תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, קודם כול, ראשית, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, את חייבת להפסיק עם המונח "אפרטהייד", כי הוא פשוט – – –
זו מדינת היהודים, ולכן מזל שיש כאן את חוק השבות, מזל שיש כאן חוקים, כי זאת מדינת היהודים. לבוא ולקרוא לה "מדינת אפרטהייד" זה פשוט לא להבין מה זה אפרטהייד.
אם את חושבת שאת תעלי לפה ותקראי למדינת ישראל "מדינת אפרטהייד", אז את טועה, את טועה. בכל פעם כזאת אנחנו נשיב, כי לא יהיה מצב שמדינת היהודים, שכנראה לא מספיק מבינים את המהות – – –
בוודאי, בוודאי, בוודאי, וטוב מאוד שזאת המדינה. והינה, אני אומרת לך, לבוא ולהגיד, ערבים שיושבים כאן, שמדינת ישראל מתייחסת אליהם כמדינת אפרטהייד – בסוף את עושה עוול רק לעצמך, כי רוב – – –
עופר כסיף (הרשימה המשותפת): זאת המציאות. זאת המציאות.
סליחה, בוא, עופר, אתה קורא לציונות גזענות. אנחנו מכירים.
זה מה שיפה בה, כי היא מייצגת את עם ישראל – ימין, שמאל, מרכז. זה היופי. תתמודדו ותבינו שזו הממשלה של מדינת ישראל. היא מגוונת, יש בה הרבה דעות, ולא כולם חושבים אותו דבר. תודה רבה.
361 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.