קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כמה מעט פעמים אנחנו מוצאים רגע שמחבר אותנו, שמאחד אותנו. כמה עצוב שרק השכול והכאב מחבר אותנו. היום ביקרתי – –
– – עם חבר הכנסת חילי טרופר בביתם של משה ואמונה, ההורים של הלוחם דוד יהודה יצחק, השם ייקום דמו. דיברה שם האם על כמה הבית קיבל לתוכו את כל עם ישראל, את הלוחמים מכל הזהויות, אופנוענים שבאו בהמוניהם היום להשיב את האופנוע שלו במסע משותף. האם העם הזה יודע להתאחד רק כשמתיו מונחים לפניו? רק כשיש לנו שכול? רק כשיש לנו כאב? האם לא נדע להירגע ולבנות הסכמות ולמצוא את המשותף ולא את המפריד, ונגזור על עצמנו גם בחיים עצמם התנהגויות והנהגות שמאפשרות יותר אחדות ופחות קיטוב?
הלוחם המיוחד הזה מתגלה כדמות מופת, כאציל נפש, כאיש רוח. בביתו קיימים המון המון דברים שהוא כתב, והמשפחה חשפה רק דף אחד, והדף הזה לבדו הוא עולם ומלואו של תבונה של איש צעיר על משמעות החיים ומשמעות הקיום ומה נדרש מאיתנו כאנשים ששואפים להיות טובים בעולם. וכך במחברת שלו כותב דוד יהודה יצחק: "תהיה טוב, פשוט טוב, בלי רעש וצלצולים, בלי לבלבל את המוח, פשוט להיות טוב. אל תפסיק לחשוב על התכלית". הוא עובר לנושאים, מחשבות שלו: "לטייל זה מצוין גם כשאתה לבד, יש לך הרבה זמן לחשוב. תזכור שעוד מעט אתה כבר לא פה, אז תאזור אומץ. תהיה איכותי, איכותי, אל תחפש פוזות ושטויות והנאות, תהיה טוב בכול. אל תהיה סמרטוט, תהיה עם עמוד שדרה. אל תתבייש לעשות מה שצריך כדי להשיג את המטרה כדי להיות טוב, כדי להיטיב. שוב, בלי פוזות, בלי צלצולים, פשוט לעשות". ויש עוד המון המון דברים שהוא כתב, ואני יודע שהדברים האלה ייחשפו ויופצו.
אבל לסיום יש לי גם בקשה. מחר מתוכננות הפגנות ומחאות גדולות במדינה, וייחסמו צירים וכבישים. פעל חבר הכנסת חילי ודיבר עם מי שצריך לדבר, ואני פונה פה מעל בימת הכנסת לכל מי שמחר משתתף במחאות – ויש לו זכות להשתתף במחאות: כשתגיע אליכם פנייה של לוחמים מאגוז, של בני משפחה, שבאים אל הכבישים החסומים ואומרים: אנחנו מבקשים להגיע לאזכרת השבעה של דוד יהודה יצחק, זיכרונו לברכה – תפתחו את הדרך. תאפשרו לאנשים להגיע להר הרצל מחר, כמובן למשפחה הגרעינית, אבל גם לחבריו הלוחמים ולמשפחה הרחבה. אני מבקש גם ממשטרת ישראל ומכל מי שאמון על היום הרגיש הזה מחר, שיהיו עם המודעות לכך שזה יום השבעה בהר הרצל והעלייה לקבר של הלוחם דוד יהודה יצחק, ויאפשרו למי שרוצה להגיע – להגיע ולקיים את הזיכרון של הגיבור המיוחד הזה. תודה רבה.
392 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.