אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, בהמשך ישיר לדבריו של חבר הכנסת זאב בנימין בגין אני רוצה להודות בפני המלאה: גם אני הייתי נער וגם אני זקנתי וגם אני בגרתי בבית הזה ובאמת כזאת לא ראיתי. במה מדובר? הרי שר המשפטים, שלצערי הרב בחר לא להיות בדיון הזה – אני דווקא לשם שינוי מתכוון לדבר על החוק ולא על כל מיני דברים מסביב – שר המשפטים הציג את כל הדברים הקשים שיקרו אם החוק לא יעבור. אבל בהגינותו הוא גם נגע קצת בהיסטוריה. החוק הזה עובר מאז 1967, קרי 55 שנה. מאז 2002, כך ציין שר המשפטים, כל חמש שנים מאריכים את תוקפו של החוק.
לא צריך להיות, אדוני היושב-ראש, פרופסור להיסטוריה של מדינת ישראל כדי לדעת שמאז 67' כיהנו ממשלות שונות: כאלה שנטו לצד שמאל, כאלה שנטו לימין וכאלה שבאמצע, וממשלות אחדות ומה שאתם רוצים. אני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש, יכול להיות שאפילו אני פוגע קצת בעצמי, אבל אני אגיד לך: אני 26 שנים בבניין הזה, קרי הייתי אמור ארבע או חמש פעמים, חמש כנראה, להצביע בעד או נגד החוק הזה. אני מנסה להיזכר באירוע הזה. מנסה להיזכר, אדוני היושב-ראש, מתי הצבעתי, מתי הייתה דרמה? מה קרה פה, איפה זה היה? לא יכול. אפילו על תקנות לשעת חירום אני כל פעם זוכר התדיינות ומחאות וכן הלאה; לא זוכר, כי זה היה מובן מאליו, תמיד, מובן מאליו שזה עובר.
פעם ראשונה – איך אמר בני בגין, כזאת עוד לא ראיתי. כזאת עוד לא ראיתי. קמה ממשלה בפעם הראשונה מאז 67' שבה המובן מאליו – בקואליציה הזאת – הופך לדרמה, הופך לאיזה סיפור. למה? כי חלק מן הגורמים בקואליציה הזאת הם גורמים שהם ודאי אנטי-ציוניים, ודאי אנטי יהודה ושומרון, אני אעז גם לומר, ודאי אנטי-מדינת ישראל, לפחות כמדינה יהודית. פתאום surprise, surprise, הפתעה, הפתעה, אי-אפשר לקנות כמה קולות, כי ברשימה המשותפת בנושא הזה ודאי יותר חשוב להם להצביע נגד מאשר לקבל עוד משהו – יקבלו מחר ומוחרתיים. ואז אין מאיפה להשיג רוב. הפתרון – להאשים את הליכוד.
אני מציע פתרון הרבה יותר פשוט. פעם אחת ולתמיד – הרי מחר יהיו עוד איזה חוק ועוד איזו דרמה. יש לא מעט אנשים בקואליציה הזאת שהלב שלהם כרגע לא שקט כי הם מבינים את האבסורד, הם מבינים מה שאני אומר. אז הצעד הנכון, אדוני היושב-ראש – – –
בדיוק משפט סיכום: הצעד הנכון זה לעזוב פעם אחת ולתמיד את הקואליציה הזאת, להצטרף אלינו ולהקים עוד מחר, בכנסת הזאת, ממשלה לאומית רחבה, שלא תתקשה בשום צורה, בשום צורה, בהעברת חוקים שטובים למדינת ישראל ולאזרחיה, תודה רבה.
403 מילים של יולי יואל אדלשטיין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.