הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשפ"ב–2022

כבוד השר. איפה השר? אוה.

רגע, את זה הוא השאיר, עופר.

כן, משהו עם כיבוש – – –

לא, תן את זה לבנט, הוא יגיד את זה הכי טוב. אדוני היושב-ראש – – –

תודה רבה. 20, ברשותך.

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, שלא תתבלבלי, אנחנו לא נמצאים בהארכת תוקפן של תקנות חירום. אנחנו נמצאים בתקנות להארכת חייה של הממשלה ה"טובה" הזאת, במירכאות כפולות ומכופלות. כולם מסבירים לנו איזה ממשלה טובה ויציבה יש לנו, אבל מה שקורה זה כמו ילד שאומר: אני רוצה לעלות על העץ גבוה, וכל המבוגרים מסביבו מזהירים אותו ואומרים לו: אתה לא מתאים לזה, אתה לא יכול להיות על העץ, יש עוד כל מיני חיות ודברים כאלה, וזה מסוכן, ואתה עלול ליפול. והוא אומר: חבר'ה, אני יודע, אני מסתדר לבד. הינה, יש לי כמה יועצים: ליברמן, לפיד, מנסור עבאס וכו' – יעלו אותי על העץ, אני אסתדר. והוא יושב לו על העץ ומספר לכולם איזו ממשלה יציבה יש לו, והכול: תסמכו עליי, ועוד לא הייתה ממשלה כל כך טובה ויציבה כמו עכשיו – אבל בכל רגע שהוא נתקע בקוצים ובדרדרים או בחוקים ותקנות שאלו שהעלו אותו על העץ לא מוכנים להוריד אותו מזה, אז הוא בא כמו ילד קטן ומחפש מי שיוריד אותו מהעץ. ותנחש, אדוני היושב-ראש, מי אשם? ממי הוא מבקש שיוריד אותו מהעץ? ביבי, הליכוד.

איזה נאום היה פה עכשיו למיכל שיר. נראה אותה אומרת את זה בערבית למנסור עבאס ולווליד טאהא. זאת פשוט בושה וחרפה. עומד ליברמן בכל ריאיון ומספר לכולם את התחזית הפוליטית שלו, שהממשלה הזאת חזקה והיא תמלא את ימיה. תמלא את ימיה. וכשמגיע חוק כזה היום, אז היום בזכות החוק הזה הוא לא דיבר על החרדים. יום אחד, פעם ראשונה בישיבות סיעה שהוא לא דיבר, ברוך השם, על החרדים. אנחנו כבר התחלנו להתרגל לזה. אנחנו לא נרדמים בלי שהוא מדבר עלינו משהו. ואותו ליברמן – – –

עכשיו, אותו ליברמן, אדוני הנכבד, את מי הוא תוקף? לא את מנסור עבאס – הוא לא היה מוכן לשבת לידו בקדנציה הקודמת, ולא את אף אחד אחר, הוא תוקף את ביבי, ראש הממשלה ביבי אשם. ילדים קטנים שטיפסו על עצים גבוהים לא יודעים איך לרדת ומחפשים את האשמים בצד הזה. לא יעזור לכם, תקנות הארכת תוקפן של תקנות להחייאת הממשלה לא יעברו.