קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
היום דווח, אדוני היושב-ראש, שבן גביר הצהיר על שינוי סטטוס קוו. השר לביטחון לאומי. אני רוצה לשאול: אחת משתיים, או שאין בכך חדש, כמו ששמעתי שמנסים להרגיע, שהרי תפילות של יהודים בהר הבית מוסדרות בדרך כזאת או אחרת; אם כך, למה לחמם? למה לתקוע מזלג בעין? למה להלהיט את האווירה בימים כל כך סוערים, כאשר עזה בוערת, הצפון בוער, איו"ש בוער, הגזרות הרחוקות יותר מתגרות גם כן? ואם יש בכך חדש, הרי שאין זו סמכותו של השר לביטחון לאומי, אם הוא יהיה בתוך הקבינט תוך ניהול המלחמה או לא יהיה, זה לא בסמכותו.
אני מאוד שבע רצון מכך שבעת שנכנסנו לממשלה כדי לסייע בניהול ראוי של המערכה המורכבת, על הדרך היינו שותפים בבלימה של הסערת יהודה ושומרון בתקופת הרמדאן. מצאנו שותפים נוספים בקבינט ניהול המלחמה כדי לבלום את מוטיבציית היתר של השר לביטחון לאומי, שמשום מה חש צורך לחמם את האווירה או לחרוג מסמכותו, שאינה קיימת. ההצהרה הזאת, אדוני היושב-ראש, מסוכנת. ביטחונית אין לה שום סיבה, ודמוקרטית, או מבחינת הסמכות – היא לא שלו.
אני רוצה לחזק את עמידתו האיתנה של שר הביטחון גלנט ואת סירובו לדרישת בן גביר, להגיע לפורום המצומצם, אותו קודש-קודשים שבאחריות חייב לנהל את המערכות הכבדות שעומדות בפנינו. הדבר האחרון שצריך זה לזרוק גפרור לתוך חבית הבנזין ששמה הר הבית. אני מבקש לברך את חבר הכנסת אריה דרעי, שגילה אחריות ולא שם את האינטרסים הפוליטיים לפני ביטחון המדינה בהקשר הזה. אני מקווה שראש הממשלה, כשיתפנה מהשליחות בארצות הברית, ידע לנהל את העניינים המדיניים העליונים שלנו בדרך הראויה.
אני מבקש לומר מספר דברים לגבי החוק שעומד כאן על סדר-היום. זהו חוק שהכנסת השקיעה בו הרבה מאוד. אני מניח שחלקים מאיתנו צללו לתוכו. ניסיתי לעשות את זה כמיטב יכולתי במסגרת ועדת הכלכלה. אני מקדים ואומר: אני בוודאי שייך לאותן קבוצות של ישראלים שמעריכים מאוד את האוטונומיה החברתית והתרבותית שיש לתת לקבוצות שונות באוכלוסייה. אני עצמי חי בקהילה קיבוצית מובדלת. אבל יש לכך גבולות. במקרה הזה לא מדובר רק על האפשרות לתת לאזרחים לבחור את המגבלות הטכנולוגיות שבהן הם מבקשים לנהל את חייהם ולחנך את ילדיהם; פה מדובר על הענקת כוח בלתי מוגבל לוועדת הרבנים לענייני תקשורת. יתרה מכך, זה חוק שקובע למעשה מונופול, בלעדיות של ועדת הרבנים הקונקרטית, המסוימת, שכרגע שולטת ומנהלת את התקשורת הסלולרית של המגזר החרדי. יתרה מכך. לא מדובר רק על שאלות כלכליות ושאלות של שליטה תרבותית על אזרחים ישראלים, אלא שמענו על מקרים שבהם עובדים של חנויות סלולר מהמגזר שהעזו למכור טלפונים שלא זכו לאישור הוועדה – הם כן זכו לקבל איומים. לא רק איומים, אנחנו יודעים על הפגנות אלימות כנגד כאלה שלא אישרו קו עם הוועדה.
הכנסת עומדת בעוד זמן לא גדול להצביע כאן ועכשיו על חוק שנותן את המונופול הזה, מעניק את המונופול הזה, נותן פרס למעשי איומים, ובשוליים – גם לאלימות. אני רוצה שיהיה ברור, מי שירצה לעבור לכשרות סלולרית אחרת, ייאלץ לוותר על מספר הטלפון האישי שלו. במגזר החרדי ויתור על מספר הטלפון, משמעותו החברתית גדולה. אני שוב אומר שלאורך כל הדיונים אנחנו הדגשנו שוועדת הרבנים מייצגת, אדוני היושב-ראש, קו קיצוני ביותר בחברה החרדית. אני לא סבור שמן הראוי להעניק בלעדיות על הענקת המספרים הכשרים.
בסקר שפורסם לא מכבר נמצא ש-57% מהציבור החרדי תומך בפתיחת השוק לכשרויות נוספות, אלא שמעטים מעיזים לצאת נגד הוועדה לאור מקרי האיומים שהזכרתי והנידויים החברתיים שכרוכים במעשה הזה. אני יודע על לפחות שתי ועדות רבניות שמנסות להתרומם בימים הללו, והחוק, אם יעבור, ימנע את פתיחת השוק באופן סופי. לכן אני דורש מחבריי: תתעשתו, עוד לא מאוחר, לא מוכרחים לקבל את החוק הזה. אפשר בהחלט לשוב, לעשות הקפה נוספת, "לך סביב", אומרים, חבר הכנסת כהנא? לעשות "לך סביב", לחזור למטרה לאחר מכן, כאשר אנחנו מכבדים את האוטונומיה התרבותית, גם של המגזר וגם של הפרטים, של האזרחים הישראלים, חרדיות וחרדים, את זכותם להתנהל כפי שהם מבינים, ואת זכותם לחנך את הילדים שלהם כפי שהם מבינים.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות ואת הזמן היקר שניתן לי כאן כדי להתחבר למהלך החשוב שקורה בוושינגטון ברגעים אלו, בשעות אלו. אני מברך את ראש הממשלה בצאתו למסע. קיוויתי שמסע כזה יהיה אפשרי חודשים קודם, והינה זה יוצא. אני מקווה ומצפה ומייחל שהוא אכן, כפי שנאמר כאן, יודה לנשיא, לסגניתו, על מה שהם עשו בחודשים הללו. אני בטוח שכך יהיה. ואני חושב, שלגיטימי וראוי שהוא נפגש עם המתמודד, עם הנשיא לשעבר, ובכך אנחנו נחזק את המציאות, את התמיכה הדו-מפלגתית. אבל הדבר העיקרי שעומד על סדר-היום בנסיעה הזאת הוא השאלה כיצד ראש הממשלה שלנו ינצל את המפגשים האינטימיים עם בכירי הממשל האמריקאי כדי לקדם את המתווה, שהוא חתום עליו יחד עם קבינט ניהול המלחמה – עם גנץ ועם גלנט ועם איזנקוט והשרים האחרים – מתווה שקיבל את ברכתו של הנשיא ביידן.
אדוני היושב-ראש, עשרה חודשים נלחמים הבנים שלנו ברצועת עזה. הם גורסים את החטיבות והגדודים של החמאס ואת יחידות הג'יהאד האסלאמי שממוקמות מרחק קילומטרים ספורים מהבית שלי. המציאות בעזה משתנה מרגע לרגע. לצערי, אנחנו לא השגנו את כל המשימות, את כל היעדים שרצינו להשיג, אבל השגנו המון. אנחנו כתשנו את היחידות המאורגנות, פגענו באופן אנוש במפקדים הבכירים, פגענו בתשתיות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, ואנחנו נמשיך לעשות זאת כל אימת שנצטרך. יתרה מכך, אנחנו יודעים שהמציאות בעזה היא כזאת שאנחנו נמשיך להילחם שם, כפי שאנחנו נלחמים ביהודה ושומרון, כפי שאנחנו נלחמים אל מול החיזבאללה, כפי שאנחנו נלחמים בחזיתות המרוחקות יותר מאיתנו. זה יקרה גם בעזה. ייתכן שבמסגרת המתווה יבשיל איזשהו הסדר שבמסגרתו הטרור השלטוני בעזה יעזוב את המקום, ועזה תפורז לחלוטין, כפי שעם החיזבאללה. כפי שבצפון אנחנו לא מחפשים מלחמה – אנחנו מחפשים הישג להרחיק את החיזבאללה, להרחיק את האיום, להשיב את הגולים הישראלים, ואגב, גם את הלבנונים האזרחים, לביתם – כך ברצועת עזה המשימה שלנו היא פירוק התשתיות הצבאיות ופירוז מוחלט של עזה. זאת המשימה. אנחנו ביצענו חלקים משמעותיים מכך, ונמשיך לעשות את זה גם בהמשך. נמשיך להיאבק ככל שצריך בשנים הבאות גם בעזה, ואני מקווה שהעולם הנאור והציר הערבי המתון יסייע לנו.
אבל יש נקודה אחת שהיא קורעת את הלב ובוהקת במלוא אכזריותה: לישראליות ולישראלים שמצויים בעזה זה כמעט 300 ימים אין יותר זמן. רבע מהם נרצחו ונהרגו מאז המתווה האחרון, וזה לצערי, להוותנו, ימשיך ככל שנמתין. ההישגים שלנו הם גדולים, אבל זה הזמן לקיים את המתווה שעליו דיברנו. מרגע שהוכרז על ידי ראש הממשלה שהוא עוצר, מעכב, משהה את ההנחיות לצוות המשא ומתן עד שהוא יחזור מארצות הברית, עם העיסוקים המדיניים הלאומיים ועם העיסוקים הפרטיים, ורק אז הוא ימשיך לתת את ההנחיות, רק מהעובדה הזאת אני למד על עניינים פוליטיים שקשורים לפגרה שעומדת לפתחנו – שלצערי עומדת לפתחנו, היינו צריכים להמשיך את הפעילות של המליאה. הפעילות הזאת מוכיחה לי, או העמדה הזאת מוכיחה לי שיותר משמץ של פוליטיקה בלתי ראויה נכנס לשיקולים הלאומיים שקשורים במתווה, מתווה ראש הממשלה.
ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, לצערי חושש, מבועת, מהאפשרות שבמהלך הכנס הזה הוא יקדם את המתווה שיאפשר להחזיר את החטופים, וזאת מהסיבה הפשוטה שהקואליציה הייתה מזדעזעת. אני רוצה להזכיר לעצמנו שבנושאים מהותיים אין צורך להזדעזע, הדברים הם ברורים, היעדים הלאומיים קודמים לכול. יתרה מזאת, אנחנו במחנה הממלכתי, ואני מניח שחלקים נוספים מהאופוזיציה היו נותנים וייתנו כתף לראש הממשלה לו רק תהיה בו התעוזה להחליט את ההחלטות הנכונות. יש מחיר. יש מחיר. רבותיי וחבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, יש מחיר למתווה של ראש הממשלה, אבל כגודל המחיר כך גודל האחריות והחובה שלנו, שחייבים לממש אותה, לחיי החטופים והחטופות ולכבודם של החטופים והחטופות. אנחנו צריכים לעצור את הלחימה, להחזיר את החטופים, להשיב את הגופות, להחזיר את המפונים ולהתמקד בצפון. תודה רבה.
1,175 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.