אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אילת שקד, איך לא רעדה לך היד? לאן הלכה הבושה? איך הפכת ממועמדת לראשות ממשלה לפני כמה שנים לסמרטוט? איך לא רעדה לך היד כשחתמת על ההסכם – בכתב או בעל פה – ומכרת את המפעל הציוני לתומכי טרור?
הצענו לכם, היינו אופוזיציה אחראית. אמרנו: תגיעו איתנו להבנה, נעביר עכשיו את הוראת השעה, נקים צוות משותף, ננסה להגיע להסכמות על העברה של חוק-יסוד: ההגירה. מה הייתם מפסידים מזה? לא היינו מגיעים להסכמות – עוד חודשיים-שלושה היינו מתכנסים כאן באותו מקום. לא הסכמתם לדבר, לא פגשתם אותנו, לא הרמתם טלפון, לא החזרתם מכתב, לא ישבתם בחדר פעם אחת.
אתם כבר כמה ימים מנהלים משא ומתן עם השמאל הקיצוני והפוסט-ציוני של מרצ ועם תומכי הטרור מרע"מ, ואת לא מתביישת לעמוד כאן עכשיו ולהודות בקולך, On camera, שמכרת את האינטרסים של מדינת ישראל. זכות השיבה של אילת שקד – זה מה שיצא ממך? עמדת כאן עכשיו ודיברת כמו הדוברת לא של רע"מ – של בל"ד. הסברת את המסכנות, את הטרגדיות, את ההומניטרי. את הדוברת של בל"ד? של הרשימה המשותפת? של רע"מ? מה נשאר מאילת שקד הלוחמת, הימנית, שרת המשפטים, אשת ארץ ישראל, הציונית, המנהיגה? תתביישי לך. תתביישי לך. איך תסתכלי במראה? איך תסתכלי על הילדים ועל הנכדים שלך? מכרת את מדינת ישראל בשביל אגו, בשביל שרידות, בגלל שאת סרח עודף של בנט, שרוצה להידבק לכיסא שלו עם שישה מנדטים. אין מדינה. אין אחריות. לא הר – יש לך אוורסט, אוורסט של חמאה על הראש. תתביישי לך.
240 מילים של בצלאל סמוטריץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.