צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשפ"א–2021

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת – –

– – האמת היא שהתכוונתי לשאת את הנאום הראשון שלי בכנסת ישראל כשהשמש זורחת.

לא, לא, זה לא נאום הבכורה, אבל הנסיבות מביאות אותי לכאן, והתכוונתי לשאת את נאום הבכורה כשהשמש זורחת, כשתושבי אילת מתבוננים וגאים שסוף-סוף יש תושב אילת בכנסת ישראל. התכוונתי שמשפחתי תשב בנאום הראשון, אבל אני מדבר היום ככה במחשכים, כשהירח בשמיים, ואני רוצה להגיד לכם כמה דברים.

כשהייתי בן עשר, דודו אמסלם – אני הרי צמחתי פה – הייתי משחק כדורגל בגן סאקר, ואני זוכר איך הבניין הזה נבנה, ומה סיפרו לי בשנים, נדמה לי, 1965, 1964; נדמה לי שהבניין הזה נפתח ב-1966. דיברנו כבר אז כילדים על המקום הזה בחרדת קודש – מקום שיש בו יראה וכבוד, מקום שאמור לכבד את יושביו, אבל בעיקר בעיקר – לכבד את תושבי מדינת ישראל, שצופים ורואים בבית הזה, בבית המחוקקים, את הדברים החשובים לאיכות חייהם.

מאז היותי בן עשר – – –

תראו, אני החלטתי שבחודש הראשון אני שומר על שתיקה, מקשיב, מאזין. אני מודה שלוקח לי המון המון כוח להתאפק ולא להגיב, ואני עדיין נמצא בתוך תקופת השתיקה, אז אני לא מגיב. ברשותכם, תנו לי רק לסיים. יש לי שלוש דקות לדבר וארד מכאן.

אני רוצה להגיד שככל שהזמן נקף, ודאי וודאי בעת האחרונה, אני חייב להגיד לכם שקשה לי מאוד לראות את מה שקורה פה, בבית הזה. אדוני היושב-ראש, אני מסתכל ממבט של נערה בת 16 ונער בן 15 שמסתכלים פה ורואים את האלימות – אני אומר את זה בצורה הברורה ביותר – שיוצאת מתוך הבית הזה, ואני לא רוצה להגיד כרגע לאיזה פלג ולאיזה שסע ולאיזה קו ולאיזה גורם כזה או אחר. מדובר פה באלימות בלתי נסבלת. ואני רואה כמחנך, כמי שהוציא את התוכנית עיר ללא אלימות לאוויר העולם, מה רואים אותם נערות ונערים שצופים בנו עכשיו, מה רואים אותם נערים ונערות כשמזהמים פה את סגן הרמטכ"ל שלנו. איך אנחנו יכולים להיות אדישים ושקטים לאירועים מהסוג הזה?

אני חושב שכולנו חייבים להתעשת, ואת הדברים הללו אגיד כשאצטרך להגיד. אני חושב שנחצו פה קווים אדומים, חברים יקרים, וממרום גילי מותר לי להגיד זאת. יש כאן מהלך שהוא מהלך מסוכן לדמוקרטיה שלנו. הבית הזה ראוי שנחזיר לו את חרדת הקודש, את הכבוד, את בית המחוקקים שלנו, שאיתו אנחנו צריכים להוביל את המדינה, את תושבי מדינת ישראל, למחוזות טובים.

ולגבי החוק, אני רוצה להגיד רק דבר אחד.

אני רוצה להתייחס, אדוני הרב גפני, רק לדבר אחד – לפשט ולא לדרש. מבחינתי, הפשט אומר: כאשר גורמי הביטחון טוענים שהחוק הזה הוא חוק מחויב המציאות וצריך להמשיך אותו כי הוא הגנה על ביטחונה של מדינת ישראל, מבחינתי זה הפשט. לא צריך להיות יותר מסובכים, לא צריך לתת פה ניתוחים על ניתוחים, ואני חושב שכך צריך לנהוג.

כך, דרך אגב, החליטה הממשלה הקודמת, וצר לי על מה שאנחנו רואים כאן. תודה רבה לכם.