קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
ערב טוב לעם ישראל. אני רוצה להבהיר כמה נקודות מאוד מאוד מובהקות, אחרי שעם ישראל הפך להיות קורבן בשטיפות מוח והנדסת תודעה שביניהם לבין החוק אין דבר וחצי דבר. ומה שמדהים – יושבים כאן מחוקקים שאין להם שמץ מושג בחוק.
לא צריך להפריע לי. לא צריך להתרגז. כולם מתחיל פה את הנאום באותם מילים: סבירות, סבירות, ואנחנו מונעים ביקורת שיפוטית על החלטות הכנסת והממשלה. אין קשקוש מזה – קבלו. אני מדברת לאזרחי מדינת ישראל.
חוק-יסוד: השפיטה קובע בסעיף 15(ג), אלה מילותיו, שבית משפט העליון יושב גם כבית משפט לערעורים, ובכובע השני שלו הוא יושב כבית משפט גבוה לצדק ומוסמך לתת סעד מהצדק. בלי לפגוע בכלליות הזכות הזאת של בית משפט עליון, יש שורה של צווים שבית משפט מוסמך לתת.
עכשיו, רק כדי לתת לכם דוגמה, כי כולם פה אינטליגנטים, הרי כשבית המשפט בשבתו כבג"ץ התערב בהחלטת מיארה במינוי של מזוז, כשהיא רצתה למנות אותו לוועדה למינוי בכירים במינוי קבע לשבע שנים, הוא לא אמר שהמינוי לא סביר. הוא אמר שזה פוגע במידתיות, זה פוגע בעקרון הנראות, זה נראה לא טוב, לא מתיישב עם עקרונות הצדק ועולה מזה ריח של ניגוד עניינים, ולכן פסל את המינוי של מזוז. למה אני אומרת לכם את זה? כי לבית משפט העליון בשבתו כבג"ץ יש שורה של עילות התערבות, ביקורת, בהחלטות שרים, ממשלה, נבחרי ציבור באשר הם.
בטח. כי מה אומר התיקון שאנחנו מציעים? התיקון שאנחנו מציעים אומר שבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ לא יתערב בהחלטות שרים או ממשלה מהשיקול שההחלטות לא סבירות.
עכשיו, אל תתבלבלו. אם ההחלטה היא לא חוקית – היא לא חוקית, זאת עילת התערבות ממילא. אם ההחלטה פוגעת בזכויות אדם, יש עילה מן הצדק. אם החלטת הממשלה או השרים פוגעת בזכויות אדם, בעקרונות צדק טבעיים, במידתיות, בנראות, ממילא יש את זה מכוח סעיף 15(ג). האמירה הזאת של חוק הסבירות, כל משפטן בן שעתיים יגיד לכם שזה זרזיף של כלום ושום דבר. באמת אני אומרת לכם ששאלו אותי – – –
הינה, אני עונה לך, מטי, את רואה, אני מכוונת לדעת גדולים. שואלים השואלים: אז אם ככה, אם זה זרזיף של הרפורמה ואם זה כלום ושום דבר ואם זה ממילא לא פוגע ביכולת להתערב בהחלטות שרים וממשלה, למה אתם מחוקקים את זה?
אתם יודעים משהו? אני אגיד לכם בדיוק למה אנחנו מחוקקים את זה. אנחנו מחוקקים את זה כי אחרי שראש הממשלה שלנו לקח צעד אחורה ברפורמה והוא אמר: אני מעדיף את המדינה, את חוסנה, את נראותה. הוא לא קורע את המדינה לשניים, הוא לקח מזה צעד אחורה. ואז אהרן ברק דיבר על הסבירות. למה אנחנו מחוקקים את הסבירות, שהייתי מסתדרת גם לגמרי בלעדיה? כי אני לא משלמת פרוטקשן לסחיטה באיומים. אתם לא תסחטו, אנשי המחאה, שמוחים על כלום ושום דבר. כל משפטן ששמע את מה שאני אומרת, ברור לו כסלע שעניין הסבירות זה קציה של רפורמה שכרגע לא על השולחן, אבל אנחנו נחוקק אותה כי אנחנו לא ניכנע לסחיטה באיומים על דרך מניעת חקיקה.
אני אומר לכם לסיום רק עוד דבר אחד: המדינה הזאת, האחת והיחידה ואין בלתה, שבנינו אותה כולנו, שמאל וימין – –
– – משואה לתקומה – בעד שום הון שבעולם לא הייתי מוציאה את דיבת הארץ הזאת רעה ולא הייתי פוגעת במרקם החברתי בארץ הזאת, ולא הייתי פוגעת בקבוצה חרדית ולא הייתי פוגעת בקבוצה חילונית או להט"בית.
ולכן אני אומרת לכם מכאן, רבותיי: עילת הסבירות, שאתם כולכם באמת לועסים אותה כאן – תקשיבו למה שאמרתי: תקראו את הוראת החוק ואז תבינו את בדיחותה של המחאה ההזויה הזאת, שמביישת את דפי ההיסטוריה.
562 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.