קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, הרצל כתב במדינת היהודים: "המנהיג של היהודים מוכרח להיות אישיות מוסרית במלוא מובן המילה", אבל זה לא בדיוק מה שאנחנו רואים עכשיו, וההפיכה המשטרית הזו מתקדמת בכיוון ההפוך.
אני מסתכלת על המנהיגים ואני שואלת את עצמי: זהו? זו דמות המוסר? חלקם עם עבר פלילי, טרוריסטי, חשודים בפלילים, נגועים בשחיתות. זאת בושה לחזון הציוני, חזון ציוני – חזון ציוני שמתרסק. אז מחזון ציוני שמתרסק גם למופע ציוני שהתרסק אתמול, כשראיתי – שמעתי, יותר נכון, את ההדלפות מישיבת הממשלה. זה היה מופע – איך אני אגיד לך, אדוני היו"ר, התביישתי – קצת מופרע, מילה שאני לא משתמשת בה בדרך כלל: גם העריכה המגמתית, גם ההדלפות, גם הדברים שנאמרו שם, גם ההטחה, אפילו השוביניזם, כן, גם השוביניזם שהיה שם, ובעיקר התעלמות מנתונים ברורים שהמפכ"ל הציג ואחרים הציגו לשרים, שמראים שאין אכיפה בררנית, אין אכיפה בררנית, ואלה הנתונים.
אבל לא פעם אחת, לצערי, אני שומעת ורואה נתונים, ובצד השני – תחושות, כאבים, מועקות, אבל לא נתונים, ועם זה אנחנו מתמודדים. ולא רק תחושות; הרבה דחקות, תחושת קורבנות, השפלה, נקמנות. אבל מה לזה ולעובדות? מה לזה ולנתונים? אני חושבת שהנתונים האלה היו ברורים, ולמרות זאת העזו להכתיר את הדיון המבזה הזה בכותרת "אכיפה בררנית". זה שקר וכזב, וזה בלי בושה. היעדר הבושה והשקרים, כנראה שזה חלק מהשיטה.
שמעתי הערב את הסרטון הקצר שהוציא ראש הממשלה – כמה טיעונים חלשים. איך אנחנו יודעים שהם חלשים? כי כשנאלצים לעוות ולסלף את הדברים, אז אנחנו מבינים. דקה וחצי, פשוט עם חצאי ציטוטים של שופטים. אבל מה הבעיה לבדוק? פתחנו את פסקי הדין וראינו שכשמצטטים את השופטת אילה פרוקצ'יה כמו שהוא ציטט, אז לא מקריאים את המשך המשפט, שהיא אומרת במפורש שיחד עם הדברים שהיא אמרה: "לגישתי, חשש זה, כשלעצמו, אינו צריך להשפיע על קיומו של כלי הביקורת החשוב הזה" – של עילת הסבירות – או על היקף תחום התפרסותו. חשש זה חייב שינחה את השופט המינהלי יום-יום, ושעה-שעה, כשהוא מבקש לעשות שימוש בכלי ביקורת זה, משהוא נדרש להכריע במקרה הפרטני האם פעולת הרשות המינהלית עומדת במבחן". היא ממש לא אומרת שצריך לבטל; אפילו לצמצם היא אומרת שלא צריך.
מסיימת. תודה. אותו דבר – הלכנו ובדקנו גם את הדברים מתוך אותו פסק דין של גרוניס, ובאמת, זה נכון, הוא אומר שצריך לצמצם, אבל לבטל, כמו שנאמר? התשובה היא לא, והדברים האלה כתובים שחור על גבי לבן. וכך גם לגבי סולברג, ועם זה אני מסיימת. סולברג בעצמו לא קבע ולא אמר בשום מקום שצריך לבטל את עילת הסבירות, בטח שלא בחקיקה.
הדברים האלה הם ברורים, הם כתובים. צריך רק לבדוק נתונים ועובדות, ולא תחושות, ובוודאי שלא שקרים. תודה רבה.
415 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.