קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, קמה פה קבוצה שהחליטה שהם המדינה, אדוני הארץ – הצבא שלהם, הפרנסה שלנו שלהם, האקדמיה שלהם, המגזר העסקי שלהם, מערכת הבריאות שלהם, הכול. אדוני הארץ האלו החליטו שהם קובעים מה יהיה במדינה. הם קובעים לכל האזרחים, גם לאלו שלא חושבים כמוהם, איך שגרת חייהם תתנהל. הם קובעים אם האזרחים יוכלו לנסוע לבית החולים בזמן, הם קובעים אם הם יוכלו לטוס ולנפוש, הם קובעים מתי האזרחים בכלל יוכלו להגיע לעבודה. הכוח אצלם, הם המדינה. יש להם גם דבר חדש: הם חוסמים רכבים כשהילדים בפנים מבוהלים ובוכים, אבל זה לא מעניין אותם.
אבל מי הפך את קבוצת האנרכיסטים האלו לאדוני הארץ? מי מגבה הפרת סדר ציבורי, חסימות כבישים, אלימות כלפי שוטרים והשחתת רכוש? מי אם לא היועצת המשפטית לממשלה. ברגע של כנות נדירה הבהירה בהרב מיארה לממשלה מי מנהל את המדינה. ולא, זו לא הממשלה שאתם, אזרחי מדינת ישראל בחרתם, אלא היא, ומה שהיא תחליט – כך יהיה. שיקול דעתה הבלעדי בלבד. יש שיקול דעת מתי אפשר לחסום, מתי אפשר לאפשר לחסום ומתי לא. לפעמים מותר לחסום.
גברתי היועצת המשפטית, ההתנהלות שלך פוגעת פגיעה אנושה באמון הציבור במערכת אכיפת החוק. כשאת אומרת שלפעמים מותר לחסום, מה את אומרת, בעצם? לימין אסור ולשמאל מותר. במחאה נגד ההתנתקות נעצרו 6,000 אזרחים, רבים עד תום ההליכים, והוגשו 700 כתבי אישום. מארגני ההפגנות הואשמו בהמרדה. זה, אגב, מתי אסור, כמובן. ואני שואל, גברתי היועצת המשפטית: לא מגיע לאזרחי ישראל לדעת מתי מותר לעבור על החוק ומתי לא? למי את מאפשרת ולמי לא?
גלעד, אתה זה שאחראי להכנסת האנרכיסטים פה?
אה, אוקיי. לא, היו לכם הרבה תלונות על בחור אחר, ואני רואה שהכנסתם פה – –
– – את, איך זה נקרא? כוח מה זה נקרא?
אמר לכם יפה היושב-ראש, אמר את זה בצורה מדויקת: פה לא יהיה איילון.
אני רוצה להפתיע אתכם וגם לאכזב אתכם: אמיר אוחנה זה לא עמי אשד. פה לא יהיה את הלוקסוס שיש לכם באיילון.
פה אין לכם את זה. פה, תשכחו מזה.
פה זה כנסת, ופה אנחנו נשמור על כבוד הכנסת.
מה שלא שמרו על כבוד הנסיעה, לאפשר נסיעה לאזרחי ישראל, פה, שומרים את זה.
אז קיבלת תשובה ברורה. אז אני במקומך לא הייתי מנסה שוב.
הם הפריעו לי, אדוני היושב-ראש.
אני אמשיך מאיפה שהפסקתי. אני מציע לך, גברתי היועצת המשפטית, להיגמל מההתמכרות שלך לאליטה התקשורתית, לפרגון והחיבוק מכל הברקים והאולמרטים מחרחרי הריב והמדון. אני מציע לך, בואי – –
– – בואי קצת לסיבוב בעפולה ובאשקלון ובנתיבות ובצפת, גם שם יש את אזרחי ישראל, והם רוצים לראות איך שומרים על הסדר הציבורי. גם הם נקראים אינטרס ציבורי. למה אתם שמים פס עליהם?
כשהם רואים כל יום את חסימות הכבישים שאת מאפשרת להם, הם מתפוצצים מזה. הם מתפוצצים לראות איך את נותנת אישור לאנרכיה במדינת ישראל. גם להם את צריכה לדאוג. גם אותם צריך לראות.
גם אותם צריך לראות, ולא את אותם 10,000 האנשים המדושנים האלה שיוצאים לחסום כבישים ויקבעו מי ייסע ומי לא.
משפט לסיום. אני אסיים בדברי טעם. אני רוצה להודות לבני גנץ – – –
אני רוצה להודות לבני גנץ ויאיר לפיד, שאנחנו כל הזמן ניסינו להראות את הבלוף שלכם אצל הנשיא, לא הצלחנו להוכיח את זה – והם הוכיחו את זה בצורה הכי טובה, שזה היה בלוף אחד גדול.
550 מילים של אופיר כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.