אדוני היושב-ראש והיושב-ראש – יש פה שניים. למי להגיד? לשניכם. הכול טוב.
אני חייבת לדבר על האיגרת המפורסמת שכולם ראו.
כן. אז ככה, תראו, חברים, כשראיתי שמתקבלת איגרת, שאלתי את עצמי: ואללה, איזה יופי, מה מתאים יותר לקראת חג השבועות, חג מתן תורתנו, ממסר מפיו של ראש הממשלה הדתי הראשון. הייתי חושבת שהכיוון יהיה דבר תורה קצר או ארוך שמדגיש את ערכי הנצח של החברה היהודית. אם לא זה, אז אולי דברי עידוד ומוטיבציה ציוניים לעם שעבר תקופה לא כל כך קלה לאחרונה. אוה, אז זה לא זה ולא זה. מניפסט בן 27 דפים, רצף של בכיינות, קטנוניות, שקרים, הסתה, דמגוגיה. אני מציעה לכם לקרוא את האיגרת של ראש הממשלה, וכך תבינו כמה בנט רדוף, כמה הוא חש מצוקה גדולה. אחרי שהצליח בכישלון רב לפרק את המפלגה שלו במו ידיו, אחרי שהצליח במיומנות הקוסם שלו לפרק את הלשכה שלו, מתייצב בנט – ומה? מאשים את כולם. את כולנו.
אתם יודעים מה, היחצ"נים שישבו באותו זמן אפילו מצאו שם קליט לאיגרת – גן הפלגנות. יריביו פלגנים, והוא המאחד הגדול. הכי קל לבנות לעצמך מציאות מדומה שבה אתה תמיד הצודק, היפה, והיריבים שלך הם תמיד הטועים, המכוערים.
אבל האמת קצת אחרת. פרסום האיגרת הוא עוד הוכחה שנפתלי בנט בלחץ אטומי. איש שאו-טו-טו משלים שנה בלשכת ראש הממשלה ואפילו הוא מבין שהסיפור שלו גמור. הוא ניסה הכול: ניסה למכור לציבור שהוא מציל את העם הזה, או המדינה, מבחירות חמישיות; ניסה למכור לציבור שהוא המושיע; ניסה למכור לציבור שהוא המנהיג של הליגה של הגדולים. ואפילו הציבור הרחב לא קנה את הפוזות הללו. אפילו רוב תומכי הממשלה שמשבחים אותו לא יצביעו עבורו. מבחינתם הוא כלי, הוא אמצעי ותו לא. אם נפתלי בנט היה מניה, אז חברים יקרים, כל מי שהשקיע בה, הלך עליו. המניה הזו צללה ואיבדה את ערכה.
אז מה נשאר לנפתלי בנט לעשות, להודות בטעותו? הצחקתם. לבחון את דרכו? קרעתם אותי מצחוק. מה עושים? אותו דבר. יושב לו נפתלי בנט יחד עם הצוות המתפורר שלו, חשבו מה לעשות.
עוד דקה. האמת, אין לי מושג מי העלה את הרעיון של כתיבת האיגרת כפתרון, זה גם לא חשוב. האיגרת של ראש הממשלה, הרשמית, באורך של 27 עמודים, כשבכל עמוד מרוחים שם סיסמאות, חצאי אמת – –
– – המון בכיינות.
לא זכור לי שראש ממשלה כל כך לחוץ. חכמינו אמרו: מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. מי שבישל את הדייסה הנוכחית של ממשלת בנט-לפיד-עבאס, שלא יתפלא שהרוב המוחלט של הציבור היהודי ציוני לא איתו.
קצת עצוב שראש ממשלה דתי ראשון כותב את מה שהוא כותב דווקא בחג השבועות. תודה.
404 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.