קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חברי כנסת נכבדים, חברות כנסת, אני רוצה לחלק את ההתייחסות שלי להצעת החוק המבישה, שמעידה על אובדן דרך, אובדן מנהיגות, לכמה היבטים. ההיבט הראשון הוא ההיבט המשפטי. נוסח הצעת החוק אומר: "בחוק-יסוד: השפיטה, סעיף 15, אחרי סעיף קטן (ד) יבוא: (ד1) על אף האמור בחוק-יסוד זה, מי שבידו סמכות שפיטה על פי דין, לרבות בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, לא ידון בעניין סבירות ההחלטה של הממשלה, של ראש הממשלה או של שר אחר וכן של נבחר ציבור אחר – –"
"– – כפי שייקבע בחוק". אבל אני הייתי חברה בממשלה. יש כמה דרכים, אגב, ששר לוקח החלטה – שר שיודע להנחית דרך המערכת, וזרועות שונות של אותו משרד – החלטות מינהליות כאלה ואחרות; ואנחנו יודעים שההתפתחות היא התפתחות פסיקתית, כאשר מדובר בחוסר סבירות מהותית או קיצונית, שפוגעת בראש ובראשונה באזרחים.
הרי מנהיגות שבאה להיטיב עם אזרחים, אין לה חשש להיות מבוקרת. אין לה חשש שבית המשפט – קודם כול אין לה חשש שלאזרחים יהיה מענה ויהיה סעד. הפגיעה המהותית של לבוא ולקצץ בזכות של אזרחי מדינת ישראל היא לא פגיעה באופוזיציה, היא פגיעה מהותית גם בציבור שבחר בממשלה הזאת, בציבור שבחר בימין, ודווקא הבוחרים, שרבים מהם חבריי – רבים מחבריי הם בוחרי ימין. כשאני מסבירה להם על הרצון לבטל את עילת הסבירות ומה עומד מאחורי זה, הם אומרים: ממש לא לזה אנחנו מתפללים. לא לזה פיללנו ולא לזה אנחנו קיווינו.
הפן הציבורי – אחרי שנגעתי במשפטי בקצרה – ככה עושים רפורמות? ככה מעבירים שינוי משטרי? ככה לוקחים חוקי-יסוד? ככה לוקחים דמוקרטיה, מקפלים אותה, זורקים לפח, במקום להתגאות במערכת, בהתפתחויות השונות של המשפט הישראלי? מה בין זה לימין ושמאל? זה לא קשור לימין ושמאל. כן, אני חושבת שכל מערכת צריכה להיות מבוקרת.
אבל מכאן אני רוצה לשאול: האם הרפורמה הזאת שווה את הקרע בעם ישראל? אחרי אלפי שנות גלות הגענו לבית הזה, בנינו מדינה למופת, עם כל הקשיים והעיוותים והליקויים שיש בה, האפליה ועוד ועוד ועוד, ועדיין יש לנו בית אחד. והיום הממשלה אחראית לקריעה של העם הזה לשניים, ואני מאוד מקווה, אני מאוד מקווה, שמחר יעבור בשלום. תודה, אדוני היושב-ראש.
336 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.