קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –
אני מבקש שלוש דקות שיעור בהיסטוריה, קצת. כפרופסור למדיניות ציבורית, אני תמיד מנסה להציג את המורכבות של מצבים שלכאורה אולי פשוטים. אז אני רוצה להזכיר לכולם שלפני כשעה עברנו מ-5 ל-6 ביולי, וב-6 ביולי 1938 הייתה פתיחת ועידת אוויאן הטרגית בצרפת, אותה ועידה שבה הנשיא רוזוולט ניסה למצוא פתרון למיליוני פליטים יהודים שחיפשו בית, והמדינה היחידה שהייתה מוכנה לקלוט אותם הייתה הרפובליקה הדומיניקנית. אנחנו, מדינת ישראל, בעצם זוכרים את האטימות של העולם בזמן שהיה לנו צורך כזה, וזה חלק מהדנ"א שלנו. אבל במקביל, יש לנו במסגרת הדנ"א שלנו גם אילוצים ביטחוניים וצרכים למדינת ישראל, ואני רוצה להציג את התמונה הרחבה יותר, שנשכחת כשמדברים על צו האזרחות, שזה בעצם מצב ההגירה בעולם. אני רוצה שנזכור מה הנתונים הדמוגרפיים של היבשה שקרובה אלינו, אפריקה.
ב-1950 היו באפריקה 200 מיליון בני אדם. היום יש מיליארד, ועד סוף המאה ה-21 יהיו ארבעה מיליארד. הם חיים ביבשה הענייה ביותר בעולם, הם מחפשים מפלט בכל מקום, והבה נזכור שמדינת ישראל היא גם המדינה היחידה שאפשר ללכת – המדינה המערבית היחידה שאפשר ללכת אליה מאפריקה ברגל. אגב, למי שלא יודע, יש היום 80 מיליון בני אדם שנאלצו לצאת מבתיהם, ו-26 מיליון פליטים – אולי המספר הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.
ולכן מדינת ישראל, בחוכמה רבה, הציבה גדר בדרום, כי אנחנו חייבים לשמור על האיזון הדמוגרפי גם אצלנו. אני חושב שכשאנחנו באים לדון בכל הסוגיה הזאת, אנחנו חייבים להבין שמצד אחד, בעולם מושלם היה מקום לחמלה וכו', אבל כשגורמי הביטחון אומרים לנו באופן חד-משמעי שיש פה סיכונים, אני חושב שזה הדבר הטבעי שאנחנו, בצער, נאריך את צו השעה ונעשה את הדבר הנכון. אבל אני חושב שכמדינה שהיום כבר לא צעירה ולא פועלת רק על פי אילוצים – אני מציע שנאמץ איזושהי ראייה לטווח ארוך ותכנון לטווח ארוך, ונזכור שאולי במקום רק לשים גדרות לפליטים מאפריקה, אנחנו כבר חייבים גם מדיניות של סיוע חוץ לאפריקה. הרי הגלים יגיעו, ותשאלו מדינות באירופה איך זה כשמגיעות סירות.
ולכן, היום אנחנו כמובן נצביע בעד הארכת צו השעה, ואני מקווה שתהיה לנו התבונה לחשוב לטווח ארוך מה צריכה באמת להיות מדיניות הגירה של מדינה שרוצה להיות חלק מהפתרון למשבר העולמי. תודה רבה.
347 מילים של אלון טל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.