תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, זה לא מקרי שלא שמענו – גם מי שרוצה את החוק הזה לא ניסה לתת איזשהו נימוק ביטחוני, כי אין. אין נימוק ביטחוני. שמענו נימוקים דמוגרפיים גזעניים, זה כן, וזו מהותו של החוק הזה. הוא חוק גזעני, וצריכים להתבייש בו, האמת. אבל ברור שגם באופוזיציה וגם בקואליציה הם לא מתביישים בגזענות במדינה הזו. חלקם אפילו מתגאים בזה, עושים לזה אידיאולוגיה, למה מותר ליהודים להיות גזענים – סיבות, כל מיני סיבות, למה דווקא ליהודים מותר להיות גזענים, בניגוד למה שהיינו מצפים מהם דווקא מההיסטוריה המאוד-קשה שלהם במאבק נגד הגזענות והאנטישמיות.
רבים – אדוני היושב-ראש, אי-אפשר – – –
זה בלתי אפשרי.
אז כמו שאמרתי, טיעון ביטחוני – אין. מי שמבין בביטחון נתן את המספרים; בא השב"כ, פרסם את המספרים. המספרים מוכיחים בדיוק את ההפך – שאין פה מה לטעון ברמה הביטחונית. היו פה היום מספרים – מתוך 17,000 משפחות אולי הגישו משהו כמו פחות מ-1%, ומתוכם פחות מ-1% – ירד לעוד כל מיני עשיריות של אחוזים, אז אין טיעון. מה כן הטיעון? יש פה כל מיני הסברים למה ליהודים במדינת היהודים מותר להיות גזענים. אנחנו לא חושבים שאפשר להתפשר עם הדבר הזה, ולכן נמשיך להתנגד לחוק הזה. תודה.
193 מילים של סמי אבו שחאדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.