כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מדינה שכובשת עם אחר בדיון מעניין בפרלמנט איך להכשיר את השרץ. אתה שומע את שני הצדדים: מי שרוצה יותר כיבוש, מי שבעד העמקת הכיבוש, זה טיב הדיון, חוץ מהמשותפת, כמובן. ואני ישבתי באמת להקשיב קשב רב לדבריו של השר סער כדי לשכנע אותנו למה האפרטהייד הישראלי צריך להמשיך, ובגלל כל הסיבות שהוא מנה הוא שכנע אותי למה דווקא המשותפת צודקת. שתי מדינות – יש חצי מיליון ישראלים שהממשלות לדורותיהן שלחו אותם למקום שהוא לא שלהם. סיפחו אותם, והם צריכים להחליט, חצי המיליון האלה: אם הם רוצים לחיות תחת שלטון פלסטיני – יבקשו לחיות תחת שלטון פלסטיני, המדינה הפלסטינית תחליט. אבל זה ששלחו אותם בניגוד לחוק הבין-לאומי, מישהו צריך להיענש על זה. עכשיו יש שם חצי מיליון בני אדם, הם יכולים לחיות תחת החוק הפלסטיני.
שתי מדינות, זה מה שסביר, זה מה שכל העולם מבקש. כל מי שמתנגד לכיבוש, כל מי שמתנגד לאפרטהייד, כל מי שמתנגד לעליונות יהודית, זה נראה לו פתרון סביר. וזה מרבית כדור הארץ. מי שמתנגד לזה זה אנשים גזענים שחושבים שליהודים במולדת שלנו מגיע יותר כי הם נולדו יהודים, ועל טהרת הגזע הזאת הם מנהלים פה את המקום. זה נראה להם סביר.
לכל מי שמאמין בזכויות אדם, בצדק, בשוויון, זה לא נראה סביר, נראה סביר להתנהג על פי החוק הבין-לאומי. מי שכובש אזור, אסור שיעשה בו שינויים דמוגרפיים; מי שכובש אזור, אסור שיעביר אליו אוכלוסייה. החוק מאוד ברור בדברים האלה. עכשיו טעו, הסתבכו – יש שני פתרונות: תקום מדינה פלסטינית. ירצו לעבור תחת השלטון הפלסטיני, זו בחירה שלהם; ירצו לחזור תחת שלטון ישראלי, זו בחירה שלהם, אבל בשביל זה אנחנו צריכים פה לבוא ולהצביע על המשך האפרטהייד, על המשך הכיבוש? להמשיך את החוקיות של הכיבוש? אין כיבוש חוקי, אין כיבוש מוסרי, אין כיבוש נאור, זה דבר שצריך להסתיים.
הכיבוש הזה, כמו כל שלטון אפרטהייד אחר, אנחנו מתנגדים לו והוא צריך להסתיים. הפתרון הוא בסיום הכיבוש. תודה.
304 מילים של סמי אבו שחאדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.