כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ב-1 בפברואר שנה זו, לפני כמה חודשים, התפרסם דוח אמנסטי, שכולל כ-200 עמודים. הכותרת שלו הייתה: האפרטהייד הישראלי נגד הפלסטינים. האפרטהייד הישראלי נגד הפלסטינים. הוא מדבר ומאשים את ישראל ואת הכיבוש בפשעים נגד האנושות ובמדיניות של הפרדה, נישול והדרה. עכשיו, חבריי, אם יש חוקים, ואם יש חוק שמדגים את דוח אמנסטי שמדבר על אפרטהייד, זהו החוק המוצע היום, שאנחנו עוד מעט נצביע עליו.
הארכת תוקפן של תקנות שעת חירום מדברת על שיפוט בעבירות ועזרה משפטית. תראו איזו מכבסת מילים. אבל האמת שהחוק הזה מ-67', מאז הכיבוש הישראלי בשטחים הכבושים, יצר ויוצר שתי מערכות משפט נפרדות: מערכת משפטית אחת למתנחלים, שכובשים את הקרקע ואת העם הפלסטיני – שזו מערכת משפטית, אזרחית, נאורה, וגם על זה יש ויכוח אבל הכול יחסי – אבל על בני המקום, על העם הנכבש, במקום שיחילו את המשפט הבין-לאומי מחילים מערכת משפט צבאית, ועל זה רוצים היום להצביע, להאריך את זה.
עכשיו, מה אומרים? זה כל חמש שנים מתחדש, אבל הפעם זה בקולות של מי שדוגל בסיום הכיבוש, בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינה ישראלית. זו גם פעם ראשונה שמפלגה ערבית בקואליציה, אולי תעביר את הנצחת הכיבוש, את הנצחת האפרטהייד. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הנצחת הכיבוש והעמקת הכיבוש והנצחת האפרטהייד. אפרטהייד זה שלטון הפרדה גזענית, זה שתי מערכות משפט שונות, אחת למתנחלים והאחרת לבני עמנו הפלסטיני, ולכן זו הצבעה היסטורית, ולראשונה – ואנו נזכיר את מה שהיה בחוק איחוד המשפחות. תלמדו, זה קלון בהיסטוריה של מי שיצביע בעד חוק זה ויעביר וינציח את הכיבוש ואת ההפרדה הגזעית.)
246 מילים של אוסאמה סעדי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.