קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את הבדיחה העצובה של ההפיכה המשטרית כינה חבר הכנסת רוטמן תחת כותרת יהודית, "ציון במשפט תִפָּדה" – כך נכתב בכל הזימונים של הוועדה. אז את הנאום אני רוצה לפתוח בחזונם של נביאי ישראל. בואו נראה מה אומר ירמיהו, נביא החורבן, שאנחנו קוראים את הדברים שלו בשלוש פרשיות הפורענות: "הכהנים לא אמרו איה ה', ותֹפשי התורה לא ידעוני, והרֹעים פשעו בי, והנביאים נִבאו בבעל, ואחרי לא יועִלו הלכו". על מה מדבר, אדוני היושב-ראש, ירמיהו? הוא מדבר על הפרדת רשויות. ארבע רשויות יש בישראל לפי הנביא, ארבע קבוצות הנהגה שונות: הכוהנים, שאמונים על הקרבת הקורבנות והמשכן; תופשי התורה הם הסנהדרין, שאחראים על פסיקה והוראת העם; הרועים הם המלכים, האחראים על הניהול המדיני; הנביאים נמצאים בקשר עם הקדוש ברוך הוא ומתווכים לעם את דבריו. אלו ארבע הרשויות בתנ"ך, אם תרצו, בימינו – שלוש הרשויות: המחוקקת, המבצעת והשופטת, כל אחת בנפרד.
תפקיד הנביאים הוא להוכיח את העם. לא נחמד לקבל ביקורת, לא כיף לשמוע הערות, אבל זה התפקיד – לעורר את ההנהגה המושחתת, להחזיר את העם למוטב. אליהו הנביא פונה אל אחאב המלך, אז אחאב מוציא לו צו על הראש, הופך אותו למבוקש, ואיך הוא קורא לו? אולי זה יישמע לכם מוכר, חבריי: "עֹכר ישראל". הנביא ירמיהו, שמעז לומר את האמת, מה עושים לו? זורקים אותו לבור.
אבל זה לא מתייחד רק לנביאים. גם הפוסקים של המשפט, גם הם קבעו שהקהילות בישראל לא יכולות לעשות מה שבראש שלהן. לכל שלטון יש ביקורת שיפוטית. רק דוגמה אחת: אומר הרמ"א, רבי משה איסרליש: פשוט הוא שאין כוח בידי בני העיר לתקן תקנות, רק מה שבידם מכוח הדין, לא מה שתעלה על רוחם, לא היה ולא יהיה. והינה, קמה ממשלת ישראל ומבקשת לעשות ככל העולה על רוחה, כל מה שסביר בדעתה, כי היא לא רוצה ביקורת, היא לא רוצה נביאים, אין לה מוסר. היא רוצה להתפרע. אולי נדחה בחירות לרבנות הראשית כדי למנות את האח? אולי נחוקק חוק שיתיר לנבחרי ציבור לקבל מתנות, עמית הלוי? אולי נמנה מקורב לשלטון לראש העיר למרות שהוא ראש ועדה קרואה, עמית הלוי?
איך אמר הרמ"א? לא היה ולא יהיה, עמית הלוי. ואולי נצטט ממגילת העצמאות – –
כן, כן, משה ארבל. – – "מדינת ישראל – – – תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל".
אלו שלא היססו לבקר את השלטון, אלו שלא היססו לומר: היה לא תהיה, העולה על רוחכם לא יהיה. אל תפגעו בהפרדת הרשויות. אל תפגעו בדמוקרטיה הישראלית.
390 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.