קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת שתכננתי לדבר גם על הסבירות ובעיקר על הקרע בעם, אבל חזרתי עכשיו מניחום אבלים אצל משפחת יצחק, שאיבדה את בנה דוד, לוחם אגוז שנהרג בשבוע שעבר במבצע בג'נין. חשבתי שראוי דוד וראויה משפחתו שגם בבית הזה יזכרו אותו, במיוחד שדרכו רלוונטית לימים האלה. אני מניח שרבים אחרים ידברו על המחלוקת העמוקה.
דוד דיבר על שותפות ומשפחתו מדברת על שותפות, גם בתוך הכאב. הצוות שלו באגוז מורכב מצעירים מכל המגזרים ומכל פינות הארץ. הם בחרו להילחם ביחד למען המדינה בלי קשר לעמדות הפוליטיות שלהם. הם נהגו כלוחמים אמיצים וגם כמי ששומרים על מוסר לחימה. הוריו של דוד סיפרו לי הערב שכאשר הצוות שהה בבית בג'נין, דוד בחר לישון על הרצפה ולא על מיטה של דיירי הבית. כשתינוק של משפחה מקומית בכה, דוד, שידע ערבית, ניגש אל האם, והיא שלחה אותו להביא אוכל מתאים. הוא הלך וחזר ארבע פעמים עד שהביא את האוכל המתאים לתינוק. הם נלחמו באויבים בעוז ובאומץ אך הקפידו לשמור על כבודם וחייהם של מי שאינם מעורבים. דוד הקפיד גם להתנדב עם ילדי חינוך מיוחד, והיה רציני ומעמיק ויסודי, אך גם חי את החיים, צלל וטייל ורכב על אופנוע.
לפני הפעילות שבה נהרג השאיר דוד את האופנוע שלו ביישוב אחר. הערב כשהייתי שם הגיעו 300 אופנוענים מכל הארץ להשיב את האופנוע לביתו ורכבו לזכרו. היו שם חילונים ודתיים, ימין ושמאל, שבאו לכבד את לוחם צה"ל שנהרג בהגנה על העם והארץ.
הימים האלה קשים לכולנו. המחלוקות עמוקות ולא צריך לטשטש אותן. אבל הביקור הערב בבית משפחת יצחק הזכיר לי גם את הבסיס המשותף, את הביחד, את הישראלי, את תחושת האחווה הבסיסית שיש, וחשוב לשמור עליה גם בתוך הסערה הגדולה שהארץ מצויה בתוכה.
"תהיה טוב, בלי רעש וצלצולים", כך כתב דוד. זה מסר פשוט כל כך ומורכב כל כך עבור כולנו. הלוואי שנהיה ראויים. יהי זכרו של דוד יצחק ברוך.
294 מילים של חילי טרופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.