אדוני היו"ר, ידידי שר הרווחה, אני רוצה לדבר היום על נושא ששכחנו לדבר עליו בימים האחרונים, בשבועות האחרונים. זה נקרא אידיאולוגיה. אידיאולוגיה זה משהו שאנשים מאמינים בו, שנבנה. הוא לא משתנה בהתאם לאיזה צד אתה נמצא במליאה, אם אתה – מצד ימין לצד שמאל, מצד שמאל לצד ימין. זה משהו שאתה מאמין בו בלב שלם, משהו שעבדת בשבילו, כתבת חוקים עבורו, נלחמת בוועדות לחוקק אותו, האמנת שזה מה שצריך.
ואז, הפלא ופלא, עברתם צד, ופתאום כבר לא חשוב החוק הזה, לא צריך אותו, אין סכנה קיומית למדינת ישראל, למדינה דמוקרטית. ראש השב"כ לשעבר חבר הכנסת אבי דיכטר כתב מאמרים, נלחם בוועדות, עמד פה על הדוכן הזה ואמר שחייבים לחוקק את החוק הזה כי זו הדרך של מדינת ישראל להגן על עצמה מפני איום קיומי.
ואל תשאלו מה קרה – הוא עבר צד, ופתאום האיום הוא כבר לא קיומי. אולי אפשר לדון בזה, אולי זה לא כל כך גרוע.
אני מסכים עם חבר הכנסת יברקן שאומר שאני צודק, כי אני באמת צודק.
כי אני עומד פה ושומע במשך שעות, ימים ולילות, איך הפכתם עורכם. איך אתם מסוגלים להצביע נגד חוק שאתם יודעים שהוא יוביל באופן ודאי לפגיעה אמיתית בביטחון ישראל? היית סגן השר לביטחון פנים, ראית את ההערכות של גורמי הביטחון, אתה יודע בדיוק על מה אנחנו מצביעים פה היום, ואתה יושב שם ויש לך רק דבר אחד בראש: איך להיות אופוזיציה למדינת ישראל. ואני לא אתן לך לעשות זאת – –
– – ואני לא אנהל איתך את השיח, כי אנחנו באנו לעבוד למען מדינת ישראל, ואנחנו נמשיך ונעשה את זה בצורה הטובה ביותר.
ואני רוצה לספר לכם עוד משהו. אני רוצה לספר לכם עוד משהו.
גם אם תצליחו להילחם במדינת ישראל ולפגוע בה פגיעה קשה – – –
רק משפט לסיום – אני אומר לכם כי מי שמכיר אותי פה בצד הזה יודע שאני מדבר עם הרבה מאוד חברים שמצביעים לכם: הם מחכים לראות איך תצביעו הלילה הזה, כי לא מעניין אותם שעברתם צד, מעניינת אותם מדינת ישראל. תודה רבה.
321 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.