כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, כנסת נכבדה, קואליציה שלא יכולה להעביר חוקים ציוניים לאומיים, אין לה זכות קיום. נתקלנו בזה בחוק האזרחות, ואנו נתקלים בזה גם כעת. לא שהחוק הנוכחי הוא טוב. הוא לא. הוא לא מספיק טוב. מדובר בפשרה, פשרה כואבת שמוארכת מפעם לפעם, ושמן של התקנות – תקנות לשעת חירום – שאותן מבקש החוק להאריך, מלמד על היותן ארעיות – שעת חירום – ושבהחלט הגיעה השעה להחליפן בחוק קבוע שיחיל ריבונות על יהודה ושומרון. לזה, אני מבטיחה לכם, אם הייתה מביאה הקואליציה חוק שכזה, הייתי מצביעה בעד, על אף שרצוני להפיל את הממשלה הזו.
הממשלה הנוכחית מדברת בשפה של איחוד לכאורה, של אחדות וחיבוק: הם האוהבים, ואנחנו, האופוזיציה, המסיתים; הם הליברלים והפתוחים, ואנחנו החשוכים. אבל בפועל מדובר בזאב בלבוש של כבש. החיבוק שלהם חל רק על מי שחושבים כמוהם. מי שחושב אחרת פסול. אותנו – אותי – מכנה בנט באיגרת שלו שמופנית למיעוט הלא-ציוני הרועש "מכונת השנאה והרעש"; משהו, כך הוא אומר, שעלול לפרק את המדינה שלנו. לבנט מותר להשתמש במה שהוא מכנה הסתה; ליאיר לפיד מותר לכנות אותנו ממשיכי דרכו של יגאל עמיר; לליברמן מותר להצהיר כי יש להכניס את החרדים למריצות ולזרוק לאשפה, ולכנות אותם בטלנים ואת לימוד תורתנו הקדושה כבטלה; לשרים בממשלה הזו מותר לכנות קבוצות לגיטימיות בחברה שלנו תתי-אדם. וכמובן שלצעוד עם דגל ישראל זו פרובוקציה, ועם דגל אש"ף – זו זכות ביטוי לגיטימית ואף זכות יסוד.
זו ממשלה שיש להפילה ולהקים תחתיה ממשלה טובה יותר, ויפה שעת אחת קודם. אין לי ספק שכמו בחוק האזרחות, כך גם במקרה הזה נצליח לעשות טוב יותר: אחת – לגרום להפלת הממשלה, ושתיים – להביא לחוק טוב יותר. ואם אתם חושבים שרק בתחום הציוני הלאומי הממשלה הזאת נכשלה, אתם טועים; כך גם בחינוך ודרדור המקצועות רבי-המלל, כך ביוקר המחיה, כך בתחבורה, כך גם בבריאות ככלל ובבריאות הנפש בפרט. הרפורמה בבריאות הנפש שמטרתה הייתה להעביר את מרכז הטיפול מבתי החולים לקהילה נכשלה, לא כי המטרה איננה ראויה – להפך, היישום זוועה, ואנחנו בתוך מעגל קסמים כשהממשלה הזו, על אף הכרזתה, רק מעמיקה את הכשל. תודה.
326 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.