כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. אנו עלולים לאבד את הכול, זעק – – –
"את הכול", זעק ראש הממשלה במצוקה אדירה באיגרת ביום שישי האחרון, איגרת שכולה רצף של פניקה והיסטריה אישית, המומרת בחוסר אחריות משווע לזירה הלאומית-קיומית. אגב, אפילו האויבים שלנו שמו לב לדבר הזה, ובחמאס שאבו עידוד מדבריו. עברנו מ"אני" ל"אנחנו" – אתה טוען, ראש הממשלה. מי אלה "אנחנו"? אף אחד מחברי סיעתך לא שיתף את האיגרת, שכמותה לא הייתה מאז ימי הבית השני. הבשורה על פי נפתלי. שר הביטחון שלך, מבכירי אנשיך בממשלה, כלל לא שמע על קיומה. אז אם על כולנו לפעול, על כל הרוב הדומם, הציוני, איך זה שלא הצלחת לגייס למשימה אפילו לא את הדובר שלך? למה שאזרחי המדינה ילכו אחרי אדם שהלשכה שלו נסה על נפשה? שהסיעה שלו משריינת את עצמה לדעת? שהממשלה שלו שמה עליו פס?
בעולם מתוקן, ראש הממשלה, לא צריך להתגנב עם צבעי פנים ומסוק ולעשות תרגילי הטעיה כדי ללכת ולנחם משפחה אבלה. בעולם מתוקן, ראש הממשלה, מאחורי ראש הממשלה יש לשכה וסיעה. בעולם מתוקן ראש ממשלה לא מתבכיין כמו ילדה בת שש על הערות מעליבות שזרקו לו כמה מפגינים באיזו הפגנה. בעולם מתוקן – – –
בעולם מתוקן ראש הממשלה, מי שהיה מנכ"ל מועצת יש"ע לא נזכר ב-Delay של שנה לחצות את גבולות הקו הירוק ולא מכנה בפסגה מדינית חשובה את יהודה ושומרון בכינויי גנאי ירדניים. בעולם מתוקן שום איש ימין לא היה מאמץ את רטוריקת מפגיני בלפור האומללה. בעולם מתוקן ראש ממשלה וקואליציה ציונית, לכאורה, לא היה צריך לשלם שוחד שבוע אחרי שבוע, כדי להעביר חקיקה ציונית אלמנטרית כמו זו שאנחנו לפניה היום.
בעולם מתוקן ראש ממשלה שהונה את ציבור בוחריו ונכשל בתפקידו כישלון מנהיגותי חרוץ, היה קם ומתפטר. תודה.
272 מילים של עמיחי שיקלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.