הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 5) (עילת הסבירות)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

למען עם ישראל.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק – תודה רבה.

הצעת החוק הזו, שהוכנה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת – –

– – היא הצעה מאוזנת – –

– – אחראית.

היא הצעה מאוזנת – – –

כן, בדיוק כך, חבר הכנסת בליאק – קריאה ראשונה.

היא הצעה מאוזנת. היא גם הצעה שונה באופן משמעותי ממה שאולי היה צריך לחוקק.

עילת הסבירות היא עילה שבמשך הרבה מאוד שנים מדינת ישראל הסתדרה בלעדיה. ועדיין, תאמינו או לא – תאמינו, רבותיי השרים, באותן שנים אפלות, מאז קום המדינה ועד פסק דין דפי זהב – אני בדקתי, נברתי בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל וגיליתי שבין השנים 1948 ו-1980 השמש זרחה בכל בוקר.

השמש, תאמינו או לא, גם שקעה בכל ערב.

וגם מדינת ישראל, באותן שנים אפלות שבהן עילת הסבירות לא הייתה בחיינו, התפתחה מבחינה כלכלית, גדלה, הכפילה, שילשה, ריבעה, שימנה, תישעה והעשירה – –

– – את אוכלוסייתה; הצליחה, הפכה לאור לגויים, וכל זה בלי עילת סבירות, שומו שמיים.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. עכשיו, על השימוש הזה בעילת הסבירות, גם כשהוא חל על שיקולים צבאיים ומקצועיים ואחרים, אמר פרופ' מני מאוטנר את הדברים הבאים – לצערי, כחלק ממגמת ההתקרנפות שאנחנו רואים באקדמיה, ולצערי, גם אצל חלק מנבחרי הציבור – – –

אמר – – –

אשמח שתחזיר לי קצת זמן אחר כך, כי אני באמת מתקשה להגיד משפט שלם ללא הפרעה.

פרופ' מני מאוטנר אמר על הדברים הללו: באמצעות מבחן הסבירות המקצועי פרץ אפוא בג"ץ את גבולות המשפט. פריצה זו איננה נטולת סכנות, היא עשויה להוליד בקרב משפטנים הלך רוח של גבהות לב וגם לגרום אצלם לטשטוש דפוסי חשיבה משפטיים ייחודיים ולהפחתת התרומה הייחודית שלהם במסגרת תהליכים של קבלת החלטות. אותו פרופ' מאוטנר – ואני שמח שיושבים פה שלושה שרים מהליכוד – כתב גם כן: אי-אפשר שלא לשים לב לסמיכות הזמנים בין השתלטות הליכוד על המינהל הציבורי של ישראל מצד אחד, לבין עליית האקטיביזם של בג"ץ ומבחן הסבירות המקצועית כביטוי קיצוני של האקטיביזם מצד שני. הצעתו של השופט ברק להכפיף את הפוליטיקה למשפט בדרך של שימוש בסבירות כנורמת-על, אמורה לשבש את קווי ההפרדה בין הפוליטיקה למשפט. במקום הדגם של חלוקת סמכות ההכרעה בשאלות ערכיות קולקטיביות בין הרשויות הפוליטיות לבין הרשות השופטת, מושתתת הצעתו של השופט ברק על הכפפה של הרשויות הפוליטיות לרשות השופטת.

אלה דבריו של מני מאוטנר. כמו שאמרתי, במסגרת ההתקרנפות באקדמיה הוא סבר שאפשר לתת לי לדבר בבוקר, הוא סבר שאפשר לתת לי לדבר באוניברסיטת תל אביב, אבל בצוהריים הוא כבר חטף מספיק הערות נאצה והוא חשב להרהר לו, אולי לא צריך לאפשר לי לדבר, כי הסובלנות היא דבר ששמור ככל הנראה רק לאנשים מצד מסוים.

אחרי האקדמאי פרופ' מאוטנר אמר גם נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר: אם כל נושא, החל מן התקציב לפרטיו וכלה בבניית שיכונים, מטוסים וטנקים, יוכרע בפורום השיפוטי לפי מבחני החוקיות הפורמלית או לפי מבחני סבירות שבית המשפט חורץ את הדין לגביהם, יהיה בכך כדי ליצור ריכוז סמכויות שיבטל – – –

יהיה בכך – – –

יהיה בכך כדי ליצור ריכוז סמכויות שיבטל הלכה למעשה את יכולת התפקוד של הרשויות האחרות. הסיטואציה הזאת של אותו ריכוז סמכויות – כולם כולל כולם, ובוועדת חוקה אפילו טרחתי להקריא גם את דבריו של יושב-ראש האופוזיציה בנושא הזה, שגם הוא הבין – –

– – שמדובר במשהו שמסיג את גבולה של הדמוקרטיה, כאשר בית המשפט מסיג אותו וקובע מדיניות לפי מבחן האדם הסביר.

ואני גם – – –

ואמר בזמנו השופט מנחם אלון: "תמה אני, גם לאחר הדברים האמורים, מה, בסופו של דבר, בית המשפט כן בודק ומה בית המשפט אינו בודק בהיזקקו למבחן הסבירות ולמתחם הסבירות. כיצד ניתן" – שופט בית משפט עליון אומר לכם – "כיצד ניתן בכלל להבחין בין בדיקת 'המשפטיות' של הפוליטיקה ועריכת מלחמה על ידי בדיקת האיזון הראוי שבין האינטרסים והערכים השונים הנאבקים ביניהם, לבין בדיקת ההיגיון הפנימי, היעילות המעשית והתבונה שבהפקת לקחי מלחמה וקשירת יחסים דיפלומטיים. האם אין זו הבחנה סמנטית גרידא, שאין לה כל משמעות תוכנית ומעשית?" השופט אלון אומר: "הוא אשר אמרתי. לדעתי, בלתי סביר לחלוטין הוא לצפות באופן סביר, שבית משפט יבדוק את סבירותם של נושאים מעין אלה". כל אותם אנשים שסבורים שבית המשפט יכול להתערב במבחן הסבירות בהחלטותיהם של ראש ממשלה, של הממשלה, והוא יכול לקבוע בשאלות מדיניוּת עם השלכות תקציביות, עם השלכות ערכיות – תסתכלו למה נעשה שימוש במבחן הזה.

בית המשפט החליט – – –

בית המשפט החליט למי נותנים פרסי ישראל. בית המשפט החליט – – –

בית המשפט החליט שצריך – – –

אז מה? כי הוא החליט שמדינת ישראל תהיה המקום היחידי כמעט בעולם, בוודאי מבין המדינות הדמוקרטיות, שלתמוך בחרם על ישראל זה דבר לגיטימי – זה מה שבית המשפט העליון החליט בעילת הסבירות. בית המשפט העליון החליט שמי שקורא לסרבנות – –

– – זה לגיטימי – –

– – שמי שקורא לסרבנות, זה לגיטימי שהוא ימונה לתפקיד הכי בכיר, ושר שאומר: אני לא רוצה לתפקיד בכיר למנות מי שתומך בסרבנות – זה לא סביר. בית המשפט – – –

בסדר גמור. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

ולכן – – –

ולכן, הציע אחרי – למעשה הוא כתב את הדברים עוד בזמן אמת, כשזה התחיל, אבל לאחר מכן הוא הציע את זה גם בהרצאה, גם במאמרים וגם בפסיקה – הציע השופט סולברג להגביל את השימוש בעילת הסבירות – –

– – כאשר היא חלה על נבחרי ציבור.

ואני רוצה להקריא את דבריו, ובזה אסיים, אדוני היושב-ראש. שואל – – –

שואל סולברג במאמרו שהתפרסם בהשילוח: "האם אין מנוס אלא לבחור צד", או "לאמץ את עילת הסבירות המהותית, כמות שהיא, חרף ה'מחיר' שהיא גובה בהרחבה יתרה של שיקול הדעת השיפוטי?"

"או שמא – – –"

"או שמא יש לדחותה, על אף מעלות מסוימות הגלומות בה, ולשלם 'מחיר' באותם מצבים שבהן קצרה ידן של עילות הביקורת הקונקרטיות מלהושיע? ואולי אין צורך בהכרעה חדה, חותכת? שמה ניתן לגבש תורת הפעלה ברורה יותר לעילת הסבירות המהותית? עקרונות וכללים שינחו את בית המשפט בבואו לדון בעילה זו?" אומר השופט סולברג: "אני מאמין – – –"

"אני מאמין כי הפתרון לקשיים שמציבה לפתחנו עילת הסבירות המהותית איננו בביטולה" – ולכן אנחנו לא מבטלים – "אך גם הותרתה על כנה, במתכונת הנוכחית, אינה מניחה את הדעת. הפתרון עשוי להימצא, לעניות דעתי, בהבחנה בין דרג נבחר לבין דרג מקצועי" – וזה בדיוק, אבל בדיוק מה שעושה הצעת החוק שמונחת בפני המליאה היום.

ואני קורא לחבריי חברי הכנסת – –

– – מהקואליציה לפעול בהתאם להבטחתם לבוחרים, ואני קורא לחבריי באופוזיציה, לפחות חלקם, לפעול בהתאם להבטחתם לבוחרים, ולהצביע בעד הצעת החוק הזאת, שתעשה סדר בעילת הסבירות. הצביעו בעד. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לא סביר שתצביעו נגד. תודה, חברים.