קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב בראש המתחלף, מקבלת אותך בברכה, בוסו. בוא, אין לך ברירה, נקלעת לסיטואציה המביכה שבה עם ישראל צופה אבל אף שר לא מקשיב. הגענו לערב שלו חיכינו, לערב הבלתי-סביר בעליל, שבו מתכנסים הממשלה הריקה וחברי הכנסת שאף אחד מהם לא טרח להגיע – –
– – ולראות איך מדינת ישראל ושריה תוקעים אצבע בעין לחלק גדול מתושבי המדינה. מה זה אצבע? אצבע שמנונית, דביקה ודוחה בעין של אזרחי המדינה. זה מה שהם עושים היום, בערב הזה, ואין אף אחד, צדיק אחד, שבא ואומר: רגע, שנייה, איזה חוק גרוע הבאתם. איזה חוק גרוע. מיטב המוחות הגרועים ניסחו את הסעיף הכי גרוע. מעניין אותי איך באמת לקחו כל כך הרבה אנשים גרועים וניסחו. כאילו, איזה – מה זה, סטרטאפ, פרקש, כדי לבוא ולנסח? את יודעת מה הכי גרוע? אבל את יודעת, כי ישבת בבית הנשיא.
מה הכי גרוע? שעילת הסבירות זה דבר שאפשר – הינה, גם אורנה – היה יכול להיות בהסכמה. את יודעת, כשאני למדתי משפטים – הינה, אפילו כתבתי לי את זה – נשיאי העליון משה לנדוי ואשר גרוניס התנגדו. למדתי את זה ברייכמן, בבית ספר למשפטים. ב-2019 נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק הסכים לוותר על הסבירות, להסתפק במידתיות. אבל בגלל שמכונת ההרס לא עוצרת לרגע להקשיב, בגלל הקיצוניות והכוחניות שמלוות את האירוע הזה מתחילתו, לא עצרו שנייה ואמרו: אולי נצליח. הם לא עצרו, הם לא ישבו ודיברו וחשבו. במקום זה הם הביאו את החוק הכי גרוע שיכול להיות פה.
הרי את יודעת וכל מי שישב בבית הנשיא יודע שסבירות זה דבר שאפשר לטפל, שאפשר לתקן. אבל הקיצוניות וה-D9 שעלה – לא על בית המשפט העליון, על החברה הישראלית – לא עצרו לרגע מהיום הראשון. ובגלל זה חברי הכנסת של הקואליציה פה הולכים כצאן לטבח, אחרי מי? אחרי שמחה רוטמן. מי בחר בו בכלל? בקושי חמישה מנדטים ביום טוב הוא מביא. הרס לנו את המדינה.
הרס את המדינה, את יחסי החוץ, את הביטחון. אבל אי-אפשר להאשים רק אותו, כי כל מי שיושב פה שותף, כל מי שיושב כאן שותף, וכל מי ששותף לערב הנורא הזה, שאי-אפשר להסביר אותו במילים, לוקח אחריות. ותמשיכו – –
– – לשבת שם בפרסה, לנשנש את האוכל של חיים כהן, כשהמדינה פה נשרפת.
מה זה הדבר הזה? לפחות שישב פה, שישב במליאה, סוכן הכאוס הזה, הצמד-חמד – אפילו אין חמד שם.
צמד ההרס הזה. שיבואו לפה וישבו פה, במקום שיצאו החוצה ולא יעשו כלום.
– – אני רוצה להגיד משהו, אני אגיד עוד דבר אחרון. למה שלחו את קלנר לפה? נציג של מה הוא, הוא הנציג של הקואליציה?
לא. אני רוצה שהוא יסביר לנו למה הוא יושב.
441 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.