כבוד היושב-ראש, חברי כנסת, בנאום הראשון, כשהשתתפתי בהצבעה על הארכת צו השעה הזה, דיברתי על תייסיר ולאנה. תייסיר הוא עכואי שהתחתן עם לאנה לאחר שהתאהב בה בג'נין.
בנאום הראשון, כשדיברתי על החוק הזה בכנסת ב-2015, סיפרתי על תייסיר ולאנה ועל הרצון של לאנה להיות במצב שהיא תוכל להשכיב את הילדים שלה לישון בלי פחד אם יש לה אישור שהייה בארץ או לא, אם יש לה תושבות או לא. היום פגשתי את הילדים של לאנה ותייסיר – עדנאן בן ה-16, שהגיע להפגין עם ההורים שלו, עדנאן ולין ועוד ועוד ילדים, שהפכו לנערים ולנערות שמאוד גאים בהורים שלהם ויש להם המון מה לספר על סיפור האהבה שבין ההורים שלהם ועל האהבה שנמצאת בתוך הבית. לעדנאן וללין ולעשרות ומאות ואלפי ילדים מגיע להרגיש בטוחים שאימא או אבא יישארו לידם כל הזמן, שיוכלו לנוע בארץ כמו שהם רוצים, שתהיה להם את הזכות להרגיש ביטחון שהם עם המשפחה שלהם ושהם אזרחים שווים.
היום, כאשר אתם מרימים יד ומצביעים עם החוק הזה או נעדרים מהאולם כדי לאפשר שהחוק הזה יעבור, תזכרו טוב מאוד את עדנאן, תזכרו טוב מאוד את לין. אלה הילדים שאתם רוצים שיגדלו לתוך מציאות שאומרת להם שהם פחות בני אדם, שהם פחות אזרחים, והם לא – הם אזרחים שווים, הם בני אדם שווים, ומגיע להם להרגיש את הביטחון הזה. אל תשלו את עצמכם כשאתם מנסים לייפייף את החוק הזה ולדבר על ביטחון. חוסר הביטחון שאתם נוטעים בלבבות של אזרחי מדינת ישראל, של אנשים, רק בגלל היותם פלסטינים, הוא עוול מתמשך. הגיע הזמן להסתכל בראי ולהבין שחוק שעושה מדרג באזרחות ובזכויות של אזרחים הוא חוק אפרטהייד. כמה שתשנאו את המילה, תפנימו כבר: כל חוק שעושה מדרג בין האזרחים והאזרחיות הוא חוק אפרטהייד, והמדינה לאט-לאט הופכת לאפרטהייד.
272 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.