קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אינני רגיל במעמדות כאלה או במעמדים כאלה, וכמובן, עוד לא נתתי את נאום הבכורה, אבל אני רוצה לומר כמה מילים לפורום המכובד הזה בשעה כזאת בלילה לגבי חוק האזרחות, ובכלל, לגבי הזהות הלאומית שלנו. רבות ממדינות הלאום הדמוקרטיות בעולם הן בעלות אופי לאומי תרבותי ואף דתי שאינו משותף לכל האזרחים. יש מדינות לאום דמוקרטיות ידועות לכולכם ששמן מזוהה עם הרוב, והמדינה עצמה, כמו גם שם הארץ והשפה הרשמית, מזוהים עם עַם הרוב. אצלנו העברית כמובן זה חלק מתוך העניין. רבים מהמיעוטים בתוכן הם קבוצות אתניות ולא קבוצות לאום הדורשות לעצמן ביטוי פוליטי לזהותן. לכן, קבוצות מיעוט במדינה הן גם חלק מהאזרחים שלהן, ולכן יש הבדל בין אזרחות המדינה לבין הפספורט שלה – גם אזרחיה הישראלים הערבים של המדינה נוסעים עם דרכון ישראלי – לבין הלאום היהודי של המדינה שלנו.
כמובן שתרבות הרוב, ומעל הכול שפתו, מטביעים את חותמם על המדינה כולה, והדבר הזה הוא קריטי לתוך ההבנה הזאת. לדמוקרטיות, רבותיי, יש פנים רבות, ויש להן, הייתי אומר, גם צמתים חשובים. צומת מרכזי של כל דמוקרטיה הוא צומת הייסוד שלה, לכן דמוקרטיות מתוות חוקות וקובעות בהן גם את כללי האזרחות וכללי הלאומיות שלהן. הצומת הזה היה צומת קריטי במדינתנו, וחוק השבות, כמובן – כי ישראל מדינה יהודית – הוא חלק אינטגרלי מהזהות היהודית של הרוב במדינה הזאת.
אבל יש להם גם חיים נורמליים. החיים האזרחים הם גם חיים נורמליים, ולכן, כשאנחנו אומרים "עם", אנחנו מתכוונים לכמה מובנים. מצד אחד, זה העם הבוחר כאן, בתוך הכנסת, המזוהה עם הכנסת, כמו שידידי פרופ' אלכסנדר יעקובסון מסביר כה היטב, ומצד שני, אנחנו מדברים על עם ישראל, שחוגג את הפסח, וזהו עם אחר; בתוך המובן הזה הוא העם הלאומי.
הצמתים האלה של נורמליות ושל יצירת האומה שונים כמובן כאשר מגיעים לזמני חירום, ובזמני חירום המדינה חייבת להגן על עצמה, וכמובן, היא דואגת בראש ובראשונה לגבולותיה ולביטחונה. כך, ברמה הזאת גם נקבע חוק האזרחות ב-2003. אומנם הוא הוראת שעה, זה לא היה בדיוק חירום, אבל זה היה בהחלט זמן חירום בתוך המערכת. הארכת זמן החירום הזאת נקבעת באמת על פי הצרכים. ואני אומר פה לידידיי באופוזיציה: הצרכים האלה נקבעו על ידי הממשלה הקודמת והם נקבעו על ידי כוחות הביטחון שלה, ולכן אינני רואה שום סיבה בעולם שלא להצביע כרגע על הארכת הדבר הזה. כי הנושא הוא לא עניין פוליטי אלא עניין פשוט מאוד לגבי אופייה של המדינה ולגבי ביטחונה. הדיונים שעליהם דיברה האופוזיציה, שראוי לדבר בהם – חוק ההגירה וחוק הלאומיות – עוד יהיה להם מקום בבית הזה, ואני בהחלט סבור שבזמנים נורמליים הדיון הזה הוא דיון ראוי מאוד שבהחלט חייבים להסדיר אותו. תודה לך, אדוני היושב-ראש.
416 מילים של יוסף שיין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.