אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה דקות עמד כאן שר המשפטים ומנה כמה וכמה סעיפים. כשלעצמם, יכול להיות שכל סעיף וסעיף חשוב בפני עצמו, ובאמת היו צריכים לחשוב מה עושים כדי לגרום לכך שהסעיפים האלה לא ילכו לפח. אבל מי שלוקח על עצמו את האחריות לניהול מדינה שמאוד מאוד מורכב לנהל אותה, עם אוכלוסיות כל כך רבות ומגוונות, ובתוכן גם ציבור גדול שהוא לא בני העם היהודי – אדרבה, הוא מקורב יותר לאויב הגדול של היהודים, הוא מקורב לציבור הפלסטיני – צריך היה לקחת בחשבון שכשהוא לוקח על עצמו את התפקיד של ניהול המדינה, ייתכן מאוד שהוא ייתקל בבעיה מסוימת והוא לא יוכל להעביר את החוקים שהם ידועים לו. נפתלי בנט לא אמור להיות מופתע שיש חוק של תקנות יהודה ושומרון, או שיש עוד ועוד חוקים כאלה שבאיזשהו מקום בני העם הערבי, הפלסטינים, המיעוט הערבי לא רוצה להצביע עליהם.
תארו לעצמכם שבן אדם יעשן ארבע קופסאות סיגריות ביום. ודאי שהרופא יזהיר אותו, יאמר לו: אדוני היקר, אתה מעשן כך, אתה הולך לקבל התקף לב. אדם שיאכל ויאכל וישמין, ויגיע לממדים עצומים, יבוא לרופא, יגיד לו: אני לא מרגיש טוב, מה הרופא יגיד לו? אדוני היקר, בבקשה, תעשה דיאטה, תוריד במשקל. איך בן אדם לוקח על עצמו לנהל מדינה, וכאשר הוא נכנס לתסבוכת, כאשר הוא לא יכול להעביר חוק, שיכול להיות שהוא חשוב מאוד, שהוא לא יכול לנהל את המדינה, הוא בא ואומר: חבר'ה, תעזרו לי? עכשיו, מה אתה מבקש מהאופוזיציה שתעזור לך? כל אחד שהוא ידבר, נימוקיו עימו. מה אתה פונה אל בני יהדות התורה ומבקש מהם שיצביעו? מה, אתם מחלקים מיליונים. מאות מיליונים לזועבי, מחלקים מיליארדים לרע"מ, מחלקים מיליארדים לכל מי שרק בא ואומר שהוא לא רוצה להצביע איתכם, ומה יש לכם? יש לכם שר אוצר שלא מפסיק להשמיץ ולגדף ולחרף את בני הציבור החרדי?
אז מה אתם – ליברמן רצה להיות שר אוצר, נתתם לו את כל הקופה; בנט, רצית להיות ראש ממשלה? קח, תנהל אותה. צר לך, אתה לא מסוגל – אתה בא לבקש מאיתנו? למה שניתן לך את העזרה? אנחנו מחכים כל יום וכל רגע שהממשלה הזאת תיפול. תודה.
334 מילים של מאיר פרוש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.