אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אתחיל אולי בפרשת השבוע. אני רואה פה אנשים שרוצים לקיים "והגית בו יומם ולילה". הם הגיעו לכנסת, אז אני אעזור להם. יש נדרים שהם נדרים שלא חלים. בפרשת השבוע, הזכיר את זה קודם ניר אורבך, חבר הכנסת ניר אורבך, קוראים על "לא יחל דברו כל היצא מפיו יעשה". מכיוון שהפרשנות של האורתודוקסיה הפתוחה הפכה להיות לפתוחה לגמרי, הם כנראה פירשו – אז אני פשוט אעדכן אותם שנדרי אונסין זה לא שמישהו אנס אותך אלא נאנסת ולא הצלחת לקיים את הנדר. נדרי זירוזין זה שניסית לזרז מישהו לעשות משהו והסכמת להתפשר איתו. זה לא אומר שאתה יכול לזרז מצביע ולשקר לו. נדרי שוגגין זה שחשבת שתוכל לקיים ולא הצלחת לקיים בגלל משהו שמיימי שקרה.
אבל יש דבר אחד שהוא ברור, והזכרת אותו קודם, ניר אורבך, וזה בדיוק מה שקרה כאן במחזה המביש ששרת הפנים התחילה וסיימה איתו. היא התחילה עם נאום חוצב להבות על האחריות לביטחון ישראל, התחילה עם הסבר ומוסר למה אנחנו נגד הביטחון, וסיימה בקול ענות חלושה בתוך כמה שעות בהסבר שממש, אני חושב שמוסי רז יכול היה להסביר את זה לא פחות טוב ממנה, אולי אותו דבר – להסביר את ההסבר למה זה לא כל כך ביטחוני, זה לא כל כך משמעותי, כי הילד הזה צריך לעבור ולנסוע, אבא שלו צריך לנסוע לירדן ואימא שלו צריכה לנסוע משם.
תדע לך דבר אחד – גם אם שכחת, תזכור את רש"י, שאמר את הדבר הזה. הדבר היחיד שאתה לא צריך לקיים זה כשאתה נשבע שלא לקיים את התורה וכשאתה נשבע לאכול דבר נבלה. השבועה הזאת שאתם נשבעתם לאנשים שהם נגד עם ישראל, נגד ביטחון ישראל, נגד מסורת ישראל, נגד היהדות – ולצערנו הרב, אנחנו רואים 70 שנה שזה הולך יחד, ולא יעזור כלום, ואי-אפשר לברוח מזה – השבועה הזאת היא הדבר היחיד שאתם לא צריכים לקיים. את ההבטחה שלכם לדאוג לביטחון ישראל, כשאז לא התכוונתם לקיים – על זה נשבעתם כבר בהר סיני. תחזרו בכם מהר, לפני שיהיה מאוחר מדי. תודה רבה.
317 מילים של יצחק פינדרוס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.