תודה רבה אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לכם משהו: הערך העליון בשבילי זה נאמנות. נאמנות למדינה. אגב, אני לא מצפה את זה מחברי כנסת מהמשותפת, כי יש להם דעות משלהם, אבל מח"כים מסיעות ציוניות אני מצפה לכך. בעיניי אין ערך יותר חשוב.
אני רוצה להזכיר לכם תאריך מסוים: 26 באוקטובר 2004. מישהו זוכר מה היה שם אז? אני לא סתם באתי היום בכתום, אדוני היושב-ראש, כי אז בתאריך הזה כל המדינה הייתה בכתום. זו הייתה הצבעה היסטורית ודרמטית בכנסת ישראל על התנתקות. מי שהצביע אז בעד ההתנתקות היו חברי כנסת מהליכוד. גם אז הם היו נגד ההתיישבות, וגם היום הם מוכיחים את זה שוב. בנימין נתניהו, צחי הנגבי, ישראל כץ – אז הם היו בכנסת, והצביעו בעד ההתנתקות ונגד מדינת ישראל והיום הם הולכים להצביע אותו דבר.
אז מי אמר שהליכוד הוא מפלגה ציונית? מי אמר שזו מפלגה ליברלית? מזמן הליכוד הפך להיות מהליכוד לביביסטן. הדבר היחיד שמעניין זו הנאה אישית של איש איש אחד. הליכוד עכשיו הפך להיות לגיס חמישי בכנסת ישראל, שדואג אך ורק לאינטרסים האישיים של העומד בראשו. הח"כים מהליכוד כבר מזמן איבדו גם את האידיאולוגיה וגם את הדרך.
בעצם כשאתם קוראים וצועקים בכל צומת על ממשלה לא לגיטימית, הבוגדים האמיתיים במדינת ישראל וצרכיה אלה אתם. תסתכלו למראה ותגידו, תודו באמת. היום אתם תצביעו יחד עם אחמד טיבי – חבר הכנסת אחמד טיבי – נגד תושבי מדינת ישראל ואזרחיה, פשוטו כמשמעו. אז כשאתם אומרים פה על תומכי טרור, כנראה אתם אלו תומכי הטרור המרכזיים, ולא איכפת לכם משום דבר אחר חוץ מאינטרס אישי והנאה אישית של איש אחד. מכורי שלטון שלא רואים בעיניים. המדינה לא מעניינת. אדמה חרוכה. זה הסיפור: לחזור לשלטון בכל מחיר ובכל דרך.
אז החדשות פה שזה רחוק מכם. הממשלה לא נפלה, לא נופלת ולא מתכוונת ליפול. ואנחנו נתמודד עם כל הבעיות ונעמוד איתן מול כל האיומים. תודה רבה, תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
304 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.