קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ממשלת ישראל, שנבחרה בדמוקרטיה, החליטה ליישם רפורמה משפטית-חוקית בניגוד למהפכה המשפטית הלא-כתובה שקיימת בישראל – שוב, מהפכה משפטית הנתונה לפרשנות אין-סופית, ללא גבולות או ודאות, מה שנקרא: כל שופט בעיניו יעשה.
אזרחי ישראל לא יודעים. לפי הפרשנות של היום, שופט שלום יכול לפסול חוק בישראל ולחייב ממשלה בהחלטה. הזוי לחלוטין. השמאל בישראל החליט להפיל שלטון בישראל על ידי תפירת תיקים לראש הממשלה. דרך אגב, בכל ההפיכות הברבריות במדינות דרום אפריקה ואמריקה בעשרות השנים האחרונות, השתלטו על השלטון רק בשם המלחמה בשחיתות.
ואנחנו, מתוך אחריות אמיתית, הסכמנו לשבת למשא ומתן – בניגוד לשמאל, שתמיד, אבל תמיד, רימה את הציבור הישראלי, מאוסלו, כשרבין התחייב לא לשבת עם ערפאת, דרך ההתנתקות, כששרון קבע שדין נצרים כדין תל אביב, וכמובן, עד ממשלת הנוכלות בנט את לפיד, גלעד קריב. תמיד, אבל תמיד, ברמייה מוחלטת של ציבור המחנה הלאומי.
במקום שמנהיגי המחאה, הכנופיה העסקית, האחים לנזק ושות', היו קצת, קצת הגונים, ופונים לפוליטיקאים שלהם ואומרים: יצאנו לרחוב על מנת לאפשר לכם להגיע לשיח ולהבנות, ולא כדי להשפיל את מחנה הימין, תגיעו להסכמות – ככה מתנהגים אנשים ישרים והגונים. אבל הם, הם אדוני הארץ, הם לא אנחנו. הם רוצים קרב פנים מול פנים על פי דבריו של האסיר אולמרט, מנהיגם הקדוש. הם יחליטו מתי סוגרים את נתב"ג ומתי שורפים את איילון. מי אלה בכלל 64 מנדטים שיקבעו כאן מה לעשות? מי אלה אנשי עיירות הפיתוח, הסוחרים בשוק, נהגי המוניות ועובדי הייצור? הם כולם שקופים בשבילם. הם התל"ג בעיני עצמם. ואיך הגיעו הפוליטיקאים מהשמאל למשא ומתן? יושב גדעון סער, כולו יהיר ומתנשא, ואלקין, שעכשיו דיבר פה, כאילו חזר עם שקית מפוטין מלאה במנדטים, ומאיימים כל דקה: אנחנו קמים והולכים.
אתם רוצים לחזור לרחוב? בבקשה. ממש סחיטה באיומים. הם חשבו שאנחנו בני גנץ. הם קצת התבלבלו. הם לא מבינים שמה שאנחנו שכחנו, הם לא ילמדו עוד 100 שנה. הם פשוט לא מבינים שאנחנו במלחמת השחרור של המחנה הלאומי. אז הבוקר קמנו לקריאות ראש האופוזיציה ולקול המרעיד הלאומי, בני קמיל פוקס גנץ, כדי לחזור לשיחות בבית הנשיא לאחר שהשפילו אותנו וסתמנו את האף.
כל זה רק כדי להגיע להבנות. אבל בני? בני התבשם מהסקרים, בני ראה עצמו כראש ממשלה במדינתם של קמיל פוקס ומנו גבע. אז לאחר שאדון בני גנץ, לקול התרועות, הודיע שהוא פורש מהשיחות עד שתקום הוועדה לבחירת שופטים, שהרי גם זה אמור להיות בהסכמה במשא ומתן, היום, לאחר שהוא ראה את הסקרים והמגמה, הוא כבר ויתר ומאוד מאוד רוצה לחזור ולמסמס את הזמן בעוד שיחות סרק ואיומים. בקיצור, גנץ חושב שהוא גדעון סער ואנחנו בני גנץ ושיעשו לנו מחטפים וימכרו לנו סיפורים.
אז זהו, שהמחנה הלאומי לא פראייר יותר. העם הבין שהשתן עלה לכם לראש. כל השתן שלכם עלה לראש. נגמר הכאוס במדינה. עכשיו זה העם נגד המונופולים. אבירי השמאל בהייטק יכולים לזרוק "תן ביס" על מכוניות באיילון ולהשבית קורקינטים עד מחר. נגמרו הזמנים שהפתק של גב' פפאיה שווה שלושה פתקים של נהג מונית.
נגמרו הימים שאילן שילוח, מהיאכטה שלו, ינהל כאוס. אנחנו נתנו צ'אנס להידברות וקיבלנו את עמי אשד צועד במדים בנתיבי איילון לקול תשואות, כמו מצעד בקובה.
רק משפט על יושב-ראש הכנסת. אנחנו ראינו היום איך יושב-ראש הכנסת טיפל בפורעים אנרכיסטים בלי לשבור פה שום עצמות. אז "כן, לשבור", כמאמר ז'בוטינסקי לשבירת המונופול של ההסתדרות שהוא כינה "מחלה אורגנית עמוקה". קום, המחנה הלאומי, קום, כי אנחנו התעוררנו לתמיד.
529 מילים של מאי גולן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.