קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, ערב פחות נעים. אתמול ציינו את התאריך העברי ליום הרשמי לפטירתו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל. חשוב לי להזכיר את השם, כי יש בין חברי הקואליציה כמה אנשים שבטוחים שלפני נתניהו לא היה פה כלום.
"קראתי פעם לציונות אידיאל אין-סופי, ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו, ארץ ישראל, לא תחדל מלהיות אידיאל. כי בציונות כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה לכברת ארץ מובטחת כחוק בשביל עמנו האומלל, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית." את הציטוט הזה לא אני אמרתי אלא חוזה המדינה עצמו. ואני מנסה להבין מדוע ממשלת הימין מלא מלא חותרת באופן מודע וחסר בלמים לריסוק חזונו של הרצל. בחזונו הרצל דווקא ראה מדינה ליברלית, מתקדמת, רודפת צדק ושלום, המבקשת להיות אור לגויים, ולא מדינה שבה תמיד חושך.
ואיך אפשר להצדיק או בכלל להגיד באותו משפט את החזון ואת הפעילות שלכם, חברי הקואליציה והממשלה, לצד הדברים שהרצל רצה שנהיה? איך אפשר ליישב ביחד את הרצון לקדמה ופלורליזם כפי שהוא ביקש להנחיל, לצד גידופים כלפי נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, שיועצו של אחד מהשרים בממשלתכם אמר שחבל שהוא לא חוסל בשואה? איך מהמדינה שהרצל רצה, שבה יש חופש פולחן וחופש מדת לכול, הפכנו למדינה שמקדשת פולחן אישיותי למנהיג? לא בכדי בוחר חוזה המדינה לציין בסוף הציטוט שהבאתי שהמדינה תשאף להיות שלמה, מוסרית ורוחנית. בהפיכה המשטרית שאתם מביאים ומתחילים לחוקק כבר היום אין שלמות מוסרית, ומרחקה מהרוח היהודית כמרחק מזרח ממערב. העם הזה רוצה את חזון הרצל; הוא רוצה מדינה דמוקרטית, ליברלית ומתקדמת, מדינה שבה אפשר לצמוח ולחלום ולהתקיים, ולא מדינה שבה חייהם של רבים נגזלים מהם רק כדי לשרת שלטון מיעוטים.
אני אסיים בקטע אחרון של הגות שהרצל מוסיף בסוף ספרו אלטנוילנד, ארץ חדשה-ישנה, או כמו שאנחנו מכירים אותה, תל אביב: "אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות. היה בדעתי לכתוב סיפור עם מוסר השכל – יש שיאמרו: יותר סיפור ממוסר השכל; אחרים יאמרו: יותר מוסר השכל מסיפור. אחרי שלוש שנים של עבודה עלינו להיפרד, ספרי האהוב. כעת מתחילים ייסוריך. יהיה עליך לפלס דרכך במבוך של איבה וסילופים כמו בתוך יער אפל. אבל אם יתמזל מזלך ותגיע לחברת אנשים טובים, מסור להם את ברכת אביך. הוא מאמין שגם חלומות הם דרך למלא את הימים שנגזר – –"
אני מסיימת, שני משפטים. "– – הם דרך למלא את הימים שנגזר על האדם להעביר על פני האדמה. החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהיו ביום מן הימים לחלום". תודה רבה.
412 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.