אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בתחילת יוני. ב-5 ביוני, בדיוק לפני 55 שנה, כבשה ישראל את השטחים הפלסטיניים; ב-6 ביוני לפני 40 שנה, ב-1982, פלשה ישראל ללבנון. כאשר מדובר על הכיבוש, פרופ' ישעיהו ליבוביץ', מייד אחריו, כבר ידע לאן הדברים עומדים להגיע, ואמר כך: כפיית המרות שלנו – הוא אמר – על מיליוני פלסטינים, תוביל – ואני מצטט – ל"התמוטטות המבנה הסוציאלי שהקימונו במדינה ולהשחתת האדם – היהודי והערבי כאחד. המדינה השלטת על אוכלוסייה עוינת של" – אז מיליון וחצי, שני מיליון זרים – כלשונו, "תהיה בהכרח מדינת ש"ב, עם כל מה שמתחייב מזה, כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה ועל המשטר הדמוקרטי", כלשונו.
כיבוש, אפרטהייד, טיהור אתני – אלה הם שמות המשחק שישראל מנהלת בשטחים הפלסטיניים הכבושים 55 שנה, והיא זו שיוצרת גם התנגדות. יש כיבוש – יש התנגדות; יש אפרטהייד – יש התנגדות; יש טיהור אתני – יש התנגדות. גם ב-1967, מייד לאחר הכיבוש, יצאה הודעה בעיתון הארץ, שהיו חתומים עליה כמה אנשים, וכך היה כתוב שם: "כיבוש גורר אחריו שלטון זר. שלטון זר גורר אחריו התנגדות. התנגדות גוררת אחריה דיכוי. דיכוי גורר אחריו טרור וטרור נגדי. קורבנות הטרור הם בדרך כלל אנשים חפים מפשע. החזקת השטחים הכבושים תהפוך אותנו לעם של רוצחים ונרצחים". זה נאמר עוד ב-1967.
אירוע נוסף שקרה בחמישי ביוני – –
בחמישה אומרים? טוב. – – ב-5 ביוני – מותו של מי שהיה כבוד לי לשמש כעוזרו הפרלמנטרי, מאיר וילנר, שנפטר ב-5 ביוני בדיוק לפני 19 שנים. ובשמיני ביוני – הכול התרכז ממש בהתחלת החודש – –
– – הוא הגיש אי-אמון שהוא נימק, בשל הפלישה ללבנון. ותשימו לב מה הוא אומר: המלחמה הנוכחית, אשר הממשלה פתחה בה ביוזמתה, וללא כל סיבה, היא מלחמה תוקפנית, מלחמת השמדת עם לגבי העם הפלסטיני, מלחמת כיבוש, מלחמה קולוניאלית מזוהמת, לא להגנת ישראל, לא באינטרס השלום והביטחון של ישראל. אשליה מסוכנת היא לחשוב שככל שגדל מספר הפלסטינים ההרוגים כך גדל ביטחון ישראל.
משפט אחרון, ברשותך, אדוני.
המשך הכיבוש, החרפת פשעיו, העמקתם והרחבתם, מעבר לעוול שבהם עצמם, הרי שהם מציפים את רחובותינו בדם, בשטחים הכבושים ובתוך ישראל.
ואני קורא פה: די לכיבוש; לשחרור העם הפלסטיני מהדיכוי והקמת מדינתו העצמאית לצידה של ישראל.
346 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.