים, למשפחות בצפון. בשביל זה כנסת ישראל נשארת כאן כל הלילה עוד פעם – בשביל חוקים גרועים, שאחריו יבואו לפחות שניים.
אבל אני לא רוצה לדבר על זה, אני רוצה לדבר על דבר אחר. ראיתי כאן, בעיקר ביומיים האחרונים, הרבה ציוצים – גם היום, הרבה נאומים – בעד נועה ארגמני, בעיקר מהצד של הקואליציה. וטוב שכך, טוב שבאים. אף אחד לא יכול, לא מסוגל להבין בכלל מה הבחורה הצעירה הזו עברה, איך נהפכה להיות סמל בעל כורחה. ובטח שאף אחד לא יכול להגיד לה מה לעשות. נראה לי שאת השלב בחיים שאומרים לה מה לעשות היא בעיקר רוצה לשכוח. ואני לא יכולה להתעלם ממפגן הצביעות שפשוט אי-אפשר לתאר אותו. כי הרי משפחות החטופים מתהלכות כאן, מתהלכות במליאה – סליחה, בוועדות – מתהלכות במסדרונות הכנסת, ורוב חברי הקואליציה בכלל לא מדברים איתן. אפילו את משלוח המנות הקטן בפורים של חצי הפיתה עם זיתים לא רצו לקחת מהן. זה פשוט לקחת, לרגע הזדהות, לרגע של סימפתיה – זה כל מה שרצינו. ולא הבנתי למה. קראתי לחברי כנסת – והם פוחדים. למה? מה, יחשדו שאתם שמאלנים? יחשדו, מה, שאתם לא תומכים בביבי? אני לא מצליחה להבין את הרציונל של לבוא ולדבר על חטופים רק כשזה משרת מטרה של נתניהו, ולא לדבר על משפחות חטופים תמיד. למה לא ללכת לכיכר במוצאי שבת? אני הולכת לכיכר. זו עצרת ממלכתית. עצרת של זעקות שבר, של בכי. למה לא לשתף פעולה? למה לא לבוא, ממה החשש? ואם מישהו יצעק לך – אז יצעק לך. מגיע לו. הוא איבד את המשפחה שלו. אולי גם נרצח לו מישהו. מותר לו לכעוס, מותר לו להתעצבן. אבל באת וכיבדת אותם, את האנשים אלה.
אני רוצה להגיד לכם משהו – אלי, אני שמחה שאתה פה. למה אף אחד מחברי הקואליציה לא כתב מכתב והחתים כמה ח"כים בעד עסקת נתניהו? למה? הרי ישר אצו-רצו וחתמו כאן חברי כנסת, שאת חלקם אתה מכיר, על מכתב נגד העסקה. למה לא קם חבר כנסת מהקואליציה – ואני פונה אליך, כי הלב שלך במקום הנכון – ולא החתים כאן חברי כנסת בעד? הרי גם אם הייתם איזה שמונה – מה היה קורה? מה היו חושבים, מה, שלא תיבחרו בפריימריז, שאתם לא אוהבים את נתניהו? אתם אוהבים. אתם גם אוהבי אדם. אתם אוהבי אדם, אתם מאמינים בפדיון שבויים. למה ש"ס עשו את זה במכתב? למה אגודה עשו את זה? ולמה לא קם חבר כנסת מהליכוד והחתים ח"כים בעד עסקת נתניהו, שבה באים ואומרים: אנחנו בעד פדיון שבויים? זה לא נתפס לי. אני מכירה את הליכוד. ישבתי בממשלה איתכם ארבע שנים. לא מצאתם מישהו שיחתים כמה ח"כים בעד עסקה? ועוד בעד עסקת נתניהו? אני באמת לא מצליחה להבין את זה.
אתמול במהדורה המרכזית בחדשות 13, במשך שבע דקות, אני לא יודעת אם ראית את זה, דיברה טליה דנציג, הנכדה של אלכס. והיא סיפרה בזעם ובכאב על ממשלה שפשוט נטשה את הסבא שלה. אגב, אני לא יודעת אם אתה יודע – אל המנהרות הוא נכנס בחיים, הוא אפילו העביר הרצאות על השואה לחטופים, אמרו את זה החטופים שחזרו. היא כל כך רצתה שסבא שלה יחזור לחגוג יום הולדת 76 בבית, אבל לצערנו הוא נרצח או נהרג שם. אומרת טליה לאודי סגל: "אני רוצה להגיד למי שלא חושב שהחטופים יכולים לחזור – הוא כאילו שכח את ערך החיים, כאילו שכח למה הקמנו את המדינה הזאת, כאילו שכח למה הקזנו כל כך הרבה דם עד עכשיו. אני שואלת עד מתי אתם רוצים שהמלחמה הזו תמשיך? עד מתי דם יישפך? אנשים טובים מדי הלכו מאיתנו ב-7 באוקטובר, שיכלו לנהל את המדינה ולא לתת לביזיון הזה להמשיך. אני מבקשת אישית מבנימין נתניהו: תסתכל לי בעיניים, ותגיד לי שהחטופים רק סובלים ולא גם מתים. רק סובלים. כאילו אפשר להתנחם בזה". צעירה בת 18, שמראה לכולם כמה המלך הוא עירום. שהזכירה לכולנו שמי שלא רוצה עסקה, שכח לא רק מפדיון שבויים ומוסר, אלא שכח להיות בן אדם. תלמדו מטליה, נערה בת 18, שלימדה את כולנו מה הדברים החשובים בחיים.
את יגב ואת אלכס יכלו להציל. הם נחטפו בחיים. כמוהם יש עוד רבים. תוציאו אותם מהגיהינום הזה. תחזירו אותם הביתה עכשיו. תודה.
675 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.