הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 5) (עילת הסבירות)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב בראש, ידידי שר המשפטים, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, ישבתי כאן ושמעתי את החברים לאופוזיציה. אתם יודעים, את המודל שאתם מייצגים בנאומים האלה כבר הגדיר דוד המלך "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם". צועקים פה ברחובות בגרון ניחר: דמוקרטיה, דמוקרטיה, וחרב, חרב פיפיות בידם. ואת האלימות הזאת ראינו כאן היום במשכן, ואת האלימות הזאת ראינו ליד ביתו של שר המשפטים, ואת האלימות הזאת אנחנו רואים באיומים – שאתם מגבים – לפרק את צה"ל, להביא נזקים כלכליים על מדינת ישראל, להביא נזקים מדיניים על מדינת ישראל. בדיוק החרב, אגב, שהדמוקרטיה רצתה להחליף אותה; שרצון הציבור, שנקבע כאן בפתק – כי הפתק קובע, לא החרב קובעת.

ואתם בפה עם הרבה דמוקרטיה, גלעד קריב, אבל הידיים מלאות קריאות לכוח, לכוחנות. הריני להודיעך: הכוח לא יקבע כאן במדינת ישראל. הפתק יקבע במדינת ישראל. ואם היה צריך דוגמה הכי טובה לעיקרון הזה, זאת עילת הסבירות. כי מתי איש ציבור חוצה את הקו בין דמוקרטיה, בין אדם שבא לשרת את הדמוס, שבא לשרת את הציבור, לבין אדם שבא לבטא את הרצון הפרטי שלו?

כמה התנשאות יכולה להיות שיבוא איש ציבור ויאמר לציבור שלם: אתם לא סבירים, אתם לא סבירים, אתם אנשים בלתי סבירים, ולעשות את זה באופן סלקטיבי ובאופן שרירותי. הרי תיקחו את הדוגמה האחרונה, שבית המשפט העליון אמר שההכרעה למנות שר מסוים איננה סבירה. הרי לפי אותו בית משפט עליון, לפי אותה נשיאת בית משפט עליון, חלק מהשופטים – לפחות שניים, אולי שלושה – המחשבה שלהם היא בלתי סבירה באופן קיצוני, לשיטתה, כיוון שחלק מהשופטים ראו בעניין הזה בעיה של סבירות וחלק לא. כשאדם לא משרת את החוק, כששופט לא משרת את החוק, הוא לא משרת ציבור, הוא לא משרת את החוק, הוא חושב שהסבירות שלו היא מעל החוק, היא מעל רצון הציבור – זאת לא דמוקרטיה, זאת חזרה לכוחנות, זאת חזרה לשרירותיות. את זה לא אני אומר – את זה אמר השופט גרוניס; את זה אמרה השופטת פרוקצ'יה; את זה אמרה השופטת דפנה ברק ארז. הכול שרירותי, הכול יכול להיות לפי עיני המתבונן ולא לפי אמת מידה אובייקטיבית.

אנחנו נלחמים כאן, אזרחי ישראל. אנחנו לא נוותר ולא יכולים לוותר על זכותנו ועל זכות הציבור באשר הוא להיות סביר, להחליט מה סביר ומה לא.

זה הכלל הבסיסי בדמוקרטיה, ואם יש דבר הכי בלתי סביר והכי קיצוני זה המצב הזה שבא מיעוט של אנשים – –

משפט אחרון. – – מיעוט של אנשים, קבוצה קטנה של אנשים, שלושה אנשים, ומחליטים בשביל עשרה מיליון אנשים מה סביר ומה לא סביר. זה לא יהיה ממחר בבוקר, וטוב שכך. תודה רבה.