קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי כנסת מסוימים אמרו שהם מאוד מתביישים בחוק הזה. אני רוצה לשאול: מה שווה הבושה הזאת? מה משקלה של הבושה הזאת? אם מתביישים – לא מחוקקים.
אני רוצה לומר לכם שכולנו, או חלק מאיתנו, נקלענו למצבים שרצו שנעשה, מצבים שמעוררים בנו בושה. אמרנו: לא, אנחנו לא מסכימים. אנחנו מוכנים אפילו לוותר על תפקידנו, ובלבד שלא נצטרך להתבייש. אין רגש יותר קשה ויותר מבייש, הייתי אומר, מן הבושה. אם אתה כל כך מתבייש, אל תחוקק את זה. אם אתה אנוס על פי הדיבור, הדיבור של הממשלה, אז תפרוש מן הממשלה. כנראה הבושה אינה עמוקה באופן מיוחד.
אנחנו תמיד אומרים, אדוני היושב-ראש, שמעוללים לנו את שמעוללים לנו רק מסיבה אחת: כי אנחנו יהודים, נכון? זאת אחת המליצות, אבל כמו בכל מליצה – או בחלק ניכר מהמליצות – יש גם גרעין של אמת. מעוללים לנו מה שמעוללים לנו רק משום שאנחנו יהודים.
החוק הזה, מעוללים בו מה שמעוללים רק משום שהם ערבים, רק משום שהם ערבים, לא בגלל שום דבר אחר. "מדובר בחוק שאפשר להגדיר אותו למצער כפשע חקיקתי נגד האנושות. כל חבר כנסת שנותן את ידו לחוק הזה, צריך להבין את המשמעות גם במובן האישי, שלו. כל מי שנותן ידו לחוק הזה, נותן יד לפשע חקיקתי נגד האנושות. כך הוא יצטרך לתת דין וחשבון לעצמו במעמד הזה, וכך הוא יצטרך לתת דין וחשבון גם לאחרים." כל מה שאמרתי עד עכשיו זה מתוך נאומו של יוסי שריד המנוח, נאום מ-2003, כשהחוק, אותו חוק שאנחנו דנים בו היום, עמד בפעם הראשונה לדיון.
ואם כבר הזכרתי את דבריו של יוסי שריד כנגד החוק הזה, הרשו לי גם להגיד, לקרוא מתוך נאום של מישהו אחר: היום "בוחרת כנסת ישראל להכתים את ספר החוקים שלה באחד החוקים שמהווים חרפה לכנסת ישראל, חרפה לכנסת ישראל – – – חוק שהוא בלתי חוקתי בעליל, חוק שמפלה בין דם לדם, חוק שחוקק על בסיס אתני, חוק שפוגע בזכויות יסוד בסיסיות של ערך המשפחה, של הזכות לשוויון, של הזכות להתאהב. רבותיי, אתם פוגעים בזכות להתאהב". ראו את גודל האבסורד, את גודל העוול, ותסלח לי, אדוני היושב-ראש, על הביטוי הלא-פרלמנטרי – את גודל הטמטום. הינה דוגמה: "שני אחים מאותו בית ומאותה משפחה נישאים לשתי נשים שונות. אח אחד נישא לאישה מרומא, שמקבלת אזרחות, ואח אחר נישא לאישה משכם, שאינה מקבלת אזרחות".
וזה מתוך נאום של חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון באותו דיון. איפה מרצ של אז ואיפה מרצ של היום?
382 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.