קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
רבותיי חברי הכנסת, רבותיי השרים, בחור, רוצח, שהרג את ההורים שלו, הביאה אותו המשטרה לבית המשפט כדי לגזור את דינו. הוא בא מול השופט והוא אמר שהוא מבקש שהשופט ירחם עליו מכיוון שהוא יתום. הוא זה שהרג את ההורים שלו והוא מבקש רחמים מבית המשפט מכיוון שהוא יתום.
ראיתי את השרה אילת שקד מגיעה לכאן. היא שהייתה מקברניטי הממשלה הזאת, יחד עם חברה נפתלי בנט ועוד אחרים, והם באים ואומרים שאנחנו לא מגלים אחריות כלפי מדינת ישראל. הם ממשלה, שולטים בכל המערכות שנמצאות, כולל המערכות הביטחוניות, כולל המערכות הכלכליות, והם באים אלינו ואומרים: אנחנו לא יכולים להעביר את החוק הזה מכיוון שהשותפים שלנו לא מוכנים להיות שותפים שלנו בדבר הזה, כמו בדברים אחרים, ולכן אנחנו צריכים להיות אלה שמצילים אותם כדי שיהיה אפשר להעביר את החוק.
אין להם אלוקים, אין להם כלום, ערך שאנחנו יכולים לבוא ולומר שבו הם מאמינים. אם החוק הקודם במתכונתו הקודמת היה פגיעה בביטחון המדינה, החוק הזה שהם מביאים לאחר שניהלו משא ומתן, מה הוא הופך להיות? ואני לא מביע עמדה בעניין הזה. אני מתפלא, ואני מכיר את הכנסת הרבה מאוד שנים. אני מכיר את אלה שעמדו על עקרונותיהם ולא ויתרו תמורת כיסאות, חבריי משמאל וחבריי מימין. לא זוכר תופעה כזאת, אדוני היושב-ראש, שהעקרונות נמחקו. אני כבר לא רוצה לדבר על זה שהם מחקו את הנושא של היהדות, של שבת, של גרות, של מלחמה ברפורמים, של הכול. כל הדברים האלה נעלמו. אפשר למרוד בשם ובתורתו, אנשים שהם חובשי כיפה? אלקין, בנט וחבריהם. אני כבר לא מדבר על זה, אבל אני מדבר על הדברים הפשוטים, העקרונות של אנשי ימין והעקרונות של אנשי שמאל.
בושה תכסה את פנינו לראות שאנחנו החברים שלהם בבניין הזה. בושה.
271 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.